מוצרים בזול, שירותים ביוקר, איכות נעלמה

כל שנה, בעונה הזו, אנחנו מגיעים לארוחה המשפחתית עם ערימת דובדבנים. השנה, לאחר חורף קר, אין דובדבנים בשתי החנויות שבהן אנחנו קונים. בדקנו ומצאנו שמחירם גבוה מדי, לא הצלחנו להבין את הסיבה.

דובדבנים יקרים? משהו בשרשרת המחשבות שלי נפתח אחרי המפגש המשפחתי. אחד מנכדינו סיפר כי הוא לא ישן כבר 30 שעות. בלילה, הוא מילצר לילה שלם, בבוקר, הוא העמיס משאית ב'צופים'. סיפור המלצרות בחתונה נשמע מוזר. זה היה באחד מאתרי האירועים היקרים במדינה. 'אין אוכל שלא היה שם במזנון, לא ראיתי דבר כזה', סיפר איתי. הוא הגיע לשם דרך חברת כיתה, בתו של בעל הקייטרינג. הילד בן ה-17, מעולם לא מילצר קודם לכן.

איך זה מסתדר? חשבתי לעצמי. זו אמנם חתונה, ואין הזמנת מנות. אבל לנכדנו המתוק אין מושג בגינוני מלצרות. אוכל בשפע מנקר עיניים, ולאיש מהאורחים או מהמארחים לא אכפת איך הוא מוגש. צירוף מוזר של מבחר מוצרים בתקרה עם שירות הכי נמוך בתחתית.

נזכרתי בחוויה דומה שעברתי באותו שבוע. ביום ד' נסעתי לתל-אביב על מנת לקנות כיסא לשולחן המחשב שלי. ידית הכוונון של הכיסא העכשווי, שהחזיק מעמד 20 שנה, נשברה. התקשרתי למפעל, לא – הם לא מתקנים, לא – אין להם חנות בירושלים, לא – אין להם חנות במפעל הקרוב לביתי. לא נותרה ברירה, נסעתי לחנות הדגל של צרעה בתל-אביב.

ההפתעה הגיעה בסיכום העיסקה. הם ישלחו לי את הכיסא הבייתה מפורק, נצטרך להרכיב (האמת היא שווידאתי בטלפון מראש שהם שולחים. אמרו לי 'כן', לא אמרו לי מפורק). אם אני רוצה כיסא מורכב, נצטרך לקחת אותו מהמפעל, הם לא שולחים. הופתעתי, התאכזבתי, זה כיסא לא זול, ומחשבתי על שירות עברה סיבוב נוסף. כל כך הורגלנו למוצרי יבוא זולים, שכל שירות מקומי נראה לחברה טרחני מדי, יקר מדי.

בסוגריים נאמר, שבכל מוצר יבוא נוכל תמיד למצוא זול יותר. שילוב מוזר של שפע מידע אינטרנטי אינסופי, הוזלת מחירי הטיסה והגדלת זמינותה. עידן מוצרי יבוא בזול, שירות מקומי ביוקר. האם זה גם מה שמסתתר מאחורי סיפור הדובדבנים? אין לי מושג.

בסיום מבצע הכיסא, ניגשתי לחנות נעליים אהובה עליי בגן העיר בתל-אביב. נעלי ביוטיפיל – נעליים ישראליות באיכות אירופית – יוצרו כאן מ-1989. 'יצירתיות-נשיות-אהבה-מחויבות' הוא המוטו של המפעל. נעליים שלהם שורדות לנצח, אף פעם לא נגמרות. לא מצאתי את החנות, שבעבר שכנה על יד סניף המשביר. לא מצאתי גם את סניף המשביר. מרכז הקניות היוקרתי גן העיר עובר מהפיכה לא-ברורה, אבל זה נושא למאמר אחר.

התעקשתי וביררתי באינטרנט, בטלפון, בחנות נעליים ירושלמית המוכרת ביוטיפיל במשך שנים. כל סניפי ביוטיפיל בישראל נסגרו, אמר לי הבעלים  של הירושלמית. בואי אלינו מהר, נותרו זוגות בודדים. התקשרתי למפעל, אין תשובה. נכנסתי לאתרים בחו"ל – יש להם נעלי ביוטיפיל – לא ברור אם זה ייצור חדש או חיסולים, אם זה מיוצר כאן או במקום אחר. מה שכן התברר לי מעל לכל ספק הוא עובדה אחת: תם עידן האיכות, תם עידן השירות המובחר. זול באינטרנט, זה מה שהולך. רק בישראל? ברור שלא. מוביל לעתיד וורוד? נדמה לי שלא.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

