חמש דקות או חמש-עשרה

"ראש כמו שלך אפשר לעשות בחמש-דקות או בחמש-עשרה", אמר לי ספר הצמרת שלי אחרי שהתחנפתי אליו (מה לעשות, לספר צמרת משלמים יותר, וגם חייבים להתחנף מפעם לפעם). "אני עושה את זה בחמש-עשרה, מתייחס לכל קבוצת שיער לחוד". שמעתי, וכמו תמיד כשאני שומעת דבר חוכמה, במיוחד אם יש בו מעט הומור, מחשבותיי התחילו לרוץ. חשבתי על מדידת פיריון העבודה בכלכלה, מיד תבינו מדוע.

מה שקוראים היום 'פיריון עבודה' בכלכלה קיבל את תואר הכבוד בשלושים השנה האחרונות. לפני כן, מדידת הפיריון הייתה מורכבת יותר, והתבססה על שני מודלים: המודל של סולו, ועוד מודל אחד ששמו פרח מזכרוני. מדידה זו לקחה את גידול התוצר, ניכתה ממנו את תרומתו של ההון, ונותרה כביכול עם תרומת העבודה. היא הייתה עתירת חישובים, ובעיקר חסרת משמעות, כך שהיום בכל האינטרנט ובספרי הכלכלה הבסיסיים, לא מצאתי אפילו זכר לקיומה.

וכנהוג היום, זרקו את השיטה והותירו רק את השם שלה: מודדים את התפוקה למועסק או את התפוקה לשעת עבודה וקוראים לתוצאה 'פיריון העבודה'. זאת, למרות שהתוצאה משקפת עוד המון שינויים אחרים, כגון שינוי בהון, שינוי בטכנולוגיית הייצור, שינויים ביידע. וגם קשיי מדידה לא מעטים: איך תמדדו את שינוי הפיריון בעבודת פקיד ממשלה? ניחשתם נכון, על פי שינוי השכר שלו. ואת שינוי הפיריון של הספר שלי? אני מניחה שעל פי שינוי הכנסתו החודשית בחלוקה למספר העובדים במספרה או שעות העבודה. על כן, אני מניחה ש'הפיריון' שלו עולה ככל שהוא משקיע בי יותר. הוא ספר צמרת, הוא לא פראייר.

וזה עוד כלום, בואו ניקח דוגמה מעולם התעשייה. זהו עולם של ייצור, מודדים בו תפוקה אמיתית, ולא רק הכנסה, למועסק או לשעת עבודה. אלא שבמשך שנים שבהן מדדתי את שני המשתנים, שמתי לב לתופעה מעניינת: התפוקה לשעת עבודה עולה תמיד בעת גאות, ויורדת תמיד בעת שפל. תחשבו רגע על התאמת מספר העובדים לתפוקה שתייצרו מחר, האם מישהו יודע בדיוק כמה עובדים הוא צריך? משום כך, בדרך כלל מחזיקים במפעלים רזרבה מסוימת של עובדים, זה זול יותר מאשר לפטר או לשכור עובדים מדי רגע – לשכירה או לפיטורים יש עלות. אותם עובדים עודפים מנוצלים יותר בעת גאות, ומנוצלים פחות בעת שפל – התפוקה למועסק (הפיריון) עולה או יורדת.

אני יודעת שרק מעטים יקראו את המאמר הזה, ואסיים אותו במקרה שקרה לי פעם. לימדתי קבוצה מסוימת של אנשים על שוק העבודה. את התוכנית ערכתי בשיתוף פעולה עם נציג משלהם. הוא התעקש להטיל עליהם קריאת מאמר בעיתון חשוב, שהיה מבוסס על ניתוח עוד יותר חשוב מבנק ישראל. חשבתי שזה בול שיט, והתנגדתי. הוא כמובן עשה מה שהוא רצה. אז, נציג יקר, תלמד שאפילו שאני אישה, אני לא מתנגדת סתם ככה. כעסתי ושתקתי, אין לי מושג מדוע לא ניסיתי להסביר. אז הפיריון בישראל נמוך? האמינו לי, אנחנו לא יודעים. וכל אלה שמתריעים  על פיריון נמוך "על סמך מחקרים בהשוואה בינלאומית", כמו במקרים רבים אחרים, סתם מקשקשים בראש.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

שני פרקים ב'אין ממשלה'

'אין ממשלה' היא בהחלט הכותרת המתאימה למה שהולך להיכתב כאן עכשיו. אין ממשלה היא אופנה מטופשת והרסנית של עשרות השנים האחרונות. היא התחילה בהקמת האיחוד האירופי – מדינה אחת לכאורה, ללא ממשלה אחידה, והגיעה עד למטבעות הקריפטו, המצהירים על אין ממשלה בגדול.

להמשיך לקרוא

שקל נמוך. בעד כלכלת שירותים?

כולם מדברים על שער שקל/דולר נמוך בכ-4% במהלך החודש האחרון. זה חשוב. איש לא מדבר על שער שקל/דולר נמוך ב-38% מזה שהיה בשיאו, בסוף 2002, וזה הרבה יותר חשוב. כי גם אם המשק עובר תהליך הסתגלות, כפי שמציין נגיד בנק ישראל, זו הסתגלות שמעצבת את דמותו מחדש, ואיש לא אומר מילה על כך.

