קטגוריה: ממשלה – הרוח שלה

לא מוגדר, תסבירו לי

מעל לכל תגובה שאני מקבלת עכשיו בפייסבוק, מופיעה הכותרת 'undefined', שזה בתרגום לעברית 'לא מוגדר'. מה זה אומר? מדוע זה הופיע פתאום, איש עד עכשיו לא הצליח להסביר לי. מה שבטוח, זה לא לטובתי, גם מספר הכניסות לפייסבוק שלי נפל בחדות. אם מישהו נתקל בזה, ויודע מה זה, הוא מזמן לכתוב לי כאן או בהודעה.

ובנוסף, הכניסה שלי למייל נהייתה בעייתית יותר, פחות זורמת. אני מניחה שמישהו לא מרוצה ממה שאני כותבת, אבל אני חייבת להתבטא. ידיד שלי, שמאלן כמוני, כתב לי שגם הוא סובל מנפילה במספר הכניסות. הוא מייחס את זה למדיניות של פייסבוק, לתת פחות מקום לישראל. אני לא בטוחה, אבל אם כן, אני יכולה להבין, הם בעיקר רוצים מקסימום רווח, וכמה ישראלים כבר יש להם?

בדקתי עכשיו כמה מוסלמים יש בעולם, ובכן, 1.9 מיליארד בלבד. לא הצלחתי למצוא כמה מהם חיים במזרח התיכון, אך זו קבוצה גדולה, הכי גדולה מבין קבוצות המוסלמים. בכל מקרה, מספר היהודים בעולם מתקרב ל-1.6 מיליון נפש. לכו תשוו כוח עכשיו.

מה שאני רוצה לומר, זה הדבר הכי טריוויאלי שאפשר. האם 16 מיליון נפש, שרק כ-7 מיליון מהם חיים בישראל, יכולים לנצח 1.9 מיליארד מוסלמים. ונעזוב את אי הדיוקים. פלא שבעולם התעוררה אנטישמיות גלויה. תחשבו למי מוכרים יותר, ממי קונים יותר. גם בישראל אנחנו רק 73% מהאוכלוסיה. זה הרבה, זה דומיננטי, אבל זה לא הכל. וזה, מבחינתי, אומר שחייבים להתפכח. חייבים למצוא את הדרך לחיות ביחד.

ואם חולמים על הסכם, ואני, מה לעשות, חולמת על הסכם כזה, בואו נבדוק מה זה אומר מבחינת לקחת ולתת. הבה נודה, רוב תושבי עזה הם כאלה שגורשו מדרום ישראל, מאיזור אשקלון והסביבה. כמה מהם עוד מחזיקים את המפתח של הבית הישן. זה נלעג, אבל גם אנחנו היינו מתנהגים ככה אילו היינו במקומם. עובדה, חזרנו לפה אחרי אלפיים שנה.

קלטתי את זה לפני מספר שנים, כשטיילנו עם הנכדים בדרך למעיין כלשהו באיזור ירושלים. עברנו על יד בניין ערבי חצי הרוס, פתאום הנכד שאל: מה זה? הייתי במבוכה והסברתי לו. פתאום נקלט אצלי שכל המדינה מלאה בחורבות, אי אפשר להתכחש לזה. כן, גרשנו והחרבנו במלחמת השחרור. אני לא מתנצלת, לא הייתה לנו ברירה. אני בכל אופן עוד זוכרת את שיירות הגמלים של המפונים שעברו אצלנו על יד הבית. עכשיו אני תופשת שכנראה לא היה להם כיף.

אז איך אפשר לתקן עכשיו? לחשוב מה אנחנו יכולים לתת, ומה אנחנו יכולים לקחת. אנחנו יכולים לתת את היידע שלנו ואת כושר הארגון. אנחנו יכולים לעזור להם להפריח את עזה,  את הרשות הפלשתינית, ואת כל השאר. בתנאים מסויימים, הם גם יהיו מוכנים לקבל. אז בואו נחתור להסכם, בואו נציע להם את זה. כי הגיע הזמן שנבין, 7 מיליון יהודים, לעומת מאות מיליוני ערבים, זה לא כוח. אמנם ניצחנו ניצחון מוחץ במלחמת ששת הימים, אבל מאז אנחנו לא מנצחים, אנחנו רק מחזיקים מעמד.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

חוזרים לאסטרטגיה, כמה ברור

אני קוראת על הדיונים המתקיימים עכשיו. אני פוגשת שוב ושוב מילה עתיקה שנעלמה – אסטרטגיה. "אין אסטרטגיה", אומרים בעיתונים. אסטרטגיה היא תוכנית פעולה כוללת. המונח נגזר מהמילה היוונית סטרטגוס, שמשמעותה גנרל או מצביא. אז גנרל או מצביא דורש תוכנית כוללת. זה לא מה שאנחנו רואים בממשלתנו בימים אלה.

