בנק ישראל צודק, אז מה?


נגיד הבנק, אמיר ירון, הציג ב-10.1 את עמדתו בוועדת הכספים של הכנסת. וכרגיל, הוא בא עם מסמך מתוחכם, עמוס בגרפים ובנתונים. אני, כדרכי, נתפשת רק לעניין מרכזי אחד: בנק ישראל קורא להגדלת השקעות הממשלה. יופי, סופסוף הוא אימץ את עמדת רוב הבנקים המרכזיים בעולם. הוא גם משאיר לממשלה את הבחירה: מימון התוכנית כולה בעזרת חוב; מימון חצי ממנה בעזרת חוב, וחצי בעזרת קיצוץ הוצאות אחרות; או מימון שליש מהתוכנית בעזרת חוב, שליש בעזרת העלאת מס, שליש בעזרת הוצאות קיצוץ אחרות.

מה נראה לכם הגיוני? זו הרי רק חלוקה סמלית, יש אלפי אפשרויות כאלה. אני בכיוון של שליש, שליש, שליש. ובעצם, בעד מימון הרוב המכריע של גידול ההוצאה ממס. עם זאת, זה לא הכי חשוב, זה כל מה שיש לבנק ישראל לומר? הוא, למשל, לא מתייחס למי מבצע את ההשקעה: האם זו חברה ישראלית או חברה סינית, כמנהגנו בשנים האחרונות. וברור שאם זו חברה סינית עם עובדים סיניים, האפקט של ההוצאה הממשלתית יהיה נמוך בהרבה. זאת, כי השכר והרווחים יוזרמו ברובם לסין, ויעודדו שם צמיחה מפוארת. אבל התייחסות לסוגייה כזו קטנה על בנק ישראל. הוא עוסק ב'מקרו', בדיונים הגדולים והחשובים של הכלכלה. לא חושב על ה'מיקרו', על לאן הולך הכסף.

בנק ישראל מעולם לא חשב על המיקרו. הוא לא חושב גם על שער החליפין של השקל הנתון בידיו. מה, אפשר לשלוט בשער החליפין הזה? האם שינויו לא ישפיע על הייצוא ועל היבוא של המדינה? אם כך, שינויו לא ישפיע על הצמיחה שלה? הרי הבנק בעצמו (בפי הנגיד) התפאר כי הוא הוביל שינוי מבני במשק, בדיוק עקב הקפאת שער החליפין – צמיחת השירותים על חשבון הייצור, תוך השארת התעסוקה המלאה.

בנק ישראל גם לא מתייחס למיקרו-כלכלה היומיומי, המיקרו שעל הפרק ממש בימים אלה. האם הרפורמה בחקלאות, שאמורה להכות קשה את הענף, לא תתבטא בתוצר שלו, בתוצר הכלל-משקי? ומה עם פתיחת מוצרים רבים בישראל לתחרות מיבוא, עם מה שיהיה דה-פקטו חיסול מכון התקנים – היא לא תסגור מפעלי תעשייה רבים ומשקים חקלאיים?

אוקיי, אתם צודקים, זה לא תפקידו של הבנק המרכזי, הוא לא אמור להתייחס לכל גורמי הצמיחה. אם כך, מדוע הוא עדיין מוכתר בתואר היועץ הכלכלי לממשלה? מדוע הוא מופיע כסמכות העליונה בניתוח נתוני המשק? בבנק ישראל, ללא ספק, יושבים כלכלנים טובים. אך תחום עצום של הכלכלה אינו מוכר להם, והם לא נותנים עליו את דעתם.

כל זה, מבטא את האנומליה שנוצרה בישראל מאז תוכנית ייצוב המשק של 1985. הכלכלה זה רק משרד האוצר ובנק ישראל. כל שאר המשרדים לא קיימים, לא נשמעים. אין שום גוף שמתאם ביניהם ומביע דעה. משרד התעשייה והמסחר הפך למשרד הכלכלה והתעשייה. מה זה משרד הכלכלה, הוא אחראי על הכלכלה, באמת? מישהו יודע היום מיהו המנכ"ל של המשרד? ואני, באמת, לא מזלזלת בו באופן אישי, אך אומרת כי קולו לא נשמע, והוא לא מביע עמדה משלו. לא הגיע הזמן להקים מחדש גוף תכנון כלכלי – גוף שיראה את תמונת המשק המלאה? גוף שיגדיר את מטרות הכלכלה, יעקוב אחר ביצוען, וינתח את מצב המשק במלואו?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

