ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

הספר האדום, וכל האדום שמסביבו

איך מתחילים מאמר על הספר האדום, חשבתי לעצמי, מיד כשסיימתי את קריאתו. הספר האדום של אסף ענברי, על כל התנועות האדומות שהקימו את המדינה. ואז, כמו תמיד, הפתרון קפץ פתאום לעיניי. ניגשתי במקרה אל הכוננית הצמודה לחלון הגדול בסלוננו, שם תמיד מונחות ערמות ספרים שקראתי ועוד לא מצאתי להם מקום. ומתחתית הערמה, ניקר את עיניי פתאום הספר ניר עוז ימי בראשית, על גרעין ניר עוז, שהיה גרעין השומר הצעיר של האיש שלי בצבא. ומה אני רואה בקצה העליון של הכריכה? "לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב", מאיר יערי. אז, כן, מאיר יערי עוד חי.

נזכרתי ישר במפגש הגרעין בניר עוז לפני די הרבה שנים. זה היה מפגש בהשתתפות הילדים והנכדים. ומשום מה, צצה לנגד עיניי, תמונתה של נירית, הבת הראשונה של הקיבוץ, בתה של עדי, עורכת הכרך שאני מחזיקה בידיי. נירית היפה והקוקטית, מחדרה, דידתה במפגש על  עקבים גבוהים ודקים בדיוק כמו של סבתה ברמתיים, הלא היא הוד השרון עכשיו. חול בניר עוז וחול ברמתיים, שתיהן בכל זאת על העקבים. נירית – העתק של סבתה היפה, שהגיעה מלונדון לארץ. אז מה ניצח לונדון או ניר עוז?

לא יודעת, ניר עוז בכל זאת יושבת כבר כששים שנה מול חאן יונס ברצועה. וזו אולי השורה התחתונה של הספר האדום, קיבוצים שחיים וקיימים עד היום הזה. ומי אשם בהקמתם? השמאל, ומנהיגיו באותה תקופה: טבנקין, יערי וסנה. ספרו של ענברי הוא ספר מורכב, ועל כן גם ספר טוב. הוא מתאר את המנהיגים על מצבי רוחם ועל חולשותיהם. הוא לא מסתיר דבר. לא את המסלול המפותל שעשה סנה מהימין הקיצוני לשמאל הכי מטורף. לא את מכוניותיו המפוארות של יערי – מכוניות אמריקאיות עם המזגן שהוא דרש – שבהן, בעזרת נהג, הוא נסע לבקר בקיבוצים. לא את שבועות ההבראה של יערי בשווייץ, עם אשתו, כמובן, על חשבון התנועה, עקב מחלת העיניים, גלאוקומה, שבה לקה. כן, יערי הוא הדמות הכי פחות נחמדה שבסיפור. וגם לא את התאהבויותיו שוברות הלב של טבנקין בנשים שנקלעו לקרבתו.

ויחד עם הסיפורים האלה גם תיאור ההתפצלות של הקיבוצים ל'איחוד' ו'מאוחד' בשנות החמישים. תיאור המלחמות האיומות שהתחוללו שם על מבנים ועל קרקע. הבנים עם הטרקטורים חורשים אדמות של ההורים, על מנת להחרימן. זה, אגב, מתקשר לזיכרון ילדות שלי. בן דודי, צבי, ואשתו עמליה מעין חרוד, פרשו אז מהקיבוץ המאוחד לאיחוד. אחיה של עמליה דווקא נשאר בקיבוץ המאוחד. הם הגיעו מדי פעם לבקר, והיו מספרים כמה הכל נורא. הייתי ילדה קטנה, ורק קלטתי מגוון קולם שזה באמת נורא.

וכמובן שבן גוריון מככב. עם שאיפתו לחסל את הפלמ"ח. עם התרגילים שהוא עשה כדי לא להשאיר שום דבר שמאלני מדי בצבא ובממשלת ישראל. וכמובן שלחרדים הוא השאיר טריטוריה מלאה.

אז קראתי את הספר האדום, ושמחתי שהוריי נותרו, במידה רבה, מחוץ לזה. הם היו מפא"יניקים עם סימני שאלה. אני מתחברת יותר לחיוך המפ"איניקי היהודי, מאשר לסיסמאות הקומוניסטיות של השמאל. ובכל זאת, אני מבינה שבלי הקיצוניות הנוראה אולי לא הייתה פה מדינה.

ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניהרכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

מה שנכדיי אומרים על המצב

כבר כמעט שלושה שבועות מהבחירות, ולא כתבתי מילה על המצב. נאלמתי דום, לא הכרחתי את עצמי להתבטא. עד יום שישי האחרון, שבו אכלתי עם שלושה מנכדיי. והם העירו אותי, אני חייבת לומר.

להמשיך לקרוא

אינפלציה – אנחנו בקצה?

