לפני קצת פחות משלושה שבועות, ב-6 למאי, ביקרתי בכנס פורום הסטודנטים לכלכלה. הכנס, שדן בהכנת תוכנית לימודים חדשה למקצוע, התקיים במקביל לאירועים דומים ברחבי העולם, וביטא את אכזבתם של רבים מתוכנית הלימודים בכלכלה. הקשבתי לדיון המעניין, וחשבתי לאן נגיע בשלב הבא. נזכרתי בשלב הראשון של ההתאגדות, מאי 2000 בפריז.
ששים ואחד עמודי חכמה, ששים ואחד עמודי סגנון מרהיב, ששים ואחד עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.
במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים. להמשיך לקרוא
אחת התחושות שאני זוכרת בחדות מלימודי התואר הראשון היא גאוות ההשתייכות ליחידה מובחרת לאחר הסינון בסוף שנה א'. רק מי שהצליח במבחן השנתי של ה'מבוא לכלכלה' היה רשאי להמשיך בלימודיו. שיעור העוברים במחזור שלי היה למיטב זכרוני אחד משלושה. התחלנו כשלוש-מאות תלמידים בראשית השנה, המשכנו הלאה כמאה איש.
עכשיו, כשאני חוזרת לאחור, אני לא בטוחה אם נכון יותר לדבר על מהפך, או על התפתחות הדרגתית. המעבר למודל הניאו-ליברלי בראשית שנות השבעים היה באמת חד, אבל גם קודם לכן נשענה הוראת הכלכלה בישראל על המסורת האנגלו-סקסית, שהיא מכניסטית באופיה, על כן תואמת חשיבה ליברלית.
הנה, לכבוד חג החירות, טקסט מתעתע על פשטות, מורכבות, והסקת מסקנות. האם הקשה הוא הקל או הקל הוא הקשה. הכלכלן הידוע, ג'והן מיינארד קיינס, מוביל אותנו לתשובה שאינה חד-משמעית בשתי הפיסקאות הבאות. להמשיך לקרוא
"הפלסטינים הם לא הבעיה האמיתית של ישראל, אלא יוקר המחיה", כך אמר השר נפתלי בנט בדצמבר שעבר בדיונים על חוק המזון. ראה זאת השר לפיד, ומינה וועדה נוספת (אחרי טרכטנברג וקדמי) לחקר יוקר המחיה. הפעם, בראשות מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן. אין כמו וועדה ממשלתית (ועוד וועדה) להבהרת מושגים. ובכל זאת, אוסיף כאן בקצרה את מסקנות הוועדה האישית (המופרטת) שלי.
זכות היוצרים על הניתוח המדעי, הפעם, שמורה למוטי קרן, מנכ"ל "מגה קמעונות". מאמר הדהמארקר, מה-18 לנובמבר, מוסר כי קרן משיק בימים אלה תוכנית אסטרטגית חדשה.
במקביל לתוכנית, מנהלת חברת אלון-ריבוע-כחול מגעים למכירת חלק משליטתה ברשת המרכולים. קרן, עצמו, מצוטט בכתבת הדהמארקר כמי שאמר לפי מספר חודשים: "מגה הייתה רשת מובילה עד אמצע העשור הקודם, אבל לא הצלחנו לעשות התאמות – לא הבנו שקרו כמה דברים בענף. לא הבנו שהלקוח השתנה ושגדלה הדרישה לשקיפות. לא הערכנו את רשתות הדיסקאונט הקטנות כראוי ולא התייחסנו לשחקנים האלה ברצינות. רשתות כמו רמי לוי ואחרות הצליחו לתת מענה לדרישה של הציבור למחירים נמוכים…"
תודו שזו כותרת גאונית. אבל אני מעכתי את הדף שעליו היא נכתבה. מעכתי, כי לא זכרתי את ההמשך. ואז, בזמן תליית גרביים על החבל – עיסוק מדידטיבי מומלץ תמיד – נדדו מחשבותיי למייל הראשון של הבוקר, מייל מחברים שביקרו אצלנו במוצאי שבת. הם דיווחו כי שלומם טוב, למרות שנתקעו שעות בתאונה בדרכם חזרה למרכז הארץ.
סיכום כהונתו של בן ברננקי, בהרלד טריביון מה-25-24 לאוגוסט, מביא את הסיפור הבא. ברננקי הביישן זכה בתפקידו בעקבות פגישה עם ג'ורג' בוש, שבה ענה על שאלות הנשיא באופן הזה: "אנחנו לא באמת יודעים, אבל, הנה, באופן זה אני חושב על הסוגייה". שמונה שנים מאוחר יותר נגידותו של ברננקי מסוכמת בכותרת הבאה: "נגיד 'פד' נועז, מחושל על ידי המשבר".
ברננקי, העומד לפרוש בראשית השנה הבאה, ללא-ספק מילא את תפקידו בכבוד. הפרופסור לכלכלה, שטיפח באקדמיה מודלים מקצועיים חד-משמעיים, לא היסס לשנות את תפישותיו במהלך המשבר. תגובתו הנבונה והפרגמטית סייעה לארה"ב לרדת משיעור אבטלה של 10% בסוף 2009 לשיעור אבטלה של כ-7.5% בחודשים האחרונים.
לא הרבה, חוץ ממוחה המפותל של כותבת שורות אלה. "סיפורי קנטרברי", ספרו הקלאסי של ג'פרי צ'וסר, נכתב במתכונת ספר שירה מחורז במאה ה-14. הוא עובד לפרוזה לאחרונה, על ידי הסופר הבריטי פיטר אקרויד, כדי להתאימו לקוראי הזמן הזה. גירסתו העברית, בתרגומו היפה של המשורר מאיר ויזלטיר, יצאה לאור השנה בהוצאת "אחוזת בית".
זהו סיפורה של קבוצת צליינים, העולה לרגל לקנטרברי, "לקברו של הקדוש הצדיק המבורך תומס". לילה לפני הגיעם ליעדם, הם לנים בפונדק ומתוודעים האחד לשני. בעל הפונדק, אדם מקסים לדעת כולם, מתיישב אל שולחנם, וחושב איתם כיצד יוכלו להעביר את זמן המסע בנעימים. "סיפורים מקצרים מסעות" הוא קובע, ומציע לבני החבורה לערוך רשימת תורנות לסיפור סיפורים. בני החבורה מקבלים את דעתו, ומבקשים ממנו להתמנות למנהל מסעם "האיש שייטיב לשפוט טוב מכולנו את טיב הסיפורים".
עידן השוק החופשי 