להמשיך לקרוא

עוד קטרקט אחד

מזל שיש רק שתי  עיניים. ביום ד' שעבר, שבועיים בדיוק אחרי ניתוח הקטרקט הראשון, עברתי את הניתוח השני. הגעתי למרפאה ב-2:30 בצהריים, נבדקתי על ידי אופטומטריסטית, ואז חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי. לא נורא, ישבנו בפינת ישיבה נעימה, שתינו קפה טוב וקשקשנו. הניתוח עצמו היה קצר ומהיר, או שככה נדמה לי בגלל שהוא עבר בשלום.

הפעם, חששתי יותר מאשר בפעם הראשונה. בפעם ההיא, השתעלתי כי נחנקתי מתחת לכיסוי. הפעם, לא השתעלתי, מיקדתי את המבט בנקודה האדומה, והתנהגתי יפה. קיבלתי ציון לשבח על התנהגות טובה, ובסיכום הטיפול ביום שלמחרת נכתב: נראה מצוין. שמחתי, כמובן, ונדמה לי שהבנתי: כתוב לכולם "נראה מצוין", ותיחשב לרופא מצוין.

אבל, באמת, אין לי טענות, לא כאב, רק היה טיפה מנג'ס. ועכשיו, אחרי שבועיים של טיפות עיניים, עוד חודש של טיפות עיניים משלושה סוגים, ומריבות עם האיש שלי שטוען שרק אני עוצמת עיניים כשמטפטפים לי. חזרתי הביתה, הלכתי לישון מוקדם. למחרת, קמתי וראיתי את כל קורי העכביש בבית. יום אחרי, הלכתי לסופרפארם וקניתי משקפי קריאה לחודש וחצי הקרובים. אין טעם להתאים משקפיים אצל האופטומטריסט עכשיו, עד שהראייה תתייצב. בינתיים, אני רואה לא רע, קוראת, כותבת ועובדת במחשב, ובמיוחד רואה את כל הלכלוכים בבית.

אז, חברים, שורה תחתונה: ניתוח קטרקט הוא לא כיף, אבל גם לא נורא. ומי שיסבול ממנו הכי הרבה היא עוזרת הבית שלכם. סוף סוף אתם תראו מה היא לא עושה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

מתי נראה שוב כלכלה

אני קוראת את הדו"ח החצי-שנתי האחרון של ה-OECD, ולכאורה אמורה לשאוב נחת. מחברת הדו"ח, כלכלניתו הראשית של הארגון, הוחלפה לא מזמן והיא חברתית יותר מהקודמת. יו"ר הארגון גם הוא הוחלף בקיץ השנה, והוא דווקא איש של שוק חופשי, אבל כ-אילו לא מפריע. הוא גם לא כלכלן, אבל נגיד שזה לא חשוב. גם הכותרת "התאוששות לא רגילה" בהחלט מקובלת עליי.

הדו"ח מבשר צמיחת תפוקה עולמית של כמעט 6% בשנה הנוכחית, אחרי התכווצות של 3.5% בשנה שעברה. אך זה לא די, כפי שמציינים בו. במדינות OECD רבות רמת החיים בסוף 2022 לא תחזור למה שציפו לפני המגיפה. גם רמת הבריאות העולמית לא חוזרת למה שהייתה: מדינות עניות רבות לא מטופלות כראוי נגד קורונה.

להמשיך לקרוא

קטרקט

זו הכותרת הראויה ביותר לשבוע שעבר שלי. ניתוח קטרקט – תיקון של עכירות עדשת העין שעברתי ביום ד'. בתיקון הזה נשלפת העדשה הטבעית ממקומה, ותחתיה מותקנת עדשה מלאכותית מפלסטיק. היום אפשר לבחור בין עדשה מתאימה לקריאה-כתיבה לעדשה המתאימה לפעולות יום-יום. והמהדרין יכולים לשלב: אחת ככה ואחת ככה, המוח עושה את התיאום. אני לא סומכת על המוח שלי, אז בחרתי בעדשה המתאימה לפעולות יום-יום. אשאר עם משקפי קריאה.

להמשיך לקרוא

אין אינפלציה? הציצו שוב בנתונים

מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.2% בספטמבר 2021. לכאורה, שום דבר, אבל בין ספטמבר 2020 לספטמבר 2021 עלה המדד ב-2.5%. נותרו עוד שלושה חודשים לסיום השנה, וזה אומר כמעט בוודאות מדד של 3% ויותר בין דצמבר 2020 לדצמבר 2021. גם תחשיב הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לנתוני מגמה מצביע על קצב שנתי של 3.0% בין יוני 2021 לספטמבר. מה הסיפור? אתם אומרים. מ-2014 עד לשנה האחרונה היינו רחוקים מאד ממדדים כאלה. ארבעה שינויי מדד שנתיים שליליים, עליית המדד השנתית המרבית הייתה 0.8%.

