100 שנה לעלייתו של אבי לארץ

אין לי מושג מדוע נזכרתי בזה פתאום עכשיו. אני כמובן יודעת שאבי, אליעזר שמאלי, עלה לארץ ב-1920. אני יודעת גם שאנחנו במשפחה לא טובים בתאריכים. סבתי, גיטל, למשל, הייתה עונה יפה למי ששאל אותה מתיי אבי נולד: "כשהעץ הגדול נפל" היא הייתה אומרת. יתכן שהתאריך נרשם איפשהו, מתישהו. אבל עיירתם רוז'ישץ', בפלך ווהלין שבאוקראינה, נשרפה בפוגרום בראשית המאה העשרים. לא נותר דבר. מעניין, בכל זאת, שבכל מיני מקומות, אני רואה את התאריך 15 לאוגוסט. אבי כנראה, כשנהיה אדם ידוע, הרגיש שבכל זאת צריכים תאריך.

אותה מסורת נשמרת גם בעניין עלייתו של אבי לארץ. מתישהו, ב-1920, אבי הגיע לכאן. התחכמתי, ובדקתי בספרו 'זהב בירושלים' (זמורה, ביתן, מודן 1980). הוא מספר שם על ימיו הראשונים בעיר. במקרה לגמרי, הוא פוגש ברחוב את ד"ר יוסף קלויזנר שהכיר מאודסה. "כן, שמעתי וקראתי שעלה לפני כחצי שנה מאודסה לארץ ישראל באונייה הרוסית רוסלאן" הוא מספר. רוסלאן עגנה בנמל יפו ב-19 לדצמבר 1919.

מתישהו ב-1920, אם כן, עלה אבי לירושלים ללמוד בסמינר. תעודה מסודרת מלימודיו בתיכון באודסה כמובן שלא הייתה לו. אבל קלויזנר המליץ, ואבי למד בסמינר מסוף 1920 עד סוף 1923. על פי המסורת המשפחתית, גם על זה אני יכולה להעיד מתמונה שראיתי. ערב אחד, נכנסתי לשיעור צ'י קונג בסמינר על שם דוד ילין, בבית הכרם, בירושלים. אולם הכניסה אירח תערוכת תמונות כלשהי. סרקתי במהירות, ופתאום עיני התעכבה על תמונת סיום הסמינר, 1923. קיץ, מורי הסמינר בחליפות בהירות חגיגיות. כמה מהתלמידים, ממשפחות ירושלמיות ותיקות, בלבוש דומה. אבי וחבריו החלוצים ברובשקות רוסיות עם חבל על המתניים, ומכנסיים שגוהצו מתחת למזרון בלילה הקודם.

שנות ירושלים היו לאבי שנות רעב מתמיד. כמה דמויות בכל זאת עזרו לו, והוא הזכיר אותן באהבה כל ימיו. זוג התימנים, שהשכירו לו את המרתף שבו גר, ושמם משתנה מסיפור לסיפור, הזמינו אותו לארוחות ערב שבת מפעם לפעם. מוריו בסמינר, ויהושע אביזהר בראשם, דאגו לו לעבודות סטודנטיאליות. אביזהר גם היה מקדם את פניו בבקרים מסויימים: "היי בחור, אני רואה בפרצוף שלך שלא אכלת ארוחת בוקר. קח כמה פרוטות וקנה לך לחמנייה".

מהרעב בירושלים, עבר אבי לרעב בכפר גלעדי, שם שימש מורה עם סיום לימודיו. סוכר לא היה, את התה שתו בצירוף דבלה. ארוחת הצהריים כללה אורז עם שעועית או אורז עם עדשים. אך שם גם נוצרה חברותו המופלאה של אבי עם אלכסנדר זייד, שהפך לדמות המפתח בספרו 'אנשי בראשית'. שם גם צמחו ידידויות רבות שנים עם דמויות מרשימות כרחל ינאית ומניה שוחט.

