ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

נגד פרס נובל בכלכלה? היו לפניכם

סיכוי קלוש ששמעתם על פרס נובל בכלכלה, השנה. הוא בקושי דווח בחדשות, ונסקר במאמר פה ושם בעיתונות הכלכלית. לא פלא. הפרס ניתן לפול מילגרום ורוברט ווילסון, צמד כלכלנים אמריקאים מסטנפורד, על מחקריהם בתחום המכירות הפומביות ותורת המכרזים. או ספציפית יותר על תרומת מחקרם "לשיפורים בתיאוריית מכרזים, והמצאת פורמטים חדשים של מכרזים", כדברי וועדת הפרס.

פרופ' אייל וינטר, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, מביע בדה מרקר שמחה על שהפרס ניתן בתחום שלו. אך הוא מלין על כך שבישראל מפגרים 20 שנה אחר חו"ל בעניין הזה. שם, לעדותו, כל מכרז של משרד ממשלתי ששוויו גבוה ממיליון דולר, נעשה בייעוץ מומחה מתורת המכרזים או תורת המשחקים. וינטר לא מוכיח שתוצאות המכרז יוצאות טובות יותר באופן הזה. אך הוא קובע שפרס נובל הוא " אולי הפרס האחרון שנשאר ביקום שהוא על פי כישרון בלבד." מזכיר לי סיכום ביוגרפיה של ילד מהכיתה בפי ציפי, חברתי מאותם ימים: הוא כל כך מוכשר, איך זה שהוא נשאר פקיד ממשלה דרג ג'.

לא אמשיך בפינת הנוסטלגיה, רק אומר, שלדעתי, הכלכלן הראוי ביותר לפרס במציאות הנוכחית הוא דני רודריק מהרווארד, שכמובן לא נמצא מתאים לחוג לכלכלה במוסד המכובד, ומועסק שם בביה"ס לממשל על שם קנדי. רודריק עוסק בבעיות היסוד של הכלכלה כבר שנים רבות: תפקיד הממשלה הלאומית בעידן הגלובליזציה – שער החליפין, יבוא פתוח בהגזמה. ואם רודריק הוא יותר מדי בשלב הזה, אז תומס פיקטי, שהעלה לאחרונה על סדר היום את הדיבור על התחלקות ההכנסות והעושר. שניהם, אגב, אינם אמריקאים במוצאם: רודריק הוא יהודי-תורכי, פיקטי הוא צרפתי.

אבל פרס נובל בכלכלה הוא פרס נובל בכלכלה, מה לעשות. הוא, אגב, אינו חלק מפרס נובל המקורי, שהראשון בו הוענק בשנת 1901. פרס הכלכלה צורף אליו בשנת 1969. פרס נובל לכלכלה ממומן על ידי תרומה של הבנק המרכזי השוודי, מה שבוודאי אמור להעיד משהו על אופיו. ואם בזה לא די, אציין כאן שבמסמך הוויקיפדיה עליו מצוי פרק מיוחד, הפרק הגדול ביותר באותו טקסט, בכותרת "מחלוקות וביקורות". שם אישים רבים מסתייגים מפרס נובל בתחום.

בין המסתייגים, אישים שוודיים סוציאליסטים, גם ממשפחת נובל עצמה. שר המסחר השוודי, גונאר מירדל, מוזכר כמי שדרש את ביטול הפרס עקב הענקתו לאנשי שוק חופשי (או שמא נאמר ימין) כמילטון פרידמן ופון האייק. מעניין לראות, כי פון האייק עצמו אמר בנאום קבלת הפרס שלו, כי אילו שאלו אותו על הפרס בכלכלה מלכתחילה, היה מביע את התנגדותו "משום שפרס נובל מעניק לאדם בודד סמכות בכלכלה, ששום איש בודד בכלכלה לא יכול להיות ראוי לה".

בין מבקרי פרס נובל בכלכלה מוזכרת גם הכלכלנית הידועה, ג'ואן רובינזון, שרבים אומרים כי הייתה זוכה בו אילמלא הייתה אישה. לא מצאתי את אמירתה המדוייקת, אך  אפשר לסמוך על לשונה החדה. די להזכיר כי עד היום זכו בפרס הכלכלה רק שתי נשים: אלינור אוסטרום, כלכלנית פוליטית, שעסקה בכלכלה מוסדית חדשה. ולפני שנה, אסתר דופלו, שחלקה את הפרס עם בעלה וגבר נוסף, על גישה ניסויית להקלת העוני העולמי. אכן, פרס על כישרון, אני מסכימה. פרס על חשיבה אנליטית-הגיונית, בדרך כלל. לא פרס על ניהול נבון של כלכלת מדינה, כנדרש עכשיו ותמיד.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

לא מחכים למצע כלכלי עכשיו

זה התחיל במחשבה שהסתובבה בראשי תקופה ממושכת: טוב, אז איזה מצע עכשיו, איזה מצע שמאל-מרכז מתאים לטירוף הזה. וזה הגיע למסקנה המעניינת הבאה: לא מצע עכשיו, אלא ניסיון להבין התנהגות. ככה זה, כשבנט גורף 23 מנדטים לעומת 26 של נתניהו בסקר הבחירות של ערוץ 12 ביום ג' שעבר. הוא לא זכה במנדטים האלה על המצע ארוך הטווח שלו. ימין קיצוני, כמו שלו, לא אהוד על בוחרים כל כך רבים.

