יכולתי לקרוא למאמר הזה 'היסטוריה גלובלית', ככותרת הרצאתו של סוון בקרט במכון ון-ליר. אבל הוא התלבש אצלי דווקא על הכותרת שלעיל, רמז למה שיבוא בהמשך. בקרט, פרופסור לכלכלה בהרווארד, התראיין אצל איילת שני במדורה אני בשיחה, במוסף הארץ מה-15 לנובמבר. כאן, הכותרת כבר ספרותית יותר: "העבדות הייתה תנאי מקדים לייצור כותנה בהיקפים גדולים".
בקרט, בראיון, מדגיש את הישענותה של תעשיית הטקסטיל במאה ה-19 על גידול כותנה נרחב בדרום ארה"ב. הוא טוען, כי הספקת כותנה בהיקף הזה לא הייתה אפשרית, לולא העבדות. זאת, משום שקטיף כותנה ביד ללא מכונה, היה אז עבודת פרך, עבודת עבדים.
הצגת הדברים של בקרט מתחברת אצלי לשורת דברים ידועים לכאורה: המהפיכה התעשייתית, שהצטיינה בייצור טקסטיל נרחב, החל מאמצע המאה השמונה-עשרה; החרמת קרקעות מילידים בארה"ב לצורך גידול כותנה; הזרמת כספים לרכש הכותנה מאירופה לארה"ב, ובחזרה; התעשרות אדירה, וצמיחת מעמד בעלי ההון בשתי היבשות; פיתוח אורבני ניכר בערי נמל ובערים אחרות, חישבו רגע על טירוף הבנייה בפריז במאה התשע-עשרה. הכל סביב אותו סיפור היסטורי של עבדות וניצול.
מרתק לקרוא, ובכל זאת, האם באמת העבדות בארה"ב היא ה-מפתח להבנה? ואולי, דווקא, המהפיכה התעשייתית בבריטניה, או המהפיכה הצרפתית והאמריקאית שהפכו סדרי עולם, או העיור שהחל הרבה קודם. אפשר לראות את זה גם כמודל מקרו-כלכלי: תנועות הון עקב סחר בינלאומי והתעשרות, מובילות השקעות אדירות וכן הלאה.
בעצם, אם לא כותבים דוקטורט, מה זה משנה מהיכן מתחילים. העיקר הוא קסמו של הסיפור, התפישה כמה העולם עשיר, וכמה הוא מצטמצם בכלכלה מודליסטית. מחיפוש באינטרנט למדתי, כי ההבחנה בין מיקרו-כלכלה (כלכלת הדברים קטנים) למקרו-כלכלה (כלכלת הדברים הגדולים) היא די חדשה. היא נולדה במוחו של רגנאר פריש, כלכלן נורווגי, חתן פרס נובל הראשון בכלכלה, 1969. היא חוזקה על ידי תורתו של קיינס, ולא במקרה. מקרו-כלכלה הוא הגדרת תפקיד הגופים הגדולים בכלכלה, והממשלה בראשם: הזרמת מימון למשק דרך התקציב, או שאיבתו; הגדלת כמות הכסף במשק, או הקטנתה. אך ברור, זה לא הכל. איך יידעו לאן להזרים, מהיכן לשאוב, כאן המיקרו נכנס.
מקצוע הכלכלה נתון היום באחד המשברים הקשים בתולדותיו – פחות הקשבה לכלכלנים, פחות הרשמה ללימודים באוניברסיטאות. מוסכם על כולם, שהדרך לתקן היא על ידי שינוי מהותי בתוכנית הלימודים. איזה שינוי? אולי החזרת ההיסטוריה הכלכלית למרכז הבמה, אולי החזרת הכלכלה האיזורית לצדה. ובמילים אחרות, החזרת הסיפור למקצוע הכלכלה.
ההקשר שלעיל, והמחשבה על החזרת הסיפור מבהירים לי מיד, מדוע הוא נמחק מהכלכלה בראשית שנות השבעים. בסיפור משובח יש תמיד טובים ורעים. בסיפור האנושי, גזילת אמצעי ייצור, ניצול ע(ו)בדים, יחד עם צמיחת בעלי הון היו תמיד במרכז. ומי מהם, אומרי המילה הראשונה והאחרונה בסיפור הכלכלי של תקופתנו ושל כל תקופה, רוצה שנחפור בדרך שבה הוא, אביו, או סבו, נהיו בעלי ההון הזה.
***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***
