הרבה רגעים כאלה שמורים אצלי מאז המהפך הפוליטי של קייץ 1977. נסיבות טרגי-קומיות, מנקודת ראותי, הנחו אותי למשרד התעשייה והמסחר בפברואר אותה שנה. השר חיים בר-לב מטעם העבודה, הוחלף עד מהרה ביגאל הורוביץ ממפלגת לעם בליכוד. גדעון פת, מהאגף הליברלי של הליכוד, תפש את מקומו לאחר תקופה קצרה, ושימש כאחד ממבשרי עידן הליכוד בכלכלת ישראל.
ששים ואחד עמודי חכמה, ששים ואחד עמודי סגנון מרהיב, ששים ואחד עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.
במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים. להמשיך לקרוא
אחת התחושות שאני זוכרת בחדות מלימודי התואר הראשון היא גאוות ההשתייכות ליחידה מובחרת לאחר הסינון בסוף שנה א'. רק מי שהצליח במבחן השנתי של ה'מבוא לכלכלה' היה רשאי להמשיך בלימודיו. שיעור העוברים במחזור שלי היה למיטב זכרוני אחד משלושה. התחלנו כשלוש-מאות תלמידים בראשית השנה, המשכנו הלאה כמאה איש.
עכשיו, כשאני חוזרת לאחור, אני לא בטוחה אם נכון יותר לדבר על מהפך, או על התפתחות הדרגתית. המעבר למודל הניאו-ליברלי בראשית שנות השבעים היה באמת חד, אבל גם קודם לכן נשענה הוראת הכלכלה בישראל על המסורת האנגלו-סקסית, שהיא מכניסטית באופיה, על כן תואמת חשיבה ליברלית.
הנה, לכבוד חג החירות, טקסט מתעתע על פשטות, מורכבות, והסקת מסקנות. האם הקשה הוא הקל או הקל הוא הקשה. הכלכלן הידוע, ג'והן מיינארד קיינס, מוביל אותנו לתשובה שאינה חד-משמעית בשתי הפיסקאות הבאות. להמשיך לקרוא
את המהפך הניאו-ליברלי בישראל נוהגים לייחס לתוכנית ייצוב המשק של 1985. אמת, אז לראשונה הוא הוצג לציבור כמשנה סדורה. אך שורשיו נעוצים בתקופה מוקדמת יותר, הם מגיעים לראשית שנות השבעים.
תוצאות הבחירות האחרונות לא הובילו אותי למבוי סתום. אני מאמינה בכוחו של התהליך שהחל הרבה לפני מחאת 2011. כיוונו ברור, גם אם התקדמותו לפעמים מואטת. הפעם, כך נדמה לי, בלימת המחנה הציוני הושפעה ממיעוט הסמלים ברטוריקה שלו.
בראשית השבוע שעבר ביקרתי באחת החנויות האהובות עליי במרכז ירושלים. קניתי נעליים לכבוד הבר-מצווה של איתי, הנכד שלי.
-למי מצביעים, שאלה מילה ועיסתה לי את הקרם עמוק לתוך הפנים.
-לא מצביעה נתניהו, נמאס, היא הסבירה.
"הברית המופלאה בין ארה"ב וישראל תמיד עמדה מעל הפוליטיקה" הכריז נתניהו בנאומו בקונגרס. "עליה תמיד להישאר מעל הפוליטיקה, כיוון שאמריקה וישראל חולקות גורל משותף, גורלן של ארצות מובטחות, המקדשות את החירות ומציעות תקווה".
עידן השוק החופשי 