 

איך אפשר לומר שהביטקוין הוא כסף

אם רוצים לומר שהביטקוין הוא כסף, חייבים קודם כל להגדיר  מהו כסף. ניקח הגדרה מקובלת, המופיעה בספר 'מבוא לכלכלה' של אורון, מארק ועופר. כסף הוא אמצעי תשלום. כסף הוא יחידת מידה לקביעת מחירים. כסף הוא אוצר ערך. אז, האם הביטקוין הוא אמצעי תשלום? בערך, בעיקר עבור גורמים שלא מצייתים לחוק. האם הוא יחידה לקביעת מחירים? גם זה באופן התחלתי וחלקי בלבד. האם הביטקוין הוא אוצר ערך? משמש לצבירת ערכים כלכליים והעברתם בין תקופות? פה אפשר לומר ישר לא. ממש לא. בתנודתיות כמו של הביטקוין – עליות וירידות מחירים קיצוניות ומהירות, הוא לא יכול להיות אוצר ערך. עליות וירידות מחירים כאלה מטופלות ישר על ידי מדינה, במדיניות אנטי- אינפלציה או אנטי-דפלציה. אבל הביטקוין לא מונפק ולא נשלט על ידי מדינה.

להמשיך לקרוא

2021, 2022. מה עם המעבר?

הוא חסר לי, המעבר משנה אחת לבאה אחריה. איש לא מעז לומר עליו מילה טובה. את גישת 'הארץ' אפשר לסכם באמירה קצרה של דורון רוזנבלום, במדורו 'דורון לשבת': "- ואתה? מה סיכום השנה שלך? – עזוב. תרמתי בראש השנה". אופטימי, אם אתם מאמינים בתרומות. גישת 'ידיעות אחרונות' מוסווה יותר, כדרכם. הם מסכמים את השנה על ידי 'פרופיל 21' – התמונות הבולטות של השנה שחלפה. לא ניתוח להמשיך לקרוא

מי מנהל את המדינה? אתם בטח יודעים

רק אני הטיפשה לא הבנתי. כתבתי כאן, בפוסט מה-18.10: "וזה אומר כמעט בוודאות מדד של 3% ויותר בין דצמבר 2020 לדצמבר 2021". מה, לא ידעתי שבנק ישראל מנהל את המדינה? ששר האוצר קורץ לו בהומור יהודי-מולדובי? ידעתי והתעלמתי. אמנם כתבתי את הצהרת נגיד בנק ישראל בהרצאה באוניברסיטת תל-אביב מה-12.11: "בראייה ארוכת טווח בנק ישראל יצר תהליך לאורך השנים, שאפשר למשק להסתגל בצורה הדרגתית ולעבור ממשק מוטה ייצור למשק מוטה שירותים, תוך שמירה על רמת להמשיך לקרוא

הצחקנו את האיראנים

לא זוכרת איפה ראיתי את הידיעה הזו. היא גרמה לי להבין שהאיראנים צוחקים עלינו. לא עליי או עליכם באופן אישי, אלא על ממשלת ישראל ובנט בראשה. זה היה בדף הראשון של הארץ, בראשית השבוע שעבר. תגובה איראנית מחויכת לאחד מאיומיו של ראש ממשלתנו. מה לעשות, האיראנים לא לוקחים ברצינות את האיום הישראלי לפלוש אליהם, ולפגוע בתוכנית הגרעין שלהם. מה, יתכן שהם מציאותיים יותר מאיתנו?

להמשיך לקרוא

מעריצה גדולה של האי-תיאוריה הקיינסיאנית

"היא קיינסיאנית", אמרו עליי יותר מפעם אחת, ואני תהיתי למה הם מתכוונים. כי כבר בראשית דרכי המקצועית נתקלתי בשתי תיאורית קיינסיאניות , פער שכרגיל בכלכלה גושר בקול דממה דקה. כשלמדתי לתואר הראשון בכלכלה, בשנים 1964 עד 1967, המודל הקיינסיאני הסתכם רק בטענה אחת: הגדילו את הוצאת הממשלה. ואז, חזרתי לתואר השני בשנת 1971, ולהפתעתי, נתקלתי במודל של טענה כפולה: שיווי משקל בשוק המוצרים ושיווי משקל בשוק הכסף. האיזון הוא שיווי משקל בשוק הכללי. מה קרה בינתיים? המודל הניאו-ליברלי החל לחלחל.

