סחר החוץ עם סין. דרוש הסבר

זה התחיל ממבט על נתון אחד, אחרי כמה שנים של התרחקות. גירעון הסחר של ישראל עם סין (כולל הונג קונג) ב-2018. מדוע הונג קונג בפנים? כי ב-1997, היא עברה משלטון בריטי לפטרונות סין, לכן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממליצה להכלילה. ב-2018, הגירעון הכולל מגיע ל-33 מיליון דולר. אני זכרתי דווקא גירעון של 3 מיליארד דולר ב-2007. זה היה אז גרעון הסחר – יבוא פחות ייצוא, ללא יהלומים. במיליארדים.

ברור מכאן שיש איפה להסתבך, אם דווקא מתעקשים להבין. נתחיל ביצוא היהלומים – לבדוק איתו או בלעדיו? ענף היהלומים הוא ענף גדול יחסית בסחר החוץ של ישראל, ובעיקר, ענף שהיה גדול. כיום, הוא תופש כ-7.5% מיבוא הסחורות, וכ-12.6% מהייצוא. אך בימי ראשית התעשייה בשנות החמישים, הוא תפש כרבע ויותר מייצוא הסחורות, על כן נהגו להציג עיבודים שונים איתו ובלעדיו.

בעיבוד הנוכחי ענף היהלומים הופך לגמרי את התמונה. עודף ייצוא גדול של יהלומים בהונג קונג עוזר לקבל עודף יבוא קטן בסין הגדולה (כולל הונג קונג), למרות גירעון סחר משמעותי עם סין. מה מסביר את ייצוא היהלומים הענק למדינה זעירה? היותה של הונג קונג מרכז סחר איזורי, או אולי גם הלבנת הון במקום רחוק מן העין ומן הלב? ענף היהלומים ידוע כענף פחות מפוקח מאז ראשיתו. רק ככה הוא עובד, כי שום גורם מבחוץ אינו מסוגל להעריך בזמן קצר את שוויה של חבילת סחורה יהלומים שאינו מכיר.

מה שקורה בסחר החוץ בהונג קונג היא עובדה אחת שכדאי להבין. אך ישנה עוד עובדה אחת הדורשת הסבר: מאזן הסחר בין ישראל לסין (רק סין, בלי הונג קונג). נסתכל לרגע על גירעון הסחר בין ישראל לסין, ללא הונג קונג. הוא מסתכם ב-2.6 מיליארד דולר ב-2007, 3.1 מיליארד דולר ב-2011, ו-2.1 מיליארד דולר ב-2018. מוזר, הגירעון עם סין בדרך כלל צומח וצומח. אצלנו, בראשית החשיפה ליבוא שנת 1991, היה עודף ייצוא קטן של 23 מיליון דולר עם סין. די מהר, בעקבות החשיפה, הוא זינק לגירעון של 2.6 מיליארד דולר ב-2007. באיזור הזה הוא נעצר.

מי שחושב שככה נראה סחר עם סין, יתבדה מיד בהצצה על מאזן הסחר האמריקאי. ב-1985, נרשם בו עודף יבוא קטן של 6 מיליון דולר. בשנת 2018, הוא הפך לעודף יבוא של 419.5 מיליארד דולר. עודף יבוא, במיליארדים. הסינים יודעים לקדם סחר כשהם רוצים. ובסין, כידוע, הממשלה מעורבת בכל יוזמה.

איזון הסחר בין ישראל לסין מעיד כי מישהו בסין לא מעוניין בעודף ייצוא ניכר כלפי ישראל. אולי משום שהוא רוצה לשמור על פתיחות להזדמנויות אחרות. אולי משום שהוא מעוניין להיכנס להשקעות בישראל: השקעות בנמלים, במסילות רכבת, בכבישים. אפשר לראות את היזמות הסינית אצלנו – יזמות הדוקרת את עיני האמריקאים – כפרק בתיק יוזמת החגורה והדרך הסינית. האסטרטגיה הסינית לסלילת מעבר ישיר ממדינתם למערב. ואם מי מהקוראים רואה הסבר טוב מזה, הוא מוזמן להגיב כאן.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

מה-זאת כלכלה. מה עכשיו

פנו לכמה אנשים שאתם מכירים, שאלו אותם: מה-זאת כלכלה. על מה המקצוע הזה אמור להשיב. אני בטוחה שתופתעו – מריבוי התשובות, או דווקא ממיעוטן. מה שברור לי הוא שתמצאו תשובה שונה בין קבוצות שונות – למשל, גברים ונשים.

