גלובליזציה. הבטחות-הבטחות

ביטול המכס על בגדי תינוקות (6% עד כה) התקבל בלחצם של מספר יבואנים גדולים, כך דווח בתקשורת. הם קבלו בפני שר האוצר על התחרות הלא-הוגנת כלפיהם מצד אתרי המכירה באינטרנט. הם גם הבטיחו לשר לגלגל את מלוא ביטול המכס להורדת מחירים. עובדות קטנות אלה עוזרות לחדד את תמונת היבוא והגלובליזציה בישראל.

ראשית, ההבטחה לגלגל את ביטול המכס להורדת מחירים לצרכן. סיכוי הצלחתו של המעקב אחרי מילויה הוא אפסי. רשתות בגדי התינוקות מעלות ומורידות מחירים בתדירות גבוהה. חנוכה, פורים, לפני החג, אחרי החג, תחילת עונה, סופה – מי מסוגל לעקוב. ובפרט, שהמלאי על המדפים מתחלף כל רגע. לך תוכיח, שחולצת המיקי-מאוס מהשבוע שעבר נקנתה בעלות זהה לגמרי לזו של החולצה מהשבוע הזה.

עלות היבוא, שעיקרו ממזרח אסיה, כפופה לשינויי התנאים שם – מיסוי, שכר ועוד. בטווח המיידי, היא כפופה לתנודות שער החליפין של השקל כלפי מטבעות המדינות היצרניות. מכאן, שהמעקב אחר גלגול הורדת המכס למחירים לצרכן הוא בלתי אפשרי.

שיעור המכס, טרם ביטולו, מסתכם ב-6% בלבד. זה לא הוא שתורם את עיקר פער המחירים בין אתרי המכירה לחנויות, אלא ההוצאה המשמעותית על לוגיסטיקה בחנויות, והיעדרה באתרים. הסרת המכס המזערי על היבוא, לא תסגור, אם כן, את פער המחירים הניכר. יוצא מכאן, שויתורה של הממשלה על המכס (בהיקף מאות מיליוני שקלים לשנה) הוא במהותו סבסוד ליבואנים המלינים על קשייהם.

הסבסוד לא ישנה את מצב פועלי תעשיית ההלבשה בישראל. זאת, משום שהם והתעשייה נגוזו כמעט לגמרי עקב חשיפת שנות התשעים ליבוא. אם נותר ייצור בגדי תינוקות בישראל, היקפו מצומצם מאד. צעדו של האוצר אולי יחזיר כמה מרוכשי האינטרנט לרכישה בחנויות. הוא ייטיב במעט עם עובדיהן של רשתות המכירה הגדולות לבגדי תינוקות – מעצבים, צוות מנהלי וזבנים.

המון פרטים, מה עושים עם כל זה? מנסים להכיל את מלוא המורכבות, ושואלים:

– האם ניתן לבלום את יבוא הבגדים האישי באינטרנט? ניתן להכפיפו למכס? ניתן למנוע את הקצאת המט"ח הנדרשת למענו?

– האם מוצדק לוותר על הכנסות מדינה ממכס, בהיקף מאות מיליוני שקלים, ביודענו שההוזלה לא תגולגל לציבור?

– מה, בעצם, עושים כאן – תומכים ביבואנים חזקים ומגדילים את כוחם? כוח ריכוזי פוגע במסחר הזעיר, משבש את התחרות. על הריכוזיות הרעה, ייכתבו תיזות מאוחר יותר. ומנגד, אולי לא סיפרו לנו הכל. יתכן שאותן רשתות שיווק מתקשות באמת, ויש הצדקה ציבורית לסבסודן.

ובמבט על, כל זה הוא תוצרה של הגלובליזציה בישראל, שהתרחבה מאד מאז אמצע שנות התשעים. היא מתבטאת בשימוש חופשי במטבע זר לכל אחד ולכל מטרה; ביבוא חופשי לכל אחד ולכל מטרה. הגלובליזציה אמורה לפשט את מדיניותה הכלכלית של הממשלה. לעזוב הכל לתכתיב השוק העולמי. בפועל, היא מציבה דילמות אחרות, לא פחות מורכבות.

הגלובליזציה היא ויתור מרצון על שליטה. סוד קסמה לדרג השלטוני הוא הסרת האחריות מעליו. בגלובליזציה, לכאורה, אין צורך לבלוש אחר המזרימים כסף לארץ או המוציאים ממנה כספים. לכאורה, אין צורך להתלבט על מכסים מוצדקים, ועל יעילות מגבלות היבוא האחרות.

לכאורה, הכל לכאורה, הכל הבטחות-הבטחות. כל מערכת כלכלית והקשיים שהיא נושאת איתה. אולי כדאי שנדבר על זה. על דילמות הגלובליזציה המתגלות עכשיו. דילמות הגלובליזציה לעומת דילמות הפתיחות המבוקרת ביחסים בין-לאומיים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

מהצרכן-הפראייר לבן-דוד-העני

סיפרו לכם שאתם הצרכן-הפראייר: כל מוצר שאתם קונים כאן, זול יותר בחו"ל. סיפרו לכם שיצרני המדינה, תעשיינים וחקלאים, עושים עליכם קופה. זאת בעזרתם של כמה פקידי ממשלה – אוכלי חינם, מיותר לומר – הדואגים לחסום את היבוא. לימדו אתכם לשיר שיר הלל ליבוא חופשי. המנון למלחמה ביוקר המחיה, המנון-זילות-המחיה.

להמשיך לקרוא

לכבוד החג, לכבוד נקיות הדעת

לכבוד ניקיון החג, ולכבוד נקיות הדעת שכולנו מייחלים לה בתוך "הטביעה בעכשיו". שיר נקי של זלדה, עוד אחד משיריה הנקיים כל-כך, והנפלאים כל-כך. חג שמח.

מתוך: שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה

פעמיים לא-טוב

המסר המרכזי בפרשת רשות השידור-תאגיד טמון כבר מהתחלה בהבדל בתוארם של שני הגופים. רשות, על פי אבן-שושן היא ראשות, שלטון, שררה, סמכות רשמית. תאגיד, על פי אותו מקור, הוא חברה או חבר אנשים שהתאגדו יחד לגוף משפטי. רשות, אם כן, היא תאגיד ממלכתי, שלא כמו תאגיד סתם.

במעבר בין רשות לתאגיד ולחברת חדשות, נתניהו וכחלון רוקנו את רשות השידור  מממלכתיותה. התאגיד, על נספחיו, הוא עוד גוף שידור נייטרלי לכאורה, מתחרה שווה-מעמד לרשתות הרדיו והטלוויזיה הפרטיות. זאת, למרות שהוא אמור ליהנות מתקציב ציבורי.

נתניהו וכחלון עשו בעצם דבר נוסף. התאגיד, וחברת החדשות שלצדו, ישאו בוודאי מסר במה שהם משדרים. אלא שהמסר לא יהיה שקוף, ולא כפוף לכללים ידועים כמצופה מגוף ציבורי. זה יהיה מסר מפותל, אקראי ולא מחייב.

התאגיד החדש, וחברת החדשות שלצדו, ייתפשו כמתחרים לגופי השידור הוותיקים. תחרות זה טוב, על פי תפישת נתניהו וכחלון, ועל פי הבנתו של ציבור שטוף-מוח. לא על פי יסודות הכלכלה. מקצוע הכלכלה מטיף לתחרות משוכללת או מושלמת, לא תחרות סתם. תחרות בין מספר רב של גופים, העונה על תנאי יסוד מוגדרים.

גוף השידור החדש יפעל בסביבת תחרות פרועה, המביאה כמעט תמיד להורדת רמת השירות. סביבה שכבר תיארתי כאן במספר מאמרים, וביניהם סיפור של הרבה קניונים. אותו סיפור, המובא כאן להמחשה, מתמקד בשני קניונים, בקרבה למקום מגוריי. האחד, ותיק, השני, חדש במרחק מאות מטרים ממנו.

נתבונן בתמונה מספר חודשים לאחר שהקניון החדש החל לפעול. כתושבי הסביבה ציפינו למסר טרי מקניון טרי, מסר שינסה לענות על משאלות לבם של התושבים. אבל לא זה מה שקרה. מה שעינינו רואות זה עוד פוקס, עוד קסטרו, עוד סניף מכל רשת שכבר נמצאת בקניון הותיק. ולא שיש לי משהו נגד רשת כלשהי. רק הכפילות במרחק קצר כזה היא מיותרת. בהסתכלות מהצד, היא נתפשת ככוונה – אולי לא מודעת – להפלת המתחרה.

עינינו רואות גם הפחתה ניכרת במספר המבקרים בקניון הוותיק. הוא לחוץ, ובתגובה הוא מחליף את עסקיו: יותר אוכל מהיר, פחות מוצרים מוצקים. זה, כנראה, מה שהכי רווחי באותו רגע, הוא נלחם לשרוד את הרגע.

כמה מחנויות האיכות שהיו בקניון הישן נעלמו, כנראה לא שרדו בתנאים שהוא משית עכשיו, לאחר שסביבתו השתנתה. חנויות אחרות הקטינו את מגוון מוצריהן, ומציעות כעת מוצרים פחות איכותיים. ככה זה כשמכוונים להמונים. ככה זה כשממול מציעים מוצרים זולים יותר. אנחנו, הצרכנים, אמנם קיבלנו קניון נוסף (שלא ביקשנו), אך איבדנו מספר חנויות שדיברו אלינו יותר.

נשאלת השאלה אם רשות כלשהי – רשות מקומית או מטעם הממשלה – לא צריכה להתערב. הקניונים עומדים על קרקע ציבורית, ובתוקף זה אמורים לענות על רחשי לבו של הציבור, מה עם קולנוע, למשל? שימו לב למילה רשות: גורם שלטוני רשמי. גורם שאמור לשרת את טעמינו ודרישותינו, אנו האזרחים שקונים בקניונים. אנו האזרחים בעלי הקרקע שעליה הקניונים ניצבים.

ובמעבר חד, כמו שאומרים בגופי השידור, חזרה לרשות השידור-תאגיד. כסף רב כבר נשפך בתהליך הארגון מחדש, שסופו לא ברור. מה שאומר שתאגיד השידור החדש וחברת החדשות יתחילו את דרכם בחסר תקציבי. הגדרת מעמדם החדש גורעת מהם את ייחודם הממלכתי. מה הם יהיו עכשיו? עוד גוף לא ברור, בתחרות עם הגופים הפרטיים. תחרות כמו בשני קניונים, תחרות מהסוג המדרדר. את יתרון הממלכתיות, שהיה להם ולא הוערך מספיק, הם איבדו. הם לא זכו תמורתו בחופש הביטוי המוענק לכאורה בגוף פרטי, הם עדיין תלויים לפרנסתם בממשלה. תאגיד שידור וחברת חדשות, במעמד של קניון חסר כבוד להמונים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

בואו נגיד ש…

בואו נגיד שאין ברקזיט, אין משבר ביוון, אין איומים על שלטונם של כמה ממנהיגי אירופה, אין סימני שאלה. זה, לפחות, הרושם המתקבל ממאמר המערכת של תצפית האו.אי.סי.די החצי-שנתית האחרונה. אופן התבטאותה מזכיר קורסי יסוד בכלכלה. יש מודל, יש ניתוח הגיוני, נניח שמהלך ההיסטוריה מתנהג יפה.

להמשיך לקרוא

נדידתה של בועת הנדל"ן

היא לא נמנית על הציפורים הנודדות בשמינו עכשיו. היא לא עוצרת פה בדרכה לארצות החום ובחזרה. היא נחתה בישראל ב-2008. מאז היא כאן, בועת הנדל"ן הבינלאומית.

להמשיך לקרוא

עניינים של טווח ארוך

בטווח הארוך נהיה כולנו מתים, אמר אמן הכלכלה ג'והן מיינארד קיינס בשנות העשרים של המאה שעברה. הוא, מבחינתו, רצה לזעוק את דחיפות הטיפול במשבר הכלכלי האירופי לאחר מלחמת העולם הראשונה. עברו מאז עשרות שנים, כמעט מאה, מספיק שנים על מנת להיווכח בהשלכותיה של מדיניות ארוכת-טווח.

להמשיך לקרוא