להמשיך לקרוא

טבריה, 52 אלף, אשכול 4

טבריה היא עיר די גדולה, 52 אלף איש. לא גדולה כמו רעננה, או כפר סבא, ואפילו לא כמו הוד השרון שבה גדלתי, אבל בכל זאת גדולה למדיי. את זה רואים רק כשיוצאים ממנה, ועוברים מסלול מייגע במעלה ההר. למטה, בתחתית, היכן שהכינרת נמצאת, וכל המלונות היותר יוקרתיים, מרגישים כמו בעיירה נידחת. זאת, אם מעזים ויוצאים מהמלון לשאוף אוויר, ולטייל לאורך הכינרת.

להמשיך לקרוא

מחשבות מדיניות של זקנה (חצי סנילית)

אפתח בציון כמה עובדות עלי ועל משפחתי. נכדתי האהובה השתחררה לאחרונה מארבעה חודשי מילואים, כקצינת מבצעים של גדוד בגולני. היא עברה ישר (ובאיחור) לתחילת לימודי רפואה בבאר שבע. שני נכדים בנים שלי משרתים (אחד בקרוב) ביחידות קרביות במיוחד. יש לי, אם כן, סיבה לדאוג, ואני דואגת. אני לא סומכת על ראש הממשלה. על כן, אני חושבת שחייבים למצוא פיתרון מדיני כבר עכשיו, גם אם זה כרוך במספר ויתורים.

להמשיך לקרוא

מלחמה והסכם

בכל פעם שאני רואה את הטנקים של צה"ל מבוססים בחולות עזה, אני אומרת לעצמי: טוב, עכשיו זה חול, מה יהיה בעוד חודש? ברור לי שתהיה שם ביצה אחת גדולה. ברור לי גם שזה לא כיף כבר עכשיו לשלוח את כל תושבי צפון עזה לדרומה, לראות את כל הזקנות, המסכנות והילדים צועדים דרומה עם מעט הרכוש שיכלו להציל על כתפיהם.

להמשיך לקרוא

שחור בעיניים

זה מה שראיתי אתמול, במסיבת העיתונאים של נתניהו, גלנט וגנץ. שלושה קודקודים, לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש. טוב, אני מבינה ששרה מלבישה ככה את נתניהו. אבל גלנט וגנץ, למען השם, מדוע אתם חייבים לשדר לציבור את ההזדהות הזו. לא, זה לא מוסיף לכם כבוד. נהפוך הוא, אתם הופכים לעוד מעריצים ומחקים של ראש ממשלה לא אהוד.

להמשיך לקרוא

מה, דרוש לנו מנהיג?

אז אתמול, כמו בכל מוצאי שבת כמעט, עמדנו בגשר חמד. הרגשנו טוב. כולם מסביבנו היו זקנים, אולי לא כמונו, אך לא צעירים בהרבה. היו גם לא מעט צעירים עם ילדים. לא היו, או היו רק מעטים, בני גיל הביניים. הם נעדרים משום מה. אני שמה לב לזה כבר תקופה ארוכה. אני שואלת את עצמי מדוע. הבת שלי מקשיבה ועונה: בני גיל הביניים נוסעים למקומות מרכזיים יותר.

להמשיך לקרוא

מפסימית לאופטימית ביום אחד

יום ששי, קמתי פסימית כהרגלי בתקופה האחרונה. ואז, אחרי שבישלתי, התיישבתי עם עיתוני סוף השבוע, או, ליתר דיוק, עם הסופשבוע של ידיעות אחרונות. אנחנו מנויים על ידיעות אחרונות רק ביום ששי. זאת משום שאני מתה על מוסף סוף השבוע של העיתון. אני עוברת טור אחרי טור, משלמה ארצי ועד לדנה ספקטור, הכי אוהבת את חנוך דאום, לא מדלגת על איש מהם. הפעם, התעודדתי, הם היו כולם מיואשים.

להמשיך לקרוא

רק בקטן. ככה ננצח

איך אני יודעת שהתחיל הסתיו? לא מהעיתון, לא ממאמרים חשובים. אני מסתכלת על ארבעת העציצים, התלויים אצלנו על העצים. העציץ הקרוב ביותר לכניסה, זה שממש מתחת לכליל החורש המצל, נמצא עכשיו בפריחה המלאה שלו. הכי פורחים הם הגרניום הנשפך הלבן והגרניום הצהוב. אחריהם – הסגולים, והאדומים-בורדו בסוף. משם, אני עוברת לשלושת העציצים התלויים על עץ הזית. פה, המצב היה עגום עד לאחרונה. תיקון ראשון, פריחה די מלאה בעציץ המוצל יחסית שמקדימה. אחריו, פריחה בעוד עציץ מוצל למדיי. האחרון, העציץ שהכי חשוף לשמש. הצבעים, כאן, אגב הם בעיקר הסגולים והבורדו.

להמשיך לקרוא

מה יהיה, תגידו, מה יהיה

נתחיל בזה שהמייל שלי לא עובד כבר מיום חמישי בערב. אני לא מקבלת מיילים. מדינה נורמלית? לא נראה לי. בכל זאת, זה לא מטופל. נמשיך באיך שהכרתי את נתניהו. בעידן אריק שרון, הוא היה מגיע למשרד התעשייה והמסחר ברחוב אגרון. המדרגות הראשיות לבניין פלס המפואר היו מדרגות של ארמון. לראות אותו מטפס במדרגות האלה באותה תקופה, בהחלט היה מרשים.

להמשיך לקרוא