עשור. מה הוא אומר

רצף שלטונו הנוכחי של נתניהו נמשך כבר יותר מעשור. הוא נפתח ב-31 למארס 2009, בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי. לא רק נתניהו פרח באותה תקופה. יחד איתו צצו ועלו מנהיגי ימין קיצוני בכל העולם המפותח. איך זה יכול להיות, הגיע הזמן לשאול, פריחת ימין דווקא לאחר קריסה פיננסית – קריסת השוק החופשי באגף המוניטרי של הכלכלה. לא ברור, אך זו עובדה, בואו ננסה לצרף אליה עוד כמה פרטים.

להמשיך לקרוא

תכנון כלכלי. מבט מהמונית בבקעה

מה עוד אפשר לומר על תכנון כלכלי, שאלתי את עצמי במונית מההרצאה בקיבוץ נערן לביתי באיזור ירושלים. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, דיברתי עם הנהג על עיסוקיו ועל החיים בבקעה, די קרוב ליריחו. כן, הוא חי במושב קטן, היה חקלאי, גידל פרחים לייצוא במשך שנים רבות. ואז החליט, שלנהוג מונית תהיה פרנסה טובה יותר.

להמשיך לקרוא

קרוגמן תבין, הפעם אתה לא מבין

יש לי חיבה גדולה לפני הילד הטוב של חתן פרס נובל, פול קרוגמן. אני אוהבת את היושר והחדות של כתיבתו. אבל לפני קצת יותר משבועיים, גיליתי שלפעמים אני גם חולקת עליו. וזה דווקא בתחום המרכזי של מומחיותו – תחום הסחר והמימון הבין-לאומי.

להמשיך לקרוא

התחילה בנעליים מנומרות, סיימה בעווית בכי

היא נעלה נעליים מנומרות לביקור אצל המלכה, זה ייגמר בבכי. כך אמרו זו לזו שלוש גבירות אנגליות אופייניות בעת שתיית תה אופיינית לכבוד מינוי תרזה מיי לראש ממשלה. מסורת של מאות שנות שלטון בריטי לא מכזיבה. אני, נכדת השטייטל, טעיתי. נעלי נמר נגד התרגשות, אמרתי וכתבתי. נעלי נמר למען טיפת קלילות. היא בת של כומר, הוספתי, אשת מחויבות מוסרית וערכית.

להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית? פרקטיקת הרחבה הפוכה

זו אינה תיאוריה מוניטרית, למרות שהיא מתחילה בכסף – בהתרת המגבלה על כמות הכסף, בתנאי הנפקתו הנוכחיים. אך מנגד, היא מכילה בתוכה גם מס. מס המוטל לאחר שהקו נחצה עד לאינפלציה. מס שייך ל'מדיניות תקציבית'. על כן, הכותרת הנכונה יותר בעיניי היא תיאוריית הרחבה. תיאוריית הרחבה הפוכה מהמסורתית, הנשענת על שתי זרועות כמוה: מוניטרית ותקציבית.

תיאוריה מודרנית? היא אינה שונה מהתפישה המסורתית לגבי היעדר מגבלה ממשית על הדפסת כסף. בסיס הכסף – המזומן שבידי הציבור, פלוס המזומן שבידי הבנקים המסחריים, ועוד מה שמופקד על ידם בבנק המרכזי – גדל בהתמדה. איך אפשר אחרת במשק צומח וקצת אינפלציוני. בסיס הכסף גדל ב-6%-7% לשנה בין 2016 ל-2018, ב-16% ב-2015, וב-8% לשנה בממוצע בין 2006 ל-2014. השאלה, אם כן, אינה אם להגדיל את כמות הכסף הכסף, אלא כמה להגדיל, ומי יחליט כמה.
להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית – מתחילתה או מסופה

המאמר הזה התעורר מקושי שאני חווה בימים האחרונים. הקושי לקרוא על תיאוריה מוניטרית מודרנית מתחילתה אל הסוף שלה. כתבתי בשבוע שעבר את המעט שהבנתי בקריאה ראשונה. המשכתי בקריאה, ונתקעתי במאמר שאני לא סובלת. הוא כל כך מובנה – מההתחלה האומרת כי כסף קונה היום את ערכו בצו מדינה, ולא מגיבויו בנכס כגון זהב, ועד לסוף של הדפסת כסף ללא הגבלה. הוא כל כך דורש ממני להתרכז צעד-צעד.

להמשיך לקרוא