דודה בלה לא הייתה דודה. היא הייתה אשתו של אהרון בן דודי. אך לא סתם קראו לה "דודה", גם אמא שלי ושאר קרובות המשפחה ידעו להיות רעות.
דודה בלה הייתה אשתו השנייה של אהרון. את אשתו הראשונה ושתי בנותיו הוא איבד בשואה. הוא איבד גם את כל הכסף שהחביא. אבל אהרון היה סוחר ממולח. תוך זמן קצר הוא ארגן לעצמו שוב כסף. הוא גם פגש את בלה. משפחת אבי היו אוקראינים מעיירה קטנה. ביילה הייתה פולנייה מעיר גדולה כנראה. והיא מילאה את כל הכללים. היא הייתה נאה, התלבשה יפה, והיה לה פה גדול. היא גם הייתה מרשעת.
וכך היא טיפלה בדודה לאה, אשתו אל אחיו המבוגר יותר של אבי. לאה, היא אמרה לה, "קינ עיין הורע, דו זעסט אויס גוט, הפונים וי הטלר" לאה, בלי עין הרע, את נראית טוב, הפנים כמו צלחת. אתם מבינים שלאה לא הייתה כל כך רזה. היא גם לא התלבשה כמו בתל אביב. לא היה לה מושג מה מציג בתיאטרון. היא הייתה עסוקה בבעיות פרנסה ובארגון הבית. אבל היא הייתה אישה טובה. הנכדים שלה זוכרים אותה באהבה רבה.
וכאן נכנס לסיפור עוד טיפוס אחד, שליימה, הלא הוא שלמה, שהיה אישה של בת דודתי. רות הייתה יפהפייה ידועה, גם עקרת בית נהדרת. היא ושלמה היו זוג עוד בעיירה, והיא הגיעה ארצה ישר לזרועותיו. שליימה המקסים בא ממשפחה של חולי נפש. הוא היה מכה את אשתו, ואז קונה לה מעיל פרווה. כשהיא קצת הזדקנה הוא מצא אישה אחרת. הוא היה סוכן תרופות לתרנגולות, והוא התאהב במושבניקית אלמנה, ועזב את רות לנפשה במושב על יד פתח תקווה.
הזמן חלף, נכדיו של שליימה התבגרו, ואז יום אחד הוא נזקק לעצה. ולמי הוא בא, לביילה? לא, לדודה לאה "המטומטמת". אז היא כבר הייתה בעין חרוד. לאה, מה עושים למען הנכדה שלי? הוא שאל. תקנה לה דירה, היא אמרה לו. וזה מה שהוא עשה.
אתם בטח תוהים מדוע אני מספרת לכם את הסיפור הזה. לי זה ברור, אני חושבת על ראש ממשלה אחד. הוא תמיד לובש את החליפות הכי יקרות. הוא מדבר אנגלית מושלמת. אבל הוא איש רע, לא אכפת לו מאף אחד. הוא פיקח אולי, כמו דודה בלה, אבל לא חכם, בדיוק כמותה. על כן, תצחקו, הוא הולך להפסיד את השלטון בקרוב.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 