תודה, חברים, חסכתם לי 916 שקל לשנה. זאת, בהחלטתכם לא לפרסם בדפוס, פעמיים בשנה, את ששים הלוחות, בסוף תצפיתו החצי-שנתית של האו.אי.סי.די. מעכשיו, כך הודעתם בכריכה האחורית בקטן, ניתן למצוא אותם רק בכתובת אינטרנטית שמסרתם. אני אמנם אבקר בה מעת לעת, אך לתפישתי, הגישה ללוחות שם הרבה פחות נוחה מאשר דפדוף בחוברת.
קחו לדוגמה את תגובתו של ארדואן יום לאחר העלאת רבית הבנק המרכזי במדינתו: "אני כרגע בשלב של סבלנות, אבל יש גבול לסבלנות הזו". רק שעתיים לפני ההעלאה, הוא שב וקרא לבנק המרכזי להוריד רבית. הפתעה-הפתעה, היא בכל זאת הועלתה מאוחר יותר מ-17.75% ל-24%.
ימים מוזרים אלה של תהייה על ארה"ב וכוחה, ארה"ב וכוונותיה, הקפיצו לראשי את שירו הידוע של וולט ויטמן "אני שומע את אמריקה שרה". השיר פורסם לראשונה ב-1860, שנה לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית.
שנות האלפיים בישראל מתייחדות בגידול צריכה לנפש הנמוך ביותר מאז קום המדינה. שיעור כמותי של 1.7% לנפש בממוצע לשנה. שנות האלפיים הן שנות דעיכת החגיגה בכל העולם המתועש. בארה"ב, גידולה הכמותי השנתי של הצריכה לנפש הוא 1.3% בין 2002 ל-2016. זאת, לעומת גידול צריכה לנפש של 2.6% בשנים 1992 עד 2002.
שנים-עשר ראשי מדינה ועוד מאות פוליטיקאים נמנים על לקוחות מוסאק פונסקה, משרד הייעוץ למקלטי מס מפנמה. רוב הלקוחות באים ממקומות אקזוטיים כגון סין, אוקראינה, רוסיה, איסלנד. רק האחרון ברשימה בא מחזית הקידמה: בריטניה, ראש הממשלה, דייויד קמרון.
בעצם, רק התחלנו לדבר אודותיה. דיברנו על מראיתה הבין-דורית: במקