ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

לא מוגדר, תסבירו לי

מעל לכל תגובה שאני מקבלת עכשיו בפייסבוק, מופיעה הכותרת 'undefined', שזה בתרגום לעברית 'לא מוגדר'. מה זה אומר? מדוע זה הופיע פתאום, איש עד עכשיו לא הצליח להסביר לי. מה שבטוח, זה לא לטובתי, גם מספר הכניסות לפייסבוק שלי נפל בחדות. אם מישהו נתקל בזה, ויודע מה זה, הוא מזמן לכתוב לי כאן או בהודעה.

ובנוסף, הכניסה שלי למייל נהייתה בעייתית יותר, פחות זורמת. אני מניחה שמישהו לא מרוצה ממה שאני כותבת, אבל אני חייבת להתבטא. ידיד שלי, שמאלן כמוני, כתב לי שגם הוא סובל מנפילה במספר הכניסות. הוא מייחס את זה למדיניות של פייסבוק, לתת פחות מקום לישראל. אני לא בטוחה, אבל אם כן, אני יכולה להבין, הם בעיקר רוצים מקסימום רווח, וכמה ישראלים כבר יש להם?

בדקתי עכשיו כמה מוסלמים יש בעולם, ובכן, 1.9 מיליארד בלבד. לא הצלחתי למצוא כמה מהם חיים במזרח התיכון, אך זו קבוצה גדולה, הכי גדולה מבין קבוצות המוסלמים. בכל מקרה, מספר היהודים בעולם מתקרב ל-1.6 מיליון נפש. לכו תשוו כוח עכשיו.

מה שאני רוצה לומר, זה הדבר הכי טריוויאלי שאפשר. האם 16 מיליון נפש, שרק כ-7 מיליון מהם חיים בישראל, יכולים לנצח 1.9 מיליארד מוסלמים. ונעזוב את אי הדיוקים. פלא שבעולם התעוררה אנטישמיות גלויה. תחשבו למי מוכרים יותר, ממי קונים יותר. גם בישראל אנחנו רק 73% מהאוכלוסיה. זה הרבה, זה דומיננטי, אבל זה לא הכל. וזה, מבחינתי, אומר שחייבים להתפכח. חייבים למצוא את הדרך לחיות ביחד.

ואם חולמים על הסכם, ואני, מה לעשות, חולמת על הסכם כזה, בואו נבדוק מה זה אומר מבחינת לקחת ולתת. הבה נודה, רוב תושבי עזה הם כאלה שגורשו מדרום ישראל, מאיזור אשקלון והסביבה. כמה מהם עוד מחזיקים את המפתח של הבית הישן. זה נלעג, אבל גם אנחנו היינו מתנהגים ככה אילו היינו במקומם. עובדה, חזרנו לפה אחרי אלפיים שנה.

קלטתי את זה לפני מספר שנים, כשטיילנו עם הנכדים בדרך למעיין כלשהו באיזור ירושלים. עברנו על יד בניין ערבי חצי הרוס, פתאום הנכד שאל: מה זה? הייתי במבוכה והסברתי לו. פתאום נקלט אצלי שכל המדינה מלאה בחורבות, אי אפשר להתכחש לזה. כן, גרשנו והחרבנו במלחמת השחרור. אני לא מתנצלת, לא הייתה לנו ברירה. אני בכל אופן עוד זוכרת את שיירות הגמלים של המפונים שעברו אצלנו על יד הבית. עכשיו אני תופשת שכנראה לא היה להם כיף.

אז איך אפשר לתקן עכשיו? לחשוב מה אנחנו יכולים לתת, ומה אנחנו יכולים לקחת. אנחנו יכולים לתת את היידע שלנו ואת כושר הארגון. אנחנו יכולים לעזור להם להפריח את עזה,  את הרשות הפלשתינית, ואת כל השאר. בתנאים מסויימים, הם גם יהיו מוכנים לקבל. אז בואו נחתור להסכם, בואו נציע להם את זה. כי הגיע הזמן שנבין, 7 מיליון יהודים, לעומת מאות מיליוני ערבים, זה לא כוח. אמנם ניצחנו ניצחון מוחץ במלחמת ששת הימים, אבל מאז אנחנו לא מנצחים, אנחנו רק מחזיקים מעמד.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

חוזרים לאסטרטגיה, כמה ברור

אני קוראת על הדיונים המתקיימים עכשיו. אני פוגשת שוב ושוב מילה עתיקה שנעלמה – אסטרטגיה. "אין אסטרטגיה", אומרים בעיתונים. אסטרטגיה היא תוכנית פעולה כוללת. המונח נגזר מהמילה היוונית סטרטגוס, שמשמעותה גנרל או מצביא. אז גנרל או מצביא דורש תוכנית כוללת. זה לא מה שאנחנו רואים בממשלתנו בימים אלה.

