שוב הוא ממחיש את רצינות כוונותיו. אמיתי אחד בתוך הפייק, דונלד טראמפ. סגנונו, אולי תאמרו, מחוספס במקצת, אך הוא צודק בטענתו כי הסחר הבין-לאומי הוא פייק אחד גדול. תיאוריה יפה ואמירות מתחסדות על פניו, שקר וכוחנות בתוכו. ומי, אם לא ארה"ב, היא ההוגה והמנהיגה של השיטה? אלא שלאחרונה תש כוחה, והיא מוצאת את עצמה בין הנפגעים.
שנות האלפיים בישראל מתייחדות בגידול צריכה לנפש הנמוך ביותר מאז קום המדינה. שיעור כמותי של 1.7% לנפש בממוצע לשנה. שנות האלפיים הן שנות דעיכת החגיגה בכל העולם המתועש. בארה"ב, גידולה הכמותי השנתי של הצריכה לנפש הוא 1.3% בין 2002 ל-2016. זאת, לעומת גידול צריכה לנפש של 2.6% בשנים 1992 עד 2002.
בין הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות, מוזכרת "הפריחה הכלכלית" בתקופתו. לא רק חסידיו המושבעים מייחסים לו שגשוג, אלא גם עורך הארץ, אלוף בן. במאמר שפירסם לאחרונה, בן מדבר על "הפריחה הכלכלית, המתבטאת בזינוק הצריכה הפרטית ובתחושת יציבות".
כובד הראש של מקצועי מחייב אותי לפתוח במכסי היבוא החדשים שטראמפ הטיל. אבל הם כשלעצמם די זניחים, וככל הנראה, לא יעוררו מלחמת סחר עולמית. לכן אפתח בחדשות חזית הסחר כחול-לבן: שיעור היבוא בסך צריכת מוצרי תעשייה בישראל קפץ מכ-51% בשנת 1995 לכ-78% בשנת 2015.
מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.4% במהלך 2017. זאת, לאחר רצף ירידות – 0.2%, 1.0% ו-0.2% בין 2014 ל-2016. עלייה סוף-סוף, מה אנחנו מבינים? הדפלציה נעצרה? האינפלציה אומרת "התחדשתי"?
כמו כל המשפטים השוקעים בזיכרון לעשרות שנים, גם המשפט הזה נאמר לי בשיחה קלילה. הוא נשאר חרות בזיכרוני, משום שנגע בתופעה שהעסיקה את מחשבותיי באותה עת. שמתי לב אז לשינוי שהתחולל בכנסים הכלכליים. הם הוצפו פתאום בכתבי "אווירה", לאחר שנים שבהן נשמרו לעיתונאים מקצועיים.
אחד ממנהגיי – המוזרים, אני מודה – הוא קריאת החומר העיוני שעל גבי אריזות המוצרים הביתיים. הבוקר, תוך כדי טעינת אבקת הכביסה למכונה, תהיתי שוב מדוע היא נמכרת לנו בשקית ניילון מעוכה, ולא באריזת קרטון נוחה כמו במדינות המתוקנות.
פרט קטן קפץ לעיניי בטור השבועי של סימה קדמון בידיעות אחרונות. מספר פקחי ההגירה שיוכשרו לגירוש הפליטים הלא-חוקיים הוא 140, היא כתבה. המילה "פקחים" הקפיצה אצלי את הפיוז המיועד לתחום. מאה וארבעים, חשבתי לעצמי, פי שתיים מכל פקחי הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.
עיצובו עמד במרכז כנס בין-לאומי של בנק ישראל בשיתוף הבנק המרכזי השווייצרי, שנערך כאן בדצמבר. כנס, שכותרתו אומרת כמעט הכל: "האם התערבות בשוק מטבע החוץ היא מדיניות קונבנציונלית". רוצה לומר, קונ-בנ-ציונלית, לא רק מדיניות למעשה.
כמה שכולנו צמאים לסיפורי גבורה, חשבתי לעצמי לקול מחיאות הכפיים. זה היה בשבת, בסיום הסרט "העיתון" על מאבקם ההירואי של קתרין גראהם, מו"לית וושינגטון פוסט, והצוות שאיתה.
עידן השוק החופשי 