ממש לא, אם מביטים מתוך הביוגרפיה המקצועית שלי. כשהתחלתי את לימודיי, בשנות הששים, למדנו בקנאות דתית את המודל הקיינסיאני. הוא לא היה 'המודל הקיינסיאני', הוא היה הכלכלה. כששבתי למ.א. בכלכלה ב-1971, כבר היינו עמוק במודל הניאו-ליברלי, למרות שאף אחד לא העז לקרוא ללימודינו כך. יותר מזה, ספרי הכלכלה התעקשו לומר שהם עדיין קיינסיאניים. אך, בפועל, ניתוחם היה ניאו-ליברלי במידה רבה.
אמרת בראיון טלוויזיה שאת מודאגת מכך שאנשים "שאין להם הבנה בסיכונים יפסידו הכל ויתאכזבו נורא, וזו הסיבה שאני מאמינה שצריך להסדיר את התחום". כך, על פי דיווח של בלומברג, שהופיע בדהמרקר מה-21.5.2022.
כותרת כזו לא הייתה מופיעה בדפוס לפני עשר שנים. וודאי לא בכתב עת יוקרתי כמו הבוסטון רוויו. אני הגעתי אליה דרך פיגומים, מגזין להגות סוציאליסטית הנבנה עכשיו. משבר 2008 וכל מה שאחריו הפכו את האמירה שבכותרת ללגיטימית: הניאו-ליברליזם שייך לעבר. את המאמר כתבו שלושה אנשי אקדמיה אמריקאים: Suresh Naidu, Dani Rodrik, Gabriel Zucman.
ביום ג' שעבר, בא לביתנו איש המנורות של קרל מרקס. לא קרל מרקס ההוא, מלפני מאה וחמישים שנה, קרל מרקס מחנות מוצרי התאורה הירושלמית. מסרנו להם לתיקון את המנורה שמעל שולחן האוכל. מנורה איראנית מקסימה, בת שלושה אהילים מתחרת מתכת עדינה.
בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.
הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.
תפסיקו לדבר, אמרו לנו בקדימון לסרט הניאו-ליברלי. זה היה בשנות השמונים, עסקתי בתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר.
אמרנו פירוק, לא שבירה, בשום אופן לא שבירה. זה גם מה שבריטניה אומרת עכשיו, לקראת הברקזיט. נאומה של תרזה מיי, מאמצע השבוע שעבר, הוא המחשה למורכבות הדברים. והוא נושא אתו מסר אוניברסלי: לעולם, אבל לעולם, אל תכבלו את ידיכם לפני שאתם פועלים, דוגמת מה שבריטניה עשתה לעצמה במשאל העם של יוני 2016.
עם פריצתה של פרשת מוזס-נתניהו, מיהרתי לשלוף ממדפיי ספר שהטביע בי את חותמו. זהו ספרה האוטביוגרפי של קתרין גראהם, מו"לית הוושינגטון פוסט. מו"לית אגדית תמיד, ובמיוחד בעת פרשת ווטרגייט.
שנים-עשר ראשי מדינה ועוד מאות פוליטיקאים נמנים על לקוחות מוסאק פונסקה, משרד הייעוץ למקלטי מס מפנמה. רוב הלקוחות באים ממקומות אקזוטיים כגון סין, אוקראינה, רוסיה, איסלנד. רק האחרון ברשימה בא מחזית הקידמה: בריטניה, ראש הממשלה, דייויד קמרון.
עידן השוק החופשי 