צידה העוד יותר משעמם של השחיתות

בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.

הדרך הנכונה להתמודד עם שחיתות כזו היא הכרת הכלים שלה. קצת חשיפה פרטנית של מקרים, אך בעיקר לימוד השיטה שהביאתנו עד הלום. בשבוע שעבר, תיארתי כאן את השחיתות המובנית לעתים קרובות בהשקעות זרות. כדי לחדד את הדברים, נאמר אותם באופן הזה: מדוע שמשקיע יבחר להתרחק מביתו? למה שיוסיף לחייו סיבוכי שפה זרה, מרחק גיאוגרפי, מחוות גוף לא-מפוענחות, מטבע זר.

אולי משום שהוא מקווה שהסיבוכים האלה יעייפו גם את רשויות הפיקוח במקום מושבו ובמדינת השקעתו. אולי משום ש"רחוק מן העין רחוק מן הלב" – קל לו יותר להתעלם מרגשות ומערכים, כשנפגעי מעלליו לא נמצאים בטווח ראייתו.

וכאן מגיעים לצידה העוד יותר משעמם של השחיתות: זרימת הכסף הנלווית למיזמים כלכליים. פרישת השקעות מחוץ לארץ האם של המשקיע מאפשרת לו להעביר כספים בתוך החברה, לכאורה מטעמים עסקיים, שלא הכי נבדקים על ידי הרשויות. זו הסיבה לרישומן של חברות רבות באירלנד: מס חברות נמוך, ואי-חפירה בדו"חות הכספיים. זה גם הרקע לקובלנתו של הממשל האמריקאי על רישום חברות אמריקאיות במקלטי מס. קל לקבול, קשה יותר להוכיח כוונה לא-נאותה, כשהשיטה הנוכחית היא במלוא פריחתה.

חופש תנועות ההון הוא אחד מעיקריו של המודל הניאו-ליברלי. חופש מלא הוחל בישראל בתקופתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. זה היה ביום העצמאות 1998. נתניהו, פרנקל, נאמן – מי שהיו ראש הממשלה, נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר – יצאו והכריזו על שקל-בר-המרה. כוונתם הייתה להפנות את תשומת הלב להסרת המגבלות האחרונות שנותרו על העברת כספים לישראל, וממנה החוצה. נותרה חובת דיווח על המרת שקלים למט"ח, וההמרה ההפוכה, בסכום העולה על 50 אלף שקל. אך ריבוי העסקות וזירות ההמרה מקשה על המעקב.

השימוש בביטוי שקל-בר-המרה ייפה את פניו של הצעד שלא היה נחוץ לגב' כהן מחדרה, ולא לעסקים לגיטימיים. גב' כהן ממילא לא ממירה סכומים כאלה. רוב העסקים גם קודם לכן היו חופשיים. מי שחגג בחגיגת השקל-בר-המרה הוא מגזר ההימורים הפיננסיים, שלצורך תרגיליו נזקק להזזת כספים מהירה מפה לשם. זכו גם אלה שמשום-מה "מלבינים הון". אלה הם אנשים מעוררי עניין אצל רשויות החוק, המעדיפים להרחיק את הכסף ממקורותיו.

על הגיבורים האלה כותבים סיפורים. לעתים המשטרה בוחשת בעניינם. אבל איש לא נותן את דעתו על השיטה. כל-כך פשוט, כל כך מחוץ לתשומת הלב. אולי משום שהשחיתות המערכתית היא אוסף משעמם של תקנות. אולי משום שחושבים שהציבור לא יבין. אולי משום שנזהרים מלגעת בפרות כלכליות קדושות.

ועכשיו, כשהזעם הציבורי שוב גואה, הגיע הזמן לומר: לא, סינון מסויים של תנועות ההון לישראל וממנה החוצה, לא יפגע בחופש האישי של גב' כהן. הגברת, ממילא, לא משחקת עם סכומים כאלה. הוא לא יפגע במי שמעביר כספים למטרות כלכליות טובות. הוא יקשה רק על מי שמעביר כספים לצורך הלבנתם, או לצורך ספקולציה מזיקה. כן, אפשר להסביר. דברים כאלה צריכם להתנוסס בראש מצעה של כל מפלגה. פחות תלונות, פחות הפגנות, פחות ביקורת הנתפשת כחולשה. יותר הצעות משעממות לחיסול השחיתות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

צידה המשעמם של השחיתות

הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.

להמשיך לקרוא

כלכלת שוק. שוק רמלה-לוד

אין מוסד מקודש יותר משוק בכלכלת שלושים השנה האחרונות. מקודש כל כך, שאפילו שער החליפין של המדינה, סמל לכוחה והצלחתה, נקבע היום בשוק. אין מקודש משוק, למרות שהתיאוריה הכלכלית מעולם לא הכתירה אותו בקדושה. בתיאוריה, שוק הוא שוק, מקום מפגש בין קונים ומוכרים. את הקדושה שומרים לתחרות משוכללת, שוק העונה על התניות שכמעט אף-פעם לא מתממשות במציאות.

להמשיך לקרוא

הכי מדעי: יידע אישי בכלכלה

אמיתות כאלה תמיד קופצות לעין בעיתות דמדומים מקצועיים. כמו העת הזאת, עת שקיעתה של הגלובליזציה ללא-גבולות. שקיעה? כן, שקיעה רשמית שהוכרזה ב-14 ליולי בגרדיאן הבריטי. זאת, במאמרו של העיתונאי האמריקאי, ניקיל סאבאל: "גלובליזציה: עלייתו ונפילתו של רעיון שסחף את העולם."

להמשיך לקרוא

חמישים שנה. איך לא השתכנעו

זו, על פי התרשמותי, נקודת הפתיחה ליום העיון שהתקיים במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג, בהשתתפות שלושה גופי מחקר מובילים: מרכז אדוה, מרכז מולד ו-SISO. חמישים שנה למלחמת ששת הימים, כמובן.

להמשיך לקרוא

מי מפחד מעמיר פרץ

לא אנשי המגזר היצרני. התעשיינים, החקלאים והתיירנים יודעים שעם פרץ אפשר לדבר. עדות לכך ניתנה ביום ב' שעבר בפוסט תמיכה בפרץ, שהופיע בפייסבוק של עודד טירה. טירה, נשיא התעשיינים בשנים 1999 עד 2005, ופרץ שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ניצבו משני צידי המתרס. טירה הוא איש ימין מוצהר, איש ערכי, לא מחפש דבר במפלגת העבודה. התגייסותו המפתיעה למען פרץ אומרת משהו.

להמשיך לקרוא

הרהורים מקצה שכונת המספרות

מזה חמש-עשרה שנה שאני גרה בשכונת היוקרה, בשולי פרבר היוקרה. חמש-עשרה שנה מאז שאלתי את עצמי לראשונה: איך זה שלוש מספרות ואף לא מכולת אחת, אף לא חנות רלוונטית אחת. המענה קפץ לראשי ביום פתיחת המספרה הרביעית. היא באה במקום האופטומטריסט הכלל-פרברי שהעתיק את מושבו למרכז הרפואי החדש. כולם רוצים לפעול מתוך קניון ממותג, הבנתי פתאום.

להמשיך לקרוא