להמשיך לקרוא

תום פרידמן, נחמיה שטרסלר, פמיניזם וכלכלה

"תבינו, טראמפ צדק בדרישתו שיחסי הסחר בין סין לארה"ב צריכים להשתנות. אולם הוא טעה בהבנה כמה קשה יהיה לנצח במלחמת סחר עם סין", כתב תום פרידמן בניו-יורק טיימס ב-27 לאוגוסט. "יש כאלה שמבקרים באופן אוטומטי את צעדיו של טראמפ נגד סין, אבל מה לעשות שהוא צודק?" כתב נחמיה שטרסלר בהארץ מעט אחריו. קראתי, וחייכתי לעצמי את החיוך העצוב השמור אצלי למצבים כאלה. יותר משלושים שנה ששני הגאונים האלה מדקלמים בשכנוע רב את הפזמון על חופש סחר מוחלט, ופתאום, ביום אחד, הם מתהפכים בלי בעיה.

הסלטה המרהיבה של השניים מתקשרת אצלי למאמר שקראתי אתמול על מעמד הנשים במקצוע הכלכלה. המאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס, בראשית 2018, נכתב דווקא על ידי שני גברים, והוזכר אתמול בבלוגו המשובח של אולג קומליק. פאנלים חשובים בכלכלה? אין אישה אחת, הם אומרים. ציטוטי מאמרים חשובים, נשים בקושי. משרות בכירות באקדמיה? מיעוט שבמיעוט נשי. עכשיו, מתחילים לדבר על זה קצת יותר.

אנחנו לא דיברנו, צפו המחשבות בלילה בראשי. במקרה, היה זה ליל מוצאי יום הולדתי, עוד שנה במעלה שנות השבעים שלי. החלטתי לספר סיפור אחד, רק סיפור אחד שאוליי יעזור לקוראים להבין איך זה היה. סיפור המלחמה שלי על הסברת פוליטיקת סחר החוץ. ההבנה שפוליטיקת סחר חוץ היא הכרחית.

את התורה הזו לא אני המצאתי. היא הייתה אחת מיסודות משרד התעשייה והמסחר. מטה סחר חוץ, עם עשרות נספחים בחו"ל, עסק כל היום בפוליטיקת סחר חוץ. פוליטיקה האומרת כי סחר חוץ חופשי הוא אשליה. סחר חוץ חופשי קיים רק במאמרים. במציאות, מדינות תומכות כל הזמן בייצוא שלהן, ומווסתות כל הזמן את היבוא שלהן. נכון, ישנו מודל של ריקרדו על סחר חופשי. אך הוא בא להסביר את יתרון קיום הסחר, שאיש אינו מכחיש. עם זאת, ברור שיתרון זה מבוסס על הנחות רבות, שבמציאות מתקיימות רק חלקית.

כתבתי ואמרתי את הדברים האלה כל שנותיי במשרד. המשכתי להגיד אותם גם כשהם יצאו מהאופנה באמצע שנות השמונים. כתבתי אותם בעיתון גלובס, כשהייתי עיתונאית. המשכתי לכתוב אותם במקומות שונים ובבלוג זה. ובמיוחד, כתבתי אותם בספרי ברוכים הבאים לשוק החופשי , בשלושה פרקים על מדיניות היבוא של ישראל.

כתבתי על פוליטיקת סחר חוץ, המעטתי לכתוב ולדבר על פוליטיקת המעמד הנשי בכלכלה. ספרי 'ברוכים הבאים לשוק החופשי' היה אמור לצאת בשיתוף בין התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר להוצאת הקיבוץ המאוחד. אוסף של מיילים שעדיין מודפסים אצלי מאשר את ההבטחה להוציאו מצד ון ליר ומצד ההוצאה. באפריל 2006, התקיימה סדנה מוצלחת על פרקי סחר החוץ שלו במכון ון ליר. אני כמובן מודה עליה. הספר עבר קריאה של פרופ' אריה ארנון, וקריאה לקראת דפוס של פרופ' אביה ספיבק. שם הוא נעצר.

