ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

זה הרבה דברים, אלטע זאכן, לא רק כסף

בשבוע שעבר כתבתי כאן בעיקר על כסף, על מנת לחדד את ההבדל בין פוסט-קפיטליזם לסוציאליזם בכלכלה. אמרתי כי בפוסט-קפיטליזם אין התייחסות מספקת לכמה ולכסף, לעומת הסוציאליזם שבו השאלה 'כמה כסף' חוזרת שוב ושוב. רציתי לכתוב גם משהו על זמן, אך פתאום תפשתי שהפוסט-קפיטליזם מתייחס לזמן, אם הוא מדבר על שבוע עבודה של 32 שעות, ולאחר מכן של 24 שעות.

שאלתי את עצמי האם 'זמן' הוא אלמנט מרכזי בכלכלה, השבתי לעצמי כי זמן הוא בעל חשיבות עליונה. כלכלה תמיד מתבצעת בעולם פוליטי, ובפוליטיקה כל שנייה היא חשובה. מי שמבין את זה היטב הם לא השליטים הדמוקרטים דווקא, אלא אנשי הטוויטר דוגמת טראמפ. עלתה טענה? הוא מגיב מיד, לא חשוב אם התגובה נכונה, חשוב שהיא נמצאת שם. גם נתניהו, במידה לא מעטה, אימץ את השיטה.

המחשה נוספת ליסוד הזמן בכלכלה עלתה אצלי דווקא הבוקר. המחשה מהחיים. שמעתי בחוץ את האלטע זאכן השכונתי מכריז על בואו במבטא ערבי בולט. עברה רבע שעה, והוא נשמע שוב. חשבתי מדוע הוא קורא פעמיים בכל רחוב, עלה בדעתי כי הוא למד מניסיונו שלוקח זמן לאנשים להתבשל. הם שומעים אלטע זאכן פעם אחת ולא בא להם. ואז בתת-הכרתם קופצת הכורסה המיושנת התקועה בפינת הסלון שלהם – הפער בין פעם ראשונה לשנייה הוא כנראה פסק הזמן האפקטיבי להחלטתם.

מכאן, קפצו מחשבותיי לכל המשתנים האחרים בכלכלה שאפשר למנות – זמן, כסף, מה עוד? ואמרתי לעצמי שאני לא יודעת, זה מספר אין-סופי, כנראה.  חשבתי, פתאום, שאם איש כפול קרוגמן מחליט לכתוב בניו-יורק טיימס, זה מפני שהוא חש את זה בעצמותיו. הוא מבין שמה שהוא מביא מהמציאות במודלים אלגנטיים, הוא רק קצה-קציה של הכלכלה. בשביל להבין באמת, חייבים לסקור את האירועים יום-יום על כל פרטיהם.

מניתי לעצמי את הכלכלנים שאני אוהבת, דני רודריק, למשל. הוא כותב את הסיפור של הגלובליזציה, הוא נכנס לפרטים, ככה הוא מבין, וככה גם אנחנו משתכנעים. חבריו לאקדמיה, ברובם, מסרבים לשתף אתו פעולה. חשבתי לעצמי גם מדוע הסוציאל-דמוקרטיה נפלה – וכן, יש להכיר בנפילתה אם הפוסט-קפיטליזם מוכר הרבה מערכיה תחת כותרת שונה. וחזרתי שוב אל הפזמון שאני שרה בדרך כלל. הם הפסיקו להתעסק בפרטים. הם לא התייחסו לפועלים שפוטרו בעקבות הגלובליזציה. הם השתלבו בהיסחפות הכללית אחר מוחלטות התקציב והמדיניות המוניטרית.

נזכרתי בקיינס, שאני אוהבת יותר מכל האחרים. לא, לא בגלל המדעיות של מה שהוא כותב. גם לא בגלל שהוא מביא גרסה אחת מנצחת לכלכלה. אלא בגלל שבכל פעם שהוא מטפל במחלוקת מקצועית, הוא מביא דוגמה מניסיונו ומנסה להסביר מה היא משדרת. אני קוראת, ואומרת לעצמי שבפעם הקודמת מסקנתו הייתה שונה במידת מה. זה לא מפריע לי, אלא להיפך, גם לי אין תשובה אחת נחרצת לכל שאלה בכלכלה. אני רק תוהה לעצמי, מדוע הוא קרא לספרו 'התיאוריה הכללית של תעסוקה ריבית וכסף'. זו בהחלט תיאוריה, אך בשום אופן לא תיאוריה כללית. מה, הוא לא הרגיש? אך דווקא משום שזו לא תיאוריה כללית, קיינס וספרו יישארו נצחיים.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

פוסט-קפיטליזם – שלושה ימי עבודה?

פוסט-קפיטליזם הוא מונח אופנתי, שנתקלתי בו לאחרונה. בדקתי בוויקיפדיה איך הוא מוגדר, ומצאתי: "פוסט-קפיטליזם הוא מצב שבו כבר לא ניתן לתאר את המערכות הכלכליות של העולם כצורות של קפיטליזם". בדקתי בוויקיפדיה מהו קפיטליזם, ושם כתבו: "קפיטליזם הוא שיטה כלכלית המבוססת על הבעלות הפרטית של אמצעי הייצור, והפעלתם לשם רווח". יש כמובן ווריאציות רבות להגדרה זו, אך בעלות פרטית ורווח הם מונחים מרכזיים בכולן.