בארה"ב, רואים תגובה מאד שיטתית להעלאות הריבית שהחלו במארס 2022. הן החלו ב-0.25%  לחודש, וצמחו עד ל-0.75%. שער הריבית מגיע ל-4% עכשיו, לאחר שעמד תקופה ארוכה על 0.25%. מעניין לראות שמדד המחירים לצרכן החל להגיב ארבעה חודשים לאחר פתיחת ההעלאות – בחודש יולי. אותו חודש, היה שינוי המדד, מנוכה העונתיות, אפס אחוזים לעומת קודמו. לאחר מכן, עשירית האחוז, ובאוקטובר – 0.4%. זאת, בעוד שבארבעת החודשים שקדמו, כל שיעורי האינפלציה, לבד מאחד, הגיעו לאחוז אחד ויותר מדי חודש. וב-13 החודשים, מאז אוקטובר שעבר, כל שיעורי האינפלציה, מנוכי העונתיות, חודש לעומת קודמו, הגיעו ל-0.6% ומעלה.

להמשיך לקרוא

מה, להיות סוציאליסטים עכשיו?

אני יודעת, זה נשמע לכם כמו בדיחה. אך מה שהיה עד כה גם הוא בדיחה, שלא הצחיקה. קראתי בעיון את כל מה שנכתב על הבחירות. טוב, כ-ל הוא מוגזם אולי, אבל די הרבה מהתגובות החשובות. קראתי, ואני דואגת.

להמשיך לקרוא

בן גוריון, אנחנו 'שולם' עכשיו

 לפני מספר שנים, לא זוכרת בדיוק כמה, עשיתי יום כיף עם בנותיי בתל אביב. בשלב כלשהו, עברנו ליד המוזיאון הישן, בשדרות רוטשילד, ובתי הקטנה אמרה שהוא שופץ מחדש, וכדאי לראות. נכנסנו פנימה, עשינו את הסיבוב, התרשמנו. ואז, פתאום נזכרתי שקניתי גם כרטיסים לסרט האורקולי על הכרזת המדינה, המוקרן בחדרון קטן בצד.

להמשיך לקרוא

איך אני יודעת שהמחירים עומדים לעלות

פשוט מאד, על פי תוצאות מסעותיו של האיש שלי למינימרקט ולמרכול השכונתי. אם מוצר מסוים, של יומיום, חסר פתאום כבר מספר שבועות, אני מבינה שמתכננים עליו. מדוע הוא צריך להיות חסר לפני ההעלאה? שאלה טובה. זה סוג של קוד שכבר למדנו, הוא לא מכזיב.

להמשיך לקרוא

האח-הידד, אני שוב קוראת ספרים

       לא כתבתי את זה עד כה, אולי מחמת הבושה. אך בשנתיים האחרונות כמעט ולא פתחתי ספר. קראתי עיתונים באופן כפייתי – כל מילה, אבל בספרים לא הצלחתי להתרכז. לא יודעת, אולי זו עוד תופעת לוואי לקורונה. עוד נחקור את זה.

להמשיך לקרוא

אין חמאת תנובה, נחסום אתכם – הסינים

זה קרה ביום אחד – ה-6.10.2022. האיש שלי חזר מהסופר ומהמינימרקט , והכריז כי בשני המקומות אין חמאת תנובה. מזל, שאני תמיד מחזיקה רזרבה. ובדיוק באותו יום, כותרת בדה מרקר האומרת "התוכנית לחסימת הסינים: השקעות זרות בישראל ידרשו אישור ממשלתי".

להמשיך לקרוא

סיפור חיי, מעל למחשב שלי

בפינת החדר, מעל למחשב שלי, חבוי סיפור חיי. לא חשבתי על זה, עד שאתמול הסתכלתי וראיתי. הכי בצד שמאל, תלוי דג קרמיקה קטן צבעוני – כחול, כתום, צהוב – קניתי אותו בעיר חוף יפה ביוון, שכבר איני זוכרת את שמה. והפינה הבאה, גם היא מתחילה בדג. דג קרמיקה ענק – כחול, כתום – שהגיע לארץ ממקסיקו. דג הוא סמל לפריון ושפע ביהדות ובדתות אחרות. לא ידעתי את זה בזמנו, אבל אני זוכרת את שרשרות הדג היפהפיות מזהב, שהיו בחנות התכשיטים  של הצורף מחלב בפינת מחנה יהודה. התוודעתי אליהן כשגרתי בסביבה. הייתי עומדת שעות בסביבה ולוטשת עיניים. התברר לי אחר כך שגם רות דיין אימצה אותו במשכית.

להמשיך לקרוא

הייתה שנה מוזרה. שתהיה שנה טובה

הייתה שנה מוזרה, לא נכחיש. החצבים בחצרנו העליונה לא פרחו – גוש בצלים שבשנים מסוימות מוציא שלושים פרחי חצב. רק בצד, פרח חצב אחד ויחיד, מצמח שנבט לפני מספר שנים. עץ הפומלה של השכנים כבר נושא פירות גדולים, ואיתו עוד עצי הדר בסביבה. ובגינה, בקדמת הבית, צמחו בעיקר עשבים שוטים ענקיים. הם כיסו את פרחי הציניה והפטוניה, מאיפה הם הגיעו? הם לא היו כאן מעולם.

להמשיך לקרוא