להמשיך לקרוא

טבריה, 52 אלף, אשכול 4

טבריה היא עיר די גדולה, 52 אלף איש. לא גדולה כמו רעננה, או כפר סבא, ואפילו לא כמו הוד השרון שבה גדלתי, אבל בכל זאת גדולה למדיי. את זה רואים רק כשיוצאים ממנה, ועוברים מסלול מייגע במעלה ההר. למטה, בתחתית, היכן שהכינרת נמצאת, וכל המלונות היותר יוקרתיים, מרגישים כמו בעיירה נידחת. זאת, אם מעזים ויוצאים מהמלון לשאוף אוויר, ולטייל לאורך הכינרת.

להמשיך לקרוא

במעלה רחוב יוסף בן מתתיהו, ובמורדו

בשנתנו השנייה בירושלים, הסקנו את המסקנות. עברנו מקריית משה הזעיר-בורגנית למרכז העיר. גרנו ברחוב רש"י, בשכונת מקור ברוך בירושלים. עולם שונה לגמרי מכפר סבא ורמתיים. היום זה אזור חרדי לגמרי, אז זה היה אזור מזרחי-ירושלמי. שם, במכולת, למדתי לראשונה שיש גבינת קצ'קבל. היום, עם בעלי הבולגרי-ספרדי, זו הגבינה האהובה בבית. אצלנו, ברמתיים, היינו קונים 'גבינה צהובה'. מי ידע להבחין בין גבינה א' לגבינה ב'.

להמשיך לקרוא

מחשבות מדיניות של זקנה (חצי סנילית)

אפתח בציון כמה עובדות עלי ועל משפחתי. נכדתי האהובה השתחררה לאחרונה מארבעה חודשי מילואים, כקצינת מבצעים של גדוד בגולני. היא עברה ישר (ובאיחור) לתחילת לימודי רפואה בבאר שבע. שני נכדים בנים שלי משרתים (אחד בקרוב) ביחידות קרביות במיוחד. יש לי, אם כן, סיבה לדאוג, ואני דואגת. אני לא סומכת על ראש הממשלה. על כן, אני חושבת שחייבים למצוא פיתרון מדיני כבר עכשיו, גם אם זה כרוך במספר ויתורים.

להמשיך לקרוא

שהילד לא יאכל שום וחריפים

כשהגענו לירושלים, לא היה לנו מושג מה זה חדר שכור. היינו שתי חברות מתיכון כפר סבא, רותי ואני, גדלנו בבתים מסודרים בשרון. על כן, החדר הראשון ששכרנו היה באזור שאז היה קצת דתי, היום הוא חרדי לגמרי, בכניסה לירושלים, על יד מוסד הרב קוק. בעלת הביית הייתה אישה פרסייה, גרושה, אמא לבן.בחדר השני גרו שתי חברות מרחובות. עבר זמן עד שהבנו שהרטיבות הנצחית בחדר השירותים היא שתן של הילד. לקח זמן עד שקלטנו שהילד הוא לגמרי מופרע. יום אחד, רותי יצאה למרפסת, הוא שהיה בחדר של אימו, נעל אותה שם בחוץ, שכב על המיטה הגדולה, טלטל ידיים ורגליים, והתפוצץ מצחוק.

להמשיך לקרוא

תרגיל השריון המפואר ומשתתפיו

בפוסט העצוב של השבוע שעבר, סיפרתי לכם איך נהפכתי לפקידתו של קצין האלחוט. פקידה, פקידה, אבל הוחלט שדווקא בתרגילים אנחנו האלחוטניות שהודחו נחזור לתפקידנו המקורי. השתתפתי במספר תרגילים כאלה, אחד אני זוכרת במיוחד. זה היה כששימשתי כאלחוטניתו של מפקד הגייס, דדו.

להמשיך לקרוא

מה, כשאני חושבת על הגייס

ככה אני כותבת בדרך כלל. חושבת על עניין כלשהו, ופותחת במשפט הראשון שקופץ לי. עכשיו כשאני חושבת על הגייס, מייד עולה אצלי: יאללה-יאללה פחות רוח, יאללה-יאללה פחות זבל". זו באמת הייתה תקופה קצרה, התקופה בה שירתי בדואר, או איך שקראו לזה, תחת פיקודה של שושנה התורכייה. וזה מה שהיא הייתה אומרת למחזריה – הנהגים והטבחים. יצאתי משם, אז בואו נדלג להתחלה.

להמשיך לקרוא

נסעתי לצבא עם פנחס ספיר

צפירה, בתו, שלמדה אתי בבית הספר התיכון, שמעה שאני מתגייסת ביום שלה, והציעה לי לבוא איתם. היום זה אולי מצחיק, אבל אז להגיע מרמתיים לתל השומר בתחבורה ציבורית, ועוד מוקדם בבוקר, היה בהחלט סיפור. על כן שמחתי והודיתי להם כשעצרו לי. ספיר נענע בראשו, ומיהר לשוב לערימת ניירותיו. כל הדרך לא שמעתי ממנו מילה. בכל זאת שמחתי.

להמשיך לקרוא

איך התמודדתי עם השעמום בשיעורים

בתיכון על שם ברל כצנלסון בכפר סבא. הייתי זורקת את הקלמר שלי על הרצפה, ואז אוספת את כל העפרונות, המחדדים והמחקים. יופי, עברו עשר דקות. עשר מתוך חמישים, גם זה משהו.

להמשיך לקרוא