זו אחת השורות האחרונות במאמר שהתפרסם בגרדיאן הבריטי, לאחרונה, ופורסם בדה מרקר. הגרדיאן הוא אנטי גלובליזציה? לא, הגרדיאן סוף סוף מבין את מה שאני טוענת כבר יותר משלושים שנה. כן, לגלובליזציה יש מחיר, שלאורך זמן אי אפשר לעמוד בו. עובדה.
פשוט מאד, על פי תוצאות מסעותיו של האיש שלי למינימרקט ולמרכול השכונתי. אם מוצר מסוים, של יומיום, חסר פתאום כבר מספר שבועות, אני מבינה שמתכננים עליו. מדוע הוא צריך להיות חסר לפני ההעלאה? שאלה טובה. זה סוג של קוד שכבר למדנו, הוא לא מכזיב.
אמרת בראיון טלוויזיה שאת מודאגת מכך שאנשים "שאין להם הבנה בסיכונים יפסידו הכל ויתאכזבו נורא, וזו הסיבה שאני מאמינה שצריך להסדיר את התחום". כך, על פי דיווח של בלומברג, שהופיע בדהמרקר מה-21.5.2022.
הגענו לשכונה שלנו לפני קצת יותר מתשע-עשרה שנה. הדירה שלנו יפהפייה, אבל אנחנו לא מרגישים שייכים. אין כאן שכונה, אין כאן קהילה.
כאשר הגענו, הכל היה בבנייה, היינו אופטימיים. אמנם לא הייתה מכולת, אבל אמרו לנו שתהיה מכולת בהר שמעלינו. לא כיף לטפס הר בשביל שני יוגורט, אבל האמנו בכישורינו, ולא התלוננו לאף אחד. היום בהר למעלה אין מכולת, יש שם מספרה (איך לא) קליניקה רפואית וחנות לציוד אורתופדי. לאן נעלמה המכולת המובטחת, זאת השאלה. התושבים שגרים בבניין שמעליה התנגדו לקיומה. הקבלן, מן הסתם, רצה למכור את הדירות, והמועצה המקומית? מה אכפת לה? היא לא מתערבת.
מצ"ב ראיון אתי שפורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון דבר. תודה לשי ניר, שראיין וערך נאמנה, ולחברי הטוב, ניצן צבי כהן, שהיה ברקע כתמיד.
בימים אלה של מחשבות מתערבבות, קפץ למוחי פתאום זיכרון ממלחמת המפרץ, 1991-1990. הייתי אז סמנכ"ל לתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, ובתוך זה, גם כלכלנית ראשית של מל"ח – משק לשעת חירום. באחד הימים, נשאלתי איך אוכל להעריך את מידת הפגיעה בייצור התעשייתי ובתעסוקת התעשייה בזמנים כאלה. תשובתי הייתה כי התעשייה בישראל ריכוזית מאד. שלושת-ארבעת-חמשת המפעלים הגדולים בכל ענף תופשים חלק ניכר מפעילותו. על כן, אפשר לבקש מ-18 ענפי התעשייה שאז היו, לדבר עם הגדולים בתחומם. כך נקבל אומדן לא רע של המצב.
שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.
שני קניונים יושבים בראש ההר. שניהם נראים למרחוק. האחד, שנבנה לפני שנים, תוכנן מתוך התחשבות כלשהי בנוף. השני, החדש יותר, הוקם על מנת לצעוק: אני הכי גדול. שניהם גדולים. שניהם עמוסים בשלטי פרסומת רעשניים. מראהו של הראשון איכשהו עומד באמות המידה של הכיעור המקובל. השני חורג מכל אמת מידה: מרובע, אטום, מחסני, משתלט על סביבתו.
שמונה ושלושים בבוקר, יום א'. בדקתי באינטרנט מה מזג האוויר הצפוי בירושלים. באתר הראשון ראיתי טמפרטורת מקסימום של 40 מעלות, בחדשות מוצ"ש ערוץ 1 אמרו 37 מעלות. הלכתי הלאה: 37, 38, 39, 40, ולא נכנסתי לכל האתרים.
את המהפך הניאו-ליברלי בישראל נוהגים לייחס לתוכנית ייצוב המשק של 1985. אמת, אז לראשונה הוא הוצג לציבור כמשנה סדורה. אך שורשיו נעוצים בתקופה מוקדמת יותר, הם מגיעים לראשית שנות השבעים.
עידן השוק החופשי 