האם היומרה הזו לשיווי משקל כללי, היא מה שקיינס רצה? נסו לקרוא בספר 'התיאוריה הכללית של תעסוקה ריבית וכסף'. מן הסתם, תמצאו שם גם התייחסות לשוק הכסף, אלא שזו לא הטענה המרכזית בסיפור. קיינס בעיקר מתייחס שם להוצאת הממשלה, אך הוא כתב עוד הרבה דברים אחרים. האם זו 'תיאוריה כללית'? הרשו לי להטיל ספק, אין שם תמונה שלמה ומלאה של הכלכלה, אלא רק קטעי מחשבות. האם זה פוגם בחשיבות הספר, או בגדולת ניתוחו של מחברו? אני חושבת שלא, משום שהיום אני מאמינה שאין תיאוריה כללית בכלכלה. תיאוריה כללית בכלכלה היא בלתי אפשרית.

להמשיך לקרוא

תחסכו לנכדים. אמר בנק לאומי

לפני די הרבה שנים, נדמה לי שב-2005, התקשרה אליי מי שהייתה פקידת הבנק הוותיקה והנאמנה שלנו. היא הודיעה לי שאי אפשר יותר להמשיך את הפקדות קופות הגמל לנכדים, ומומלץ לי לעבור להסדר אחר. זה, אגב, לא היה מדויק, קופות הגמל אכן הועברו אז מידי הבנקים לידי גופים פיננסיים אחרים, אבל אפשר היה להעביר את הכסף מהבנק אליהן. אלא שאני, משום מה, לא התעמקתי, ובהמלצתה, העברתי את להמשיך לקרוא

חמש דקות או חמש-עשרה

"ראש כמו שלך אפשר לעשות בחמש-דקות או בחמש-עשרה", אמר לי ספר הצמרת שלי אחרי שהתחנפתי אליו (מה לעשות, לספר צמרת משלמים יותר, וגם חייבים להתחנף מפעם לפעם). "אני עושה את זה בחמש-עשרה, מתייחס לכל קבוצת שיער לחוד". שמעתי, וכמו תמיד כשאני שומעת דבר חוכמה, במיוחד אם יש בו מעט הומור, מחשבותיי התחילו לרוץ. חשבתי על מדידת פיריון העבודה בכלכלה, מיד תבינו מדוע.

מה שקוראים היום 'פיריון עבודה' בכלכלה קיבל את תואר הכבוד בשלושים השנה האחרונות. לפני כן, מדידת הפיריון הייתה מורכבת יותר, והתבססה על שני מודלים: המודל של סולו, ועוד מודל אחד ששמו פרח מזכרוני. מדידה זו לקחה את גידול התוצר, ניכתה ממנו את תרומתו של ההון, ונותרה כביכול עם תרומת העבודה. היא הייתה עתירת חישובים, ובעיקר חסרת משמעות, כך שהיום בכל האינטרנט ובספרי הכלכלה הבסיסיים, לא מצאתי אפילו זכר לקיומה.

להמשיך לקרוא

שני פרקים ב'אין ממשלה'

'אין ממשלה' היא בהחלט הכותרת המתאימה למה שהולך להיכתב כאן עכשיו. אין ממשלה היא אופנה מטופשת והרסנית של עשרות השנים האחרונות. היא התחילה בהקמת האיחוד האירופי – מדינה אחת לכאורה, ללא ממשלה אחידה, והגיעה עד למטבעות הקריפטו, המצהירים על אין ממשלה בגדול.

להמשיך לקרוא

שקל נמוך. בעד כלכלת שירותים?

כולם מדברים על שער שקל/דולר נמוך בכ-4% במהלך החודש האחרון. זה חשוב. איש לא מדבר על שער שקל/דולר נמוך ב-38% מזה שהיה בשיאו, בסוף 2002, וזה הרבה יותר חשוב. כי גם אם המשק עובר תהליך הסתגלות, כפי שמציין נגיד בנק ישראל, זו הסתגלות שמעצבת את דמותו מחדש, ואיש לא אומר מילה על כך.

להמשיך לקרוא