ארכיון רשומות מאת: תמר בן יוסף

אודות תמר בן יוסף

תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית כלכלית.

עשור. מה הוא אומר

רצף שלטונו הנוכחי של נתניהו נמשך כבר יותר מעשור. הוא נפתח ב-31 למארס 2009, בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי. לא רק נתניהו פרח באותה תקופה. יחד איתו צצו ועלו מנהיגי ימין קיצוני בכל העולם המפותח. איך זה יכול להיות, הגיע הזמן לשאול, פריחת ימין דווקא לאחר קריסה פיננסית – קריסת השוק החופשי באגף המוניטרי של הכלכלה. לא ברור, אך זו עובדה, בואו ננסה לצרף אליה עוד כמה פרטים.

נתוני התמ"ג בישראל מצביעים על האטה ב-2009, גידול ריאלי של 1.3% בתמ"ג. קל יותר לזנק ממצב כזה: 5.5% ו-5.1% בשנתיים הבאות. שוב האטה ב-2012 (2.2%), ושוב שנתיים של צמיחה מואצת (כ-4%) אחריה. 2018 איפשהו באמצע (3.3%) אחרי שלוש שנים של 3% עד 4%. לא רע, בסך הכל, טוב יותר מממוצע OECD הנע בשנים אלה בטווח 2% עד 3%. ובעצם, לא פלא, בערך רבע מסחר החוץ של ישראל (ייצוא ויבוא) מנוהל עם אסיה – סין המורחבת (כולל הונג קונג) והודו בעיקר. אנחנו כבר פחות תלויים ב-OECD.

ישראל היא משק פתוח על פי כל קנה מידה: חלק הייצוא בתמ"ג מגיע לכ-30%, חלק היבוא נמוך במעט ממנו. וזאת, בתחשיב הלמ"ס הממעיט את חלקם, כתוצאה מהמרתם לשקלים בחשבונות הלאומיים בשער החליפין הרשמי המיוסף ב-30% לפחות. בתיקון לשער חליפין הגיוני, יגדל חלקו של כל אחד מהם ל-40% עד 50% מהתמ"ג. זה החלק שכל אחד מהם תופש בתעסוקה ובמקורות אחרים.

לא רק סחר החוץ בבעיה, אלא גם הבעלות על רכוש. כיום, כחמישית מהתעשייה בישראל נמצאת בשליטה זרה, דהיינו מחציתה או יותר ממנה הם בבעלות של תושב חוץ יחיד (חברה או איש פרטי). עוד חלק ניכר של התעשייה נמצא בבעלות זרה חלקית יותר. כותרת ראשית ב-16 ליוני ב'הארץ' מכריזה: "הסנאט מצטרף ללחץ הממשל: מעורבות סין בנמל חיפה תסכן את ביטחון ארה"ב". הצעת החוק המקודמת בימים אלה בסנאט, וזוכה לתמיכת סנאטורים בולטים משתי המפלגות, מזהירה את ישראל בפני ההשקעה הסינית במדינה, ובמיוחד בפני הכוונה להעניק לחברה סינית את האחריות על הפעלת נמל חיפה מ-2021.

הממשל האמריקאי מוטרד מהמעורבות הסינית הגוברת בישראל. הנה מה שנכתב בהצעת החוק המקודמת שם עכשיו: הסנאט קורא לממשל טראמפ "להפציר בממשלת ישראל לקחת בחשבון את ההשלכות הביטחוניות של השקעות זרות בישראל". אצלנו מתעלמים מהנקודה הן בממשלה והן בעיתונות הכלכלית. הכותרת ב'הארץ' לא נכתבה על ידי כתבי כלכלה, אלא על ידי כתבים מדיניים-ביטחוניים.

ישראל לא מגיבה בינתיים להפצרת ארה"ב. הנושא לא מוזכר בדיוני הבחירות. יותר מזה, הוא נמדד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק אחת למספר שנים, ומתפרסם בפיגור רב. חשוב להבהיר: איני מתנגדת לבעלות זרה על חברות כלכליות בישראל. אני רק חושבת כי הנושא אינו תופש את המקום הראוי לו. ממשלת ישראל היא לכאורה ממשלה החותרת לעצמאות לאומית. והנה היא לא דואגת אפילו לאיסוף נתונים סביר על בעלות זרה בכלכלתה. מחפשים סיכום לעשור לא-פשוט? צמצומו של התכנון הכלכלי – הדיון הכלכלי הלאומי – הוא הסיכום בעיניי. והיעדר מוחלט של דיון על בעלות זרה בישראל.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

תכנון כלכלי. מבט מהמונית בבקעה

מה עוד אפשר לומר על תכנון כלכלי, שאלתי את עצמי במונית מההרצאה בקיבוץ נערן לביתי באיזור ירושלים. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, דיברתי עם הנהג על עיסוקיו ועל החיים בבקעה, די קרוב ליריחו. כן, הוא חי במושב קטן, היה חקלאי, גידל פרחים לייצוא במשך שנים רבות. ואז החליט, שלנהוג מונית תהיה פרנסה טובה יותר.