להמשיך לקרוא

פיצחתי את סוד הטראמפיזם, אני מאמינה

זה קרה קצת באיחור, כך נדמה לי. פיצחתי את סוד הטראמפיזם, אני מאמינה. ושיהיה ברור, אני שמחה על נצחונו של ג'ו ביידן, משא כבד הורד מלבי. ובכל זאת, אני חוזרת לטראמפיזם, כי חשוב להבין איך הוא עלה, ואיך הוא הגיע די קרוב לניצחון בבחירות האלה.

להמשיך לקרוא

הציונות של הוריי, איפה היא עכשיו

חזרתי לחשוב עליה, תוך כדי קריאת ספר מכובד. 'ספרי יעקב' של אולגה טוקרצ'וק לקח את זמן הקריאה ההולם לספר כמותו – מספר חודשים. ככה זה עם 702 עמודים, למרות שלהתרשמותי זה לא טולסטוי, בניגוד למה שהיה כתוב באחת מהביקורות. כלת פרס נובל לספרות 2018 היא ללא ספק כותבת טובה. אבל היא לא טולסטוי, לא דוסטוייבסקי ולא תומאס מאן. קו ההפרדה בינה לבינם מסומן בזיכרון שלי. בניגוד למה שקורה אצלי עם ספריהם, לא נתקע בראשי שום קטע מ'ספרי יעקב' שיקפוץ אליי במצב מורכב כלשהו בחיי.

להמשיך לקרוא

נתחיל בהון ובאי-שוויון, שיהיה

הודעת מייל שקיבלתי מהאגודה העולמית לכלכלה, על מכירת ספר מאמרים חדש, הצליחה לקשר אצלי בין מקטעים שונים בתחום. 'משבר האי-שוויון' היה כתוב בכותרתה, ובפנים כמה משפטי קידום מהסוג: "אי-שוויון הוא הסוגייה של תקופתנו". "מחברים אלה צועדים באומץ היכן שכלכלנים אחרים מדדים". והארוך מכולם: "אוסף מאמרים על הנושא שניתן מאד להתחמק ממנו של אי-שוויון – מאמרים שהם גלויים מדי ונגישים מדי, מכדי להתקבל לפרסום על ידי הז'ורנלים שבעי הרצון מעצמם של הקרטל הניאו-קלאסי."

להמשיך לקרוא

נגד פרס נובל בכלכלה? היו לפניכם

סיכוי קלוש ששמעתם על פרס נובל בכלכלה, השנה. הוא בקושי דווח בחדשות, ונסקר במאמר פה ושם בעיתונות הכלכלית. לא פלא. הפרס ניתן לפול מילגרום ורוברט ווילסון, צמד כלכלנים אמריקאים מסטנפורד, על מחקריהם בתחום המכירות הפומביות ותורת המכרזים. או ספציפית יותר על תרומת מחקרם "לשיפורים בתיאוריית מכרזים, והמצאת פורמטים חדשים של מכרזים", כדברי וועדת הפרס.

להמשיך לקרוא

לא מחכים למצע כלכלי עכשיו

זה התחיל במחשבה שהסתובבה בראשי תקופה ממושכת: טוב, אז איזה מצע עכשיו, איזה מצע שמאל-מרכז מתאים לטירוף הזה. וזה הגיע למסקנה המעניינת הבאה: לא מצע עכשיו, אלא ניסיון להבין התנהגות. ככה זה, כשבנט גורף 23 מנדטים לעומת 26 של נתניהו בסקר הבחירות של ערוץ 12 ביום ג' שעבר. הוא לא זכה במנדטים האלה על המצע ארוך הטווח שלו. ימין קיצוני, כמו שלו, לא אהוד על בוחרים כל כך רבים.

להמשיך לקרוא

אף פעם לא כלכלה בלבד

כמה סימנים ברורים להתנוונות 'מדע' הכלכלה בימים אלה. הזכרנו אותם בשבוע שעבר. ראשית, מילוי תפקיד נגיד הבנק המרכזי בארה"ב ובאיחוד האירופי על ידי עורכי דין, שאינם כלכלנים – כריסטין לגארד וג'רום פאואל. שנית, הגדלה מטורפת של כמות הכסף, ללא מטרה מוגדרת, וללא אמצעי ידוע מראש לכווצה מחדש. שלישית, שתיקתם מנקרת העיניים של הכלכלנים הבכירים, אנשי אקדמיה ביניהם, הם לא אומרים מילה לנוכח כל אלה.

להמשיך לקרוא

היום שאחרי. מה יישאר מ'מדע' הכלכלה

אני חושבת על זה המון בימים אלה. מה נשאר מהכלכלה של פעם, הכלכלה כפי שאני למדתי אותה לפני יותר מחמישים שנה, מה יישאר ממנה בגמר הקורונה. כי הפרקטיקה הכלכלית של ימים אלה היא בהחלט מוזרה במונחים של אותה כלכלה. היא זונחת את יסודותיה, ובראשם, השליטה הממשלתית המושכלת בכמות הכסף. שליטה, שבראש וראשונה אמורה למנוע אינפלציה.

להמשיך לקרוא

כלכלת הדברים הקטנים – מישהו בודק נתונים?

התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.

להמשיך לקרוא