מילתו הסופית של כלכלן אנושי

"הבעיות הכלכליות המתוארות כאן, כמו גם עוני ורעב המוניים, עשויים, במחשבה ובפעולה, להיות מטופלים…מלחמה נשארת הכישלון האנושי המוחלט". מילים אלה סוגרות את כלכלת ההונאה התמימה, ספרו של ג'והן קנת גלבריית שיצא לאור ב-2004, שנתיים לפני מות מחברו בגיל 97.

כצפוי מכתיבתו של אדם בגיל הזה, לא תמצאו ב-62 העמודים הלא-צפופים משנה סדורה. תמצאו בהם חשבון נפש, השחזה של מסרים שכבר בוטאו.

ואלה הן המחשבות שגלבריית בוחר לשתף עם קוראיו בסוף ימיו. ראשית, הפער בין החוכמה המוסכמת בכלכלה למציאות. על הפער הזה, על זעקת "המלך הוא עירום" נסובה כתיבתו של גלבריית כל השנים. עיקרו מתומצת במהפך שחל בשיטת השוק: המעבר מקפיטליזם לשלטון המנהלים.

לפני שכולנו שמנו לב, הועברה השליטה מידי בעלי החברות לידי מנהליהן. הם, המנהלים, משחקים בכסף שאינו שלהם, מסכנים אימפריה שלא הוקמה על ידי סבם. על כן, לא פעם, הם פועלים להתפחת רווחי הטווח הקצר על חשבון הצמיחה היציבה וארוכת הטווח.

בתוך אותו עולם של מנהלים-טכנוקרטים, קבוצה ייחודית, על פי גלבריית, היא קבוצת מנהלי התעשייה הביטחונית. ייעודה של הקבוצה, ייצור מוצר לכאורה למטרות הגנה על אנשים, פותח בפניה את דלתות הממשל. זה המקום שבו באופן ברור נופלת המחיצה בין המגזר העסקי למגזר הציבורי. זאת, בניגוד ברור לתיזה הניאו-ליברלית המדגישה את שונותם ונפרדותם של שני המגזרים.

הקשבת המגזר הציבורי למגזר הפרטי היא כה משפיעה, טוען גלבריית, עד שהחלטות על מלחמה ושלום, חיים ומוות נגזרות בהכוונת יצרני הנשק וסוחריו.

דיון זה מוביל אותו למשפטי הסגירה. פרקו האחרון של הספר נקרא, כצפוי, המילה האחרונה. אך בקצהו, שלא כצפוי, מופיעה פיסקה קטנה של המילה הסופית.

גלבריית, איש בעל שכל חד, הוזמן לא-פעם להשתתף בצוותי הממשל להפקת לקחי מלחמותיה של ארה"ב. מסקנתו הברורה מניתוח הנתונים היבשים היא: אין תכלית בפגיעה נרחבת באוכלוסיה האזרחית. אין תכלית במלחמות בכלל.

ובהתאם, מילתו הסופית של גלבריית אינה נושאת מסר כלכלי פרובוקטיבי אחרון. מילתו הסופית מוקדשת לגבולות הכוח, ולאחריותו של מי שהכוח נתון בידיו. סיכום הולם למי שרוב פועלו סב סביב ייעודה המוסרי של הכלכלה ושליחותה האנושית.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

רואה בקטנות. הערת שוליים

כמו בסוף כל קייץ, גם הפעם קיבלתי את הדו"ח החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח –  OECD. כמו בכל סוף קייץ, בדקתי את נתוני הצמיחה לאורך שנים ב-44 המדינות המופיעות בטבלה. שלא כמו בסוף כל קייץ, ראיתי פתאום את הערת השוליים בתחתית.

להמשיך לקרוא

רואה בקטנות – כלכלה נשית

כמה שהתקוממתי על הכלכלה הזאת בהתחלה. ראיתי בה מילוי זמן של עובדים שאין להם מה לעשות. ראיתי בה דקדקנות מעצבנת. והנה, דווקא אליה אני חוזרת בשלב ההתבוננות לאחור של חיי. חוזרת ומבינה שהיא עיצבה אותי – כלכלת הדברים הקטנים.

להמשיך לקרוא

צרפת-איטליה קצת חיפה כימיקלים

  זו הייתה הדרמה התורנית של צרפת בחודש יולי. נשיא המדינה, עימנואל מקרון, הכריז בפומבי כי הוא לא יתיר ל"איטלקים" להשתלט על המספנה הלאומית.

להמשיך לקרוא

חיפה כימיקלים – הסיפור והסמל

מפעל חיפה כימיקלים הוקם ב-1966, כשותפות של שתי חברות ממשלתיות – בתי הזיקוק ומחצבי ישראל. המפעל לדשנים וכימיקלים מושתת על חומר גלם מקומי ותהליך ייצור ישראלי מקורי. הקמתו תבעה השקעה ממשלתית כבדה, והפרטתו הוצעה בתור פיצוי עליה.

להמשיך לקרוא

צידה העוד יותר משעמם של השחיתות

בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.

להמשיך לקרוא

צידה המשעמם של השחיתות

הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.

להמשיך לקרוא