להמשיך לקרוא

קרוגמן תבין, הפעם אתה לא מבין

יש לי חיבה גדולה לפני הילד הטוב של חתן פרס נובל, פול קרוגמן. אני אוהבת את היושר והחדות של כתיבתו. אבל לפני קצת יותר משבועיים, גיליתי שלפעמים אני גם חולקת עליו. וזה דווקא בתחום המרכזי של מומחיותו – תחום הסחר והמימון הבין-לאומי.

להמשיך לקרוא

התחילה בנעליים מנומרות, סיימה בעווית בכי

היא נעלה נעליים מנומרות לביקור אצל המלכה, זה ייגמר בבכי. כך אמרו זו לזו שלוש גבירות אנגליות אופייניות בעת שתיית תה אופיינית לכבוד מינוי תרזה מיי לראש ממשלה. מסורת של מאות שנות שלטון בריטי לא מכזיבה. אני, נכדת השטייטל, טעיתי. נעלי נמר נגד התרגשות, אמרתי וכתבתי. נעלי נמר למען טיפת קלילות. היא בת של כומר, הוספתי, אשת מחויבות מוסרית וערכית.

להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית? פרקטיקת הרחבה הפוכה

זו אינה תיאוריה מוניטרית, למרות שהיא מתחילה בכסף – בהתרת המגבלה על כמות הכסף, בתנאי הנפקתו הנוכחיים. אך מנגד, היא מכילה בתוכה גם מס. מס המוטל לאחר שהקו נחצה עד לאינפלציה. מס שייך ל'מדיניות תקציבית'. על כן, הכותרת הנכונה יותר בעיניי היא תיאוריית הרחבה. תיאוריית הרחבה הפוכה מהמסורתית, הנשענת על שתי זרועות כמוה: מוניטרית ותקציבית.

תיאוריה מודרנית? היא אינה שונה מהתפישה המסורתית לגבי היעדר מגבלה ממשית על הדפסת כסף. בסיס הכסף – המזומן שבידי הציבור, פלוס המזומן שבידי הבנקים המסחריים, ועוד מה שמופקד על ידם בבנק המרכזי – גדל בהתמדה. איך אפשר אחרת במשק צומח וקצת אינפלציוני. בסיס הכסף גדל ב-6%-7% לשנה בין 2016 ל-2018, ב-16% ב-2015, וב-8% לשנה בממוצע בין 2006 ל-2014. השאלה, אם כן, אינה אם להגדיל את כמות הכסף הכסף, אלא כמה להגדיל, ומי יחליט כמה.
להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית – מתחילתה או מסופה

המאמר הזה התעורר מקושי שאני חווה בימים האחרונים. הקושי לקרוא על תיאוריה מוניטרית מודרנית מתחילתה אל הסוף שלה. כתבתי בשבוע שעבר את המעט שהבנתי בקריאה ראשונה. המשכתי בקריאה, ונתקעתי במאמר שאני לא סובלת. הוא כל כך מובנה – מההתחלה האומרת כי כסף קונה היום את ערכו בצו מדינה, ולא מגיבויו בנכס כגון זהב, ועד לסוף של הדפסת כסף ללא הגבלה. הוא כל כך דורש ממני להתרכז צעד-צעד.

להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית -התחלה

רק התחלתי לקרוא עליה, על התיאוריה המוניטרית המודרנית, ולמען הלימוד, ארשום כאן את המחשבות העולות אצלי תחילה. ראשית, זו תיאוריה המיוחסת לצד הסוציאליסטי של המפה. היא אומרת, כי אם כסף קונה היום את ערכו בצו ממשלה, ולא בעזרת גיבוי מוחשי כגון זהב, זה אומר כי אפשר להדפיס כמה שצריך. וכמה צריך? נלמד מההתפתחויות.

להמשיך לקרוא