לא אלאה אתכם בכל תחנות חייו של אבי מכפר גלעדי והלאה. בסוף שנות העשרים הוא נשא לאישה את אמי שושנה, ב-1930 נולדה אחותי שולמית, וב-1943, הגחתי אני לעולם. בתקופה זו, הוא עבר מנשר לכפר יחזקאל, תל אביב, ברלין, כפר ילדים ליד עפולה, רמתיים ושוב תל אביב. באותו פרק זמן, הוא זכה בפרס ביאליק על 'אנשי בראשית' (1936) ובפרס ישראל לספרות ילדים (1957). משהו באורח חייו הסגפני כנראה בכל זאת היה נכון לו.       

בשנים האחרונות, אני חושבת המון על הוריי. זה כנראה אחד מתסמיני הגיל. אני משחזרת שוב ושוב את הילדות שלי ברמתיים. כשהייתי בת 4, הם עברו לבית הראשון שהיה בבעלותם. הוא ניצב ברחוב מקביל לכביש הראשי, דרך רמתיים. הרחוב המקביל לו במערב היה רחוב של עשירים. אנחנו גרנו במזרח עם עגלונים ושכירים עניים. בימי קייץ, כמו זה היום, הייתי יושבת בדרך החול, כביש לא היה, עם עזרי חברי הטוב. שנינו בגופיות וכובע טמבל. גרפנו את החול בין האצבעות, ולכדנו בורזלים, ארי נמל בעברית תקנית.

אני מדברת בליבי עם הוריי כל אביב, כשאני עולה למבשרת בכביש האחורי. מצד ימין, הר עמוס בשקדיות פורחות, ואני אומרת להורים שלי: תראו איזה חיים טובים יש לי. אני נוהגת, יש לי רכב משלי, אני חיה בתוך השקדיות האלה. הוריי בוודאי יודעים שהשקדיות ניטעו על ידי תושבי קולוניה. אבל, באמונתם, לא אנחנו התחלנו במלחמת השחרור. נלחמנו בגבורה, ניצחנו והשקדיות הן שלנו עכשיו. התמודדנו בגבורה כל המאה שנה האלה. לכן, גם אם קשה (כמעט סיוט) עכשיו, הוריי לוחשים באוזני שיהיה טוב. אין לך מקום אחר, הם אומרים לי, רק הארץ האהובה הזאת.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

מחפפים בעדיפות עליונה

עשרות שנים שאני עוקבת אחר הודעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מעולם לא נתקלתי בהן בפתיחה מעין זו: "נתוני סקר כוח אדם מאפשרים מעקב אחר השפעת נגיף הקורונה על מצב התעסוקה ושוק העבודה בישראל. גם בתקופה זו, אנו מחויבים ופועלים לפי שיטות עבודה בין לאומיות לפרסום האינדיקטורים הקיימים, כמו גם לפיתוח ולדיווח על אינדיקטורים חדשניים וניתוחים המתאימים למצב." לא נתקלתי באמירה דומה בהודעות אחרות של הלמ"ס המתפרסמות עכשיו. אמירה זו שמורה למה שנוגע לכוח אדם ולאבטלה.

להמשיך לקרוא

שנ"צ של שבת. התבהרות

ערב סוף השבוע האחרון, אמרתי לעצמי שאני לא מבינה דבר. קמנו בשבת, יצאנו לטיול רגלי ארוך, אכלנו צהריים, התיישבתי על כורסתי עם העיתונים, נפלה עליי תרדמה עמוקה. קמתי רגועה, בלי שאוכל לומר לעצמי מדוע. ואז ב-8 בערב, הקשבנו לחדשות כאן, הרגשתי שנהיה לי סדר בראש.

להמשיך לקרוא

כלכלה פוליטית. ומה היה כאן קודם?