ועדיין, רבים מתעקשים לומר שאין אינפלציה, האינפלציה לא עולה. אלא שנתוני ארה"ב ממאי והלאה מציגים מדדים של 5% יותר, אפילו התייצבות על 5.4%. נתוני גרמניה, מעצמה אחרת במערב נעים סביב ה-4% לשנה. תחזית קרן המטבע למדינות המפותחות היא 2.8% לאורך 2021. אנחנו כמובן, אין סיכוי שנהיה רחוקים בהרבה מזה.  

ועל כן, בנק ישראל העלה לאחרונה את תחזיתו ל-2021 ל-2.5%. תחזיתו הקודמת הייתה 1.7%. 2.5% זה מה שיש עכשיו, נראה לכם אפס שינוי במדד בשלושת החודשים הבאים? גם מדד שלילי לא נראה סביר. השנה היה רק אחד כזה, 0.1%- בחודש ינואר. מאז, אנחנו בצד החיובי של הסקלה, בניגוד גמור לכל השנים מאז 2014, שבהן היו מפוזרים מדדים שליליים בכל שנה. וכן, יש גם הסבר מקובל ודי משכנע: עליית ענק בכל תעריפי ההובלה העולמית, והתייקרות של מחירי חומרי הגלם. 

להמשיך לקרוא

אתם מבינים מה זה שוק חופשי?

"פייסבוק (הרשת החברתית) יכולה להמשיך להתקיים, אבל למחוקקים ולרגולטורים יש חובה מוסרית וחוקית להגביל את מה שהיא עושה בשם התחרות, בשם צמצום הכוח העודף, הפרטיות והבטיחות של הצרכנים – ואפילו בשם הדמוקרטיה והחברה התקינה". כך אומרת דפנה מאור, במאמר לדהמארקר מה-6.10.2021 . יפה, אבל היא אומרת זאת יחד עם עוד אלפי עיתונאים ברחבי תבל.

עם זאת, דפנה מאור ורוב חבריה העיתונאים בישראל, ממלאים את פיהם מים לנוכח מדיניותן האגרסיבית של יצרניות ומשווקות נעלי הספורט, ונייקי בראשן. הנהלת נייקי ישראל, בבעלות נייקי העולמית, שלחה השבוע מכתבים על הפסקת אספקה ל-65 קמעונאים קטנים. מעתה והלאה, תמכור נייקי ישראל את מוצריה רק ל-55 קמעונאים המפעילים כ-250 נקודות מכירה. לפני חמש שנים, מכרה נייקי את מוצריה ל-150 קמעונאים. כך נכתב בכתבה אחרת של דהמארקר על ידי עדי דברת- מזריץ  ורונית דומקה.

להמשיך לקרוא

חשיפה ליבוא – סוף מתוקן

אני כנראה לא גאון, כך אני מבינה עכשיו. לקחתי ברצינות רבה מדי את המענה לציבור של כתר פלסטיק. אשת השירות ענתה לי שאין כבר ריפוד לקרש גיהוץ של החברה. יותר נכון, היא אמרה "תחפשי בחנויות, לא מייצרים כבר ריפוד חדש, לא מייצרים קרשים יותר" היא לא ביטאה את דעתה, שמעתי אותה מתייעצת לפני שענתה. והיא כמובן טעתה.

להמשיך לקרוא

חשיפה ליבוא, מה עוד זה אומר

אחד מעיקרי תוכניתו הכלכלית של ליברמן, עיקרון שכנראה מקובל על כולם ולא זוכה למילת ביקורת בעיתונות, הוא החשיפה הגורפת ליבוא. חשיפה ללא סייג, על סמך עמידה בתקנים בינלאומיים. זה, למעשה, אומר ביטול סמכותו של מכון התקנים הישראלי, שאולי יישאר עם פעילות חלקית, אך לא באמת יקבע מה רשאי להיכנס לישראל. אני כמובן חושבת שזו שטות גמורה, כי מדינה מבטאת את השקפותיה, בין השאר, על ידי בחירה במוצרים הנכנסים אליה. אתמול, נוכחתי בעניין הזה שוב.

יש בידינו קרש גיהוץ של כתר פלסטיק. הוא נמצא אצלנו כבר מספר שנים. זה קרש מעולה, שלא מתפרק ולא עושה בעיות, קשה למצוא בחנויות משהו בטיב דומה לו. הקרשים המיובאים הם מאיכות גרועה, מתפרקים סמוך מאד לרכישתם. מדוע? שאלה טובה, זה מה שהיבואנים בוחרים להביא. החלפנו את הריפוד של קרש כתר פעם אחת, עכשיו צריך להחליף אותו בשנית. קנינו ריפוד בטמבוריה מחוץ ליישוב שלנו לפני שבוע. ראינו שזה לא ריפוד של כתר, ראינו גם שהוא גדול מדי, אבל זה מה שהיה, והמוכר אמר שנצליח לכווץ אותו למידה הרצויה 'בעזרת השרוך'. הגענו הבייתה, לא מצאנו שרוך, ואתמול החלפנו לריפוד קטן יותר. הוא כמובן קטן מדיי.

  •  

להמשיך לקרוא