ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

כלכלת העתיד-כלכלת העבר: מריאנה מצוקאטו ושות'

כתבה מעניינת על כלכלה, שהופיעה לאחרונה בניו יורק טיימס, עוסקת בדמותה ובמשנתה של פרופ. מריאנה מצוקאטו מהמכללה האוניברסיטאית בלונדון. מצוקאטו לא רואה בממשלה גוף כלכלי לא יעיל, נפרד לגמרי מהשוק הפרטי, כפי שרבים רואים. היא מדגישה את חלקה הנכבד של הממשלה, גם בכסף, בכל אחד מפיתוחי התקופה: אינטרנט, אייפון, אנרגיה נקייה. על כן היא מעזה לומר: "באופן אישי, אני חושבת שהשמאל מסביב לעולם מפסיד, משום שהוא מתמקד יותר מדי בחלוקה מחדש של העושר ולא מספיק ביצירתו".

מצוקאטו, ילידת איטליה שגדלה בארה"ב עקב עבודתו של אביה הפיסיקאי בפרינסטון, חיה היום בבריטניה. יש להניח, שנדידתה בעולם תרמה להסתכלותה הפתוחה. בימים אלה, היא חברה בצוותים בינלאומיים רבים, מחברת של מספר ספרי כלכלה. תפישתה של מצוקאטו מאומצת על ידי המפלגה הדמוקרטית האמריקאית. אליזבט וורן קוראת בהשראתה להשתמש במו"פ הממשלתי ליצירת משרות ולעידוד השקעה,  תוך גביית תגמול מסויים על הוצאת הממשלה.

דבריה של וורן עוררה אצלי זכרונות ישנים ממשרד התעשייה והמסחר בשנות השבעים והשמונים. המשרד כאן עשה בדיוק את מה שהיא מציעה: תמך במו"פ תעשייתי, וגבה חזרה  תמלוגים מוסכמים מראש. יותר מזה, המדען הראשי היה חבר הנהלת המשרד, שיתף אותה בהחלטותיו על כיווני הפיתוח בתחומו, ועל ההסדרים הכספיים הנוגעים להם. כל זה היה חלק מתוכנית מקיפה לפיתוח התעשייה. היום, המדען הראשי די מנותק מהמשרד. הוא נקרא רשות החדשנות, יושב בתל אביב, ומנהל את הפיתוח שלו כראות עיניו.

קירובו העכשווי של המדען הראשי למגזר הפרטי בתל אביב, הזכיר לי עוד משהו שנגוז מאז: התכנון הכלכלי בממשלה, תכנון שהציב יעדים וגזר אמצעים למימושם. חשיבותו של התכנון היא בהנחת הכלכלה והחברה בשלמותן במקום אחד. כך הוא מאפשר לדרג חשיבויות, ולהעריך מה ניתן לבצע באמצעים הקיימים.

מצוקאטו קרובה ברוחה לתכנון בהסתכלותה על תפקיד המדינה. מבחינתה, המדינה היא מי ש'יוצר' ו'משקיע', ולא מי ש'מתקן' או 'מוציא כסף'. או, בניסוח שלה "אם נמשיך לתאר את המדינה רק כמממשת ומנהלת, ונאמר לה להפסיק לחלום, בסוף, זה מה שנקבל". מצוקאטו עוזרת למדינות רבות להגשים את חלומותיהן, ומעידה כי "בזה שאני מלכלכלת את ידיי, אני לומדת ומחזירה זאת לתיאוריה".

אמירותיה של מצוקאטו מעוררת התנגדות רבה בקרב כלכלנים שמרנים. אצלי, הן בעיקר מציתות נוסטלגיה. אני משייכת את מצוקאטו לכלכלנים החדשים, יוצאי אירופה: תומאס פיקטי, גביראל זוקמן, עימנואל סייז ואחרים, שעוררו לאחרונה התעניינות מחודשת בהתחלקות ההכנסות, מסים ומקלטי מס. אלה המזכירים לנו, כי ב-1952 עמד מס ההכנסה השולי בארה"ב על 92%, ולא היה רע.

למעשה, כולם, מצוקאטו והאחרים, חוזרים לכלכלה שהייתה פה עד שנות השבעים-שמונים. החזרה לאותו מקום, בתום סיבוב שלם, מעלה את השאלה, אם משהו חדש עוד יכול לקרות במקצוע הכלכלה. הניאו-ליברליזם לסוגיו החל מתישהו בשנות השבעים, ועומד להסתיים עכשיו. חמישים שנה, שני דורות, וחוזרים לכלכלה מוטת התיאום והיציבות מהעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. הסיבוב שלפניה ארך רק קצת יותר מדור אחד – משנות הארבעים לשנות השבעים. "יש סוג של סימביוזה מוזרה" אומרת מצוקאטו "בין החשיבה הכלכלית של הזרם המרכזי למדיניות מטופשת".