מה זאת כלכלה פוליטית? תזרקו לדונלד טראמפ. והוא, מבלי למצמץ, ישיב לכם מיד: הכלכלה שאני מנהל עם הצהובים. הסינים האלה מוכרחים לדחוף לכאן כל שרוך שהם מייצרים. הם הפכו את הפועלים האמריקאים למובטלים. הם משתלטים על כל רכוש אמריקאי המוצע למכירה. מה זו כלכלה פוליטית? תשאלו ישראלי מהרחוב. והוא, באדישות, יענה: אין לי מושג. טוב, אז אמא של בר רפאלי עזרה לה להעלים מס, היא תשב בבית הסוהר מספר חודשים. זה פוליטי? כולם – מראש הממשלה ועד האזרח הכי קטן – מעלימים.

להמשיך לקרוא

תגידו חברים, בטוח תהיה אינפלציה

את הקביעה הזו, אני שומעת די הרבה בתקופה האחרונה, עקב הדפסת הכסף הניכרת. לא יודעת, יש חשש מסוים, אני עונה. ותאמינו לי, לא מזלזול או מאדישות: גמלאים כמוני הם הניזוקים הגדולים מאינפלציה.

להמשיך לקרוא

נמלים זעירות, נמלים ענקיות. 38 מעלות בצל

תהפוכות מזג האוויר ביטאו את עצמן יפה במטבח שלי. בימי ה-37 עד 38 מעלות הסתמן פתאום קו דק שחור על השיש, ישר לתוך ארון המזון. נזקקתי למשקפי קריאה על מנת לזהות את הנמלים השחורות הזעירות שהיו שם. בבוקר, כשפתחתי את הארון מתחת לכיור, זינקו ממנו כמה נמלי ענק שחורות. לא זוכרת שאי פעם ראיתי נמלים כאלה. ועכשיו, כשמזג האוויר הפך להיות ממוזג, הנמלים הזעירות לגמרי נעלמו. נותרו רק כמה נמלים גדולות, לא ענקיות, בצבע חום משעמם.

להמשיך לקרוא

ראיון אתי בעיתון דבר

מצ"ב ראיון אתי שפורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון דבר. תודה לשי ניר, שראיין וערך נאמנה, ולחברי הטוב, ניצן צבי כהן, שהיה ברקע כתמיד.

https://www.davar1.co.il/?p=225094

מה זאת אבטלה. אולי נדע עכשיו

שיעור האבטלה בישראל בפברואר, לפני שהקורונה פרצה, היה כמעט 4%. זו לא אבטלה, על פי החכמולוגים המקצועיים. זו אבטלה חיכוכית, אי-תעסוקה הנובעת מכניסה לשוק העבודה, או ממעבר ממשרה למשרה. אך כל הזמן הזה, זמן אבטלה נמוכה, היו כאלה שאמרו: זה לא באמת 4%, זה הרבה יותר. תראו איפה הם מועסקים. תראו באיזה שכר, באיזה סטטוס, באיזה ביטחון תעסוקתי. וכאן, כמובן, נוכל להגיע לשיעור אבטלה גבוה – נדמה לי שנגעו ב-10% – תלוי מה הכללת בהגדרתך, תלוי במה אתה מאמין.

להמשיך לקרוא

לא יודעים כלכלה. ילמדו עכשיו?

חודשיים מאז תחילת המגיפה, מספר ימים מאז ראשית הסימנים לדעיכתה, דווקא עכשיו, כל יום תובעים חדשים. תובעים? אולי מתלוננים, אולי לא מרוצים. אתמול, היו אלה הסטודנטים שהתייצבו בוועדת הכספים. יום קודם, מתמחי הרפואה, שגילו  כי בית חולים עובד היטב ללא משמרות רצופות של 36 שעות. ככה זה כשמתחולל שינוי מהותי. ככה זה, אם לא מאזינים בקשב לשידוריו, לא מנסים להבין.

להמשיך לקרוא