לא יפה חברים. גם לא היה כדאי, תראו אתכם עכשיו. יוון ואיטליה נחשדו בזיוף נתונים כבר לקראת השקת האירו. יוון עקב מצבה הצטרפה לאירו באיחור, שנתיים לאחר מייסדותיו. איטליה הצטרפה בהתחלה, אך הצטרפותה עוררה שמועות סיציליאניות. ספרד הצטרפה בזמן ובשקט יחסי.
בשבוע שעבר חגגתי את קריאת עמודו האחרון של "האיש בלא תכונות", ספרו הקלאסי של רוברט מוסיל אודות אירופה בפתח מלחמת העולם הראשונה. חגגתי את השתחררותי מספר ארוך (800 עמ'), כבד, לא תמיד בהיר. ספר שאינו מושך אך אי-אפשר להניחו מהיד. ספר שאינו עונה על הציפייה של סוף שהוא סוף הסיפור.
שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.
זה לא רק ברבי שמטיחה פם-פם-פה-הו בפניהם של הבנים המלאים בעצמם. זו גם אחותנו כלה שבורחת מקולולו וחופה עם איש "מצלצלים" וממון. טוי שובה את לב ההמונים משום שהוא שר את השינוי המרחף באוויר. את המאבק הנשי בתוקפנות מינית, בצמידות למאבק בכסף-זה-הכל.
סוף השבוע שעבר, הקצבייה השכונתית. איפה החבילות של אדום-אדום עם המדבקה, אני שואלת את איציק, הבעלים. בויטרינה, כמו תמיד, הוא עונה. אבל זו מדבקה של איציק-מלך-הבשר אני מקשה. מה אני פראייר, למה שאני אפרסם אותם חינם? אני מפרסם את עצמי.
להמשיך לקרוא
לא הופתעתי ממה שכתבה ועדת המומחים הבין-לאומית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה: "מקצוע הכלכלה באוניברסיטאות על סף הכחדה…המצב קריטי". מיציתי את ההפתעה והעצב שלי בראשית שנות השבעים, בלימודי תואר שני, לאחר מספר שנות הפסקה. מצאתי כלכלה שונה מזו שהיכרתי. שפע של מודלים מתימטיים יבשים, רק כמה קורסים בנוסח הישן שנותרו.
הדיון הזה היה צריך להתנהל בחדרי-חדרים ובדממה. הדיון הזה מתנהל בחוץ ברוב מהומה. וכך, שבועות ספורים בלבד לאחר הנהגת רפורמת המס של טראמפ בארה"ב, כבר דלפו לעיתונות כוונות רפורמת המס אצלנו.
ימים מוזרים אלה של תהייה על ארה"ב וכוחה, ארה"ב וכוונותיה, הקפיצו לראשי את שירו הידוע של וולט ויטמן "אני שומע את אמריקה שרה". השיר פורסם לראשונה ב-1860, שנה לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית.
"יום אחד טראמפ מדבר בקשיחות על סחר…בהמשך הוא חושש שהוא ייראה חלש…ממש התקף עווית" מאבחן הכלכלן הנודע פול קרוגמן, בטורו האישי בניו יורק טיימס. עם זאת, קרוגמן מוסיף כי "סין היא באמת האיש הרע של הכלכלה העולמית".
יש האומרים שהעולם הזה הוא פייק אחד גדול. משוררים דקי רגש מתארים עולם סהרורי. שלמה זמיר, שאיך שהוא נוגע עמוק בלבי, קובע כך בשירו "איש ב " בקובץ "ניצוצות ססגוניים", הוצאת כרמל תשע"ז:
עידן השוק החופשי 