מטופשת, אולי, בהסתכלות על טובת הכלל, אך מי אומר שטובת הכלל היא שמובילה. יש סימביוזה מוזרה בין פוליטיקה ויחסי כוח למה שמכנים 'מדע הכלכלה'. בתקופות מסויימות דואגים לכל האזרחים, בתקופות אחרות, ארוכות יותר בדרך כלל, מעשירים שכבה צרה. ומוזר לראות, כמה כל הכלכלה משתנה בעקבות שינוי המוטו שלה – ההסתכלות על ממשלה, ועל מה שהיא יכולה וצריכה לעשות.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

 

האטה. במקום נתונים כלכליים

יום ד' האחרון התחיל אצלי במספרה, במרכז ירושלים. נכנסתי מוקדם בבוקר, ראיתי מיד שלא רגוע. הספר שלי, ואחותו המנהלת, עמדו נסערים וצועקים. מסביבם עמדו כולם, ומעבר לגדר העץ הדקה שבחוץ, הזדקרה לעין זרועו המורמת של דחפור. אבק מסביב, במגרש השכן מורידים בניין ישן של שתי קומות, במקומו, יעלו משהו שווה יותר.

להמשיך לקרוא

היום שבו משפטיזציה באה במקום הדמוקרטיה

זה התחיל עם אריק שרון, שלוש תביעות משפטיות במהלך כהונתו. באורח אופייני, כל השלוש הוסטו לעבר בניו, רק באחת מהן בנו עמרי נידון לתקופת מאסר קצרה. זה נמשך, עם אהוד אולמרט מחליפו, שנתבע בפרשיות שונות לאורך תקופה ארוכה, ולבסוף נדון ל-18 חודשי מאסר.זה חוזר עכשיו, עם מחליפו של אולמרט, נתניהו, המואשם על ידי היועץ המשפטי לממשלה בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.

להמשיך לקרוא

כלכלת הדברים הקטנים: מיקרו-מקרו, אולי סיפור

יכולתי לקרוא למאמר הזה 'היסטוריה גלובלית', ככותרת הרצאתו של סוון בקרט במכון ון-ליר. אבל הוא התלבש אצלי דווקא על הכותרת שלעיל, רמז למה שיבוא בהמשך. בקרט, פרופסור לכלכלה בהרווארד, התראיין אצל איילת שני במדורה אני בשיחה, במוסף הארץ מה-15 לנובמבר. כאן, הכותרת כבר ספרותית יותר: "העבדות הייתה תנאי מקדים לייצור כותנה בהיקפים גדולים".

להמשיך לקרוא

חיים באר, ביאליק, חמאת תנובה שלי

"תכונה זו – להשתקע, אגב הסתכלות, בעניינים טפלים ולעשותם שתי או ערב לחזיונות רוחי – נצנצה בי מילדותי. וגם בהסתכלי בעולם הממשי משכו אליהם את לבי דברים טפלים וצדדיים, שנראו לי יפים ביותר, ואתנם מזון וחומר לדימיוני. ותכונה זו הבאתי עמי אח"כ גם לעולם הספרים". הפיסקה שלעיל מתוך מכתב של ח.נ. ביאליק ליוסף קלוזנר נמצאת בחזית 'מסע דילוגים', ספרו החדש של חיים באר. ספר של קטעי התבוננות קצרים ושובי לב. לא פלא שנתפשתי אליה ואל הספר מהרגע הראשון. הם מתקשרים לאהבה שאני רוחשת לכלכלת הדברים הקטנים.

להמשיך לקרוא

או.אי.סי.די, אין גבול להבל?

תודה, חברים, חסכתם לי 916 שקל לשנה. זאת, בהחלטתכם לא לפרסם בדפוס, פעמיים בשנה, את ששים הלוחות, בסוף תצפיתו החצי-שנתית של האו.אי.סי.די. מעכשיו, כך הודעתם בכריכה האחורית בקטן, ניתן למצוא אותם רק בכתובת אינטרנטית שמסרתם. אני אמנם אבקר בה מעת לעת, אך לתפישתי, הגישה ללוחות שם הרבה פחות נוחה מאשר דפדוף בחוברת.

להמשיך לקרוא

כלכלת הדברים הקטנים. בזבוז נורא

סיפורי צרות לא מומלצים לפתיחה. אבל למחשבה, הם עשויים לעזור להיפתח. כך גם הצרה הנוכחית של האיש שלי ושלי. הוא, האיש שלי, אמור לקבל זריקה יקרה לרשתית מדי חודש. שירותי בריאות כללית מימנו אותה זמן מה, בעזרת המושלם. לאחרונה, משום מה, הם מסרבים. זה קרה לנו לראשונה לפני שלושה חודשים. הרופא המטפל, רופא בכיר בבית חולים נחשב בירושלים, יעץ לנו לחזור לתרופה הקודמת, הזולה יותר, למספר חודשים. ההחלפה אולי דווקא תועיל למנגנון החיסוני הוא הסביר. שמענו בקולו, ומצב הראייה של האיש שלי הורע.

להמשיך לקרוא