רק טיפשים מפנים את גבם להכללות ולדעות קדומות. הן נמצאות שם כדי שלא נבזבז את הזמן על למידת אותם דברים שוב ושוב. כך בתחום המקצועי הצר, וכך במה שקרוי "החיים". ועם זאת, את חדוות הגילוי – התחושה שאני באמת מבינה משהו – אני מייחסת להתבוננות שלי בפרטים. משהו קטן פתאום קופץ לי לעין, ומשנה את האופן שבו אני רואה את העולם.
אישור להכללה זו מצאתי בספרו של אחד ממניחי היסודות לחשיבה סדורה ומכלילה במסורת המערבית: פוליטיקה של אריסטו. וכך אריסטו בונה טיעון – מהקטן אל הגדול – בדיונו על תכלית קיומה של המדינה.
"בכל עניין ועניין עלינו לפרק את השלם המורכב לחלקיו הבלתי מורכבים – אלה חלקיו הקטנים ביותר. כן גם בדיון על המדינה…" פוליטיקה, רסלינג 2009, ספר א' עמ' 24.
והחלק הקטן ביותר לענייננו, על פי אריסטו, נפתח בזוגיות:
"ואכן, בהכרח חוברים להם יחדיו בתחילה מי שאינם יכולים להתקיים זה בלא זה, כמו הנקבה והזכר, כדי להעמיד צאצאים…שאיפה זו להניח אחריהם ייצור אחר דומה להם באה להם מן הטבע". שם, עמ' 24.
על בסיס הזוגיות, אריסטו מושך את הרצף הלאה, קם הבית:
"השותפות הנוצרת כדרך הטבע לצורכי היומיום היא אפוא הבית, שאת חבריו מכנה כרונדס 'חברים לשולחן'". שם, עמ' 26.
כמה בתים ביחד מתכנסים להקמת כפר:
"השותפות הראשונה של בתים אחדים החוברים להם יחדיו לצרכים שאינם בבחינת צורכי יומיום בלבד היא הכפר". שם, עמ' 26.
כל זה מוביל להקמת מדינה, ולהצדקת קיומה, אריסטו מסכם:
"השותפות הנוצרת לבסוף מצירופם של כפרים אחדים היא המדינה…היא נוצרת אפוא כדי להבטיח את החיים, אבל קיימת כדי לחיות היטב. לפיכך אם השותפויות הראשונות הן טבעיות, גם כל מדינה היא דבר טבעי, שכן היא תכליתן של הללו, וטבעו של דבר הוא תכליתו…יתר על כן, מה שלשמו קיימים הדברים, והוא תכליתם, הוא הטוב ביותר. והעצמאות היא תכלית וטוב עליון". שם, עמ' 28.
התחלנו, כזכור, בהסתכלות הכי מובנת מאליה, ככתוב בספר בראשית: זכר ונקבה ברא אותם. דבר הוביל לדבר, והגענו למדינה. רק מתוך בניית הטיעון נדבך אחר נדבך, יכולנו לקבל ללא התלבטות ש"מדינה היא דבר טבעי". קיבלנו גם שתכלית המדינה היא "להבטיח את החיים..ויותר מכך "לחיות היטב". ובסיום, הגענו גם ל"עצמאות" שהיא יכולתם של אדם או של קבוצה לספק את צורכי עצמם.
פשטותו של אריסטו סוגרת דיון נצחי. דיון שללא פשטות רק הולך מסתבך. ולראיה, בשלושים השנה האחרונות שוב מטילים ספק בייעודה של המדינה, שוב תוהים אם יעודה מצדיק תשלום מסים. שוב שואלים מהי עצמאות מדינית, ואיפה עובר הקו בין עצמאות לבין הסתגרות ולאומנות. שואלים, מרסקים את המדינה הלאומית, ומחפשים את הדרך אליה חזרה במסלול פתלתל העובר בין טראמפ, לברקזיט, וללאומנות מאיימת. אפשר היה לחסוך את הסיבוב הזה אילו, מלכתחילה, היינו כולנו שומרים נאמנות למה שעינינו רואות, ולפשטות נוסח אריסטו.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