להמשיך לקרוא

אף פעם לא כלכלה בלבד

כמה סימנים ברורים להתנוונות 'מדע' הכלכלה בימים אלה. הזכרנו אותם בשבוע שעבר. ראשית, מילוי תפקיד נגיד הבנק המרכזי בארה"ב ובאיחוד האירופי על ידי עורכי דין, שאינם כלכלנים – כריסטין לגארד וג'רום פאואל. שנית, הגדלה מטורפת של כמות הכסף, ללא מטרה מוגדרת, וללא אמצעי ידוע מראש לכווצה מחדש. שלישית, שתיקתם מנקרת העיניים של הכלכלנים הבכירים, אנשי אקדמיה ביניהם, הם לא אומרים מילה לנוכח כל אלה.

להמשיך לקרוא

היום שאחרי. מה יישאר מ'מדע' הכלכלה

אני חושבת על זה המון בימים אלה. מה נשאר מהכלכלה של פעם, הכלכלה כפי שאני למדתי אותה לפני יותר מחמישים שנה, מה יישאר ממנה בגמר הקורונה. כי הפרקטיקה הכלכלית של ימים אלה היא בהחלט מוזרה במונחים של אותה כלכלה. היא זונחת את יסודותיה, ובראשם, השליטה הממשלתית המושכלת בכמות הכסף. שליטה, שבראש וראשונה אמורה למנוע אינפלציה.

להמשיך לקרוא

כלכלת הדברים הקטנים – מישהו בודק נתונים?

התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.

להמשיך לקרוא

כלכלה בשנה שאחרי

לא סתם לא כתבתי בכותרת אחרי מה. אחרי הקורונה, אחרי המשבר שבו אנו שרויים עכשיו. כי יום אחרי, היום שבו נבין כי 'זה' נגמר, הוא היום שבו נשאף לבהירות, ונגדיר מחדש את המושגים הכלכליים בתחומים הנראים לנו חשובים.

התחלקות ההכנסות להמשיך לקרוא

השר נגד הפקיד הבכיר: חילוקי דעות בכלכלה

מי כותב את השורה התחתונה בכלכלה? לכאורה, אין ספק, כפי שאמר שר האוצר, ישראל כץ, השר הוא הקובע. זאת, משום שהוא נבחר בבחירה דמוקרטית על ידי הציבור, ועל כן הוא המייצג מהימן ביותר של הבוחרים. אבל, רגע, מדוע ממנים בכל משרד אוצר – מנכ"ל, ממונה על התקציבים ובכירים אחרים? אולי משום שזו כבר מוסכמה כי השר לא יודע הכל, לא מכיר את שפת הכלכלה, צריך לתרגם בשבילו את רצונותיו למונחי תקציב, ואת מונחי התקציב לרצונות שלו.

להמשיך לקרוא

דגלים

אני רואה את זה כל יום, בסיבוב ההליכה השכונתי שלנו. סיבוב של חצי שעה ברחובות שמסביב לבית. אני רואה את זה כל יום, ומוטרדת כל פעם מחדש. זה לא היה ככה בעבר, זה סיפור של השנה הנוכחית. זה לא היה ככה, תגידו לי מה זה אומר.

להמשיך לקרוא

שקט, כלום לא קורה

אולי רק נתון חשוב אחד. ירידה של 28.7% בתמ"ג מנוכה העונתיות, בחישוב שנתי, ברבעון השני של 2020 לעומת קודמו. בעצם, רואים פה עוד דבר חשוב אחד. כל רכיבי התמ"ג יורדים בשיעור דומה, לבד מההוצאה לצריכה ציבורית העולה ב-25.2%. ההשקעות והייצוא יורדים גם הם בשיעור של סביב ה-30%. הצריכה הפרטית, ייבוא הסחורות והשירותים – שניהם נופלים קצת יותר 43% ו-42%.

להמשיך לקרוא

אין נתוני אבטלה – בוקר טוב, משרד אוצר

תרגיל 'הסברה' אופייני של האוצר הקפיץ אותי ממקומי לפני מספר ימים. הוא הופיע במדורה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר. אין נתוני אבטלה, נאמר שם, איך אתם רוצים שנעשה מדיניות. "המצב פשוט מייאש", אומר פקיד בכיר בשירות הציבורי, קרי, האוצר. "הוצאנו מיליארדי שקלים במהלך השנים על מדיניות תעסוקה, אנחנו מוציאים עכשיו עשרות מיליארדים – ואין לנו מושג על מה".

להמשיך לקרוא