מעולם לא קיבלתי הסבר מדוע הוא לא יוצא. אפילו לא תשובה ישירה שהוא לא יוצא. רק דחיות אינסופיות, עד שהוצאתי אותו בהוצאת צבעונים בסוף 2008. את רעיונותיי על סחר חוץ, גם על ממשלה קטנה-ממשלה גדולה שמעתי לא מעט מפי ארנון וספיבק, מבלי שייחוסם אליי יוזכר. כיוון שלא סיפרו לי, אני יכולה רק לנחש: כעס של פרופ' ספיבק על שיחה שהתקיימה בינינו בהיותי בגלובס, שלא כתבתי עליה. לא נהגתי בחוכמה, אני מודה. אבל הייתה זו שיחה לא משכנעת מבחינתי. שיחה על רפורמת המס מ-2002 של סילבן שלום, שספיבק ישב בוועדתה. מטרתה הרשמית של אותה רפורמה הייתה "הקטנת נטל המס" – ממשלה קטנה, כמובן. מטרתה האמיתית הייתה שיקום יחסיו של שלום עם המגזר העסקי, שנקלעו למשבר.

ועם כל אלה, יחסינו נמשכו לאורך כל השנים לאחר מכן. צוות ון ליר הציע להעביר את הבלוג שלי מ'רשימות' לאתר שלהם. סירבתי מסיבות שונות, וסגירת פעילותם מוכיחה שצדקתי. ישבתי איתם בצוות הכלכלי של המחאה החברתית. אבל מעולם לא שכחתי את סיפור הספר. לא שכחתי שלא זכיתי למילת הסבר. לא שכחתי את השימוש ברעיונותיי, מבלי לייחס אותם אליי. אני משוכנעת שלו הייתי כלכלן, ולא כלכלנית, כל הסיפור הזה היה מסתיים אחרת.  ומה שמעניין הוא שאני לא כועסת, אני רק מקווה שדור נכדותיי בכלכלה יבנה לעצמו מעמד נכון יותר מזה שבנה הדור שלי.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

חיפה, עיר הכי בינלאומית

לא יודעת מדוע אני מתמלאת תמיד בהתרגשות, כשאני מתקרבת לחיפה. חיפה הייתה העיר הראשונה של אמי בארץ. היא הגיעה לכאן מפולין ב-1925, עם תעודת הוראה עברית בכיסה. בחיפה, גרה בעיר התחתית, בחדר אחד עם   שלוש חברות. הן נשארו חברותיה לכל החיים. חיפה הייתה בעיניה העיר הכי יפה – בארץ, אולי בכלל.

להמשיך לקרוא

מיתון עולמי? עוד סיבוב של כלכלה פוליטית

אין זמן מתאים יותר לכלכלה פוליטית מאשר עכשיו. ערב בחירות בארה"ב ובגרמניה, ברקזיט בבריטניה, והתכתשויות שונות של סין עם העולם שמסביבה. כלכלה פוליטית אומר להיות מודע לכל הסיפורים. לקשר בין כל הכרזה של ראש ממשלה למה שעומד בפניו. כלכלה פוליטית אינה רק קשר סטטיסטי בין מספר קטן של משתנים.

להמשיך לקרוא

דולר חלש-דולר חזק. מה טראמפ רוצה?

היינו שואלים אותו, אילו חשבנו שהוא יודע. כי, מצד אחד, טראמפ לוחץ כבר חודשים על נגיד הבנק הפדרלי שלו להוריד רבית. ופאואל אכן הוריד  0.25% בסוף אוגוסט, לרבית מוניטרית של 2.0%- 2.25%. רבע אחוז, לכאורה, לא סיפור גדול. אך הייתה זו הורדת רבית ראשונה מאז דצמבר 2008 – שיא המשבר הפיננסי העולמי. הייתה זו הורדה, לאחר התקופה הארוכה ביותר ללא הורדה, מאז שנות החמישים של המאה שעברה. היה זה סיומו של רצף תשע העלאות רבית מאז סוף 2015.

להמשיך לקרוא

ייסוף השקל. מזועזעים? התחלה טובה

שער השקל/דולר יוסף בכ-7%  מסוף דצמבר ועד היום. השקל מיוסף גם כלפי מטבעות רבים אחרים, בהתאם לתנודותיהם כלפי הדולר. סוף דצמבר הוא מועד כניסתו של אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל. ירון מיעט עד כה להתערב בשוק המטבע. לא הייתי מתייחסת לייסוף – עוד ייסוף – לולא הזעזוע המבוטא כלפיו בתקשורת בימים אלה, הקמפיין שמנהלת התאחדות התעשיינים, והשינוי בעמדת נגיד בנק ישראל, המנסה עכשיו להשפיע על שער החליפין בכל זאת.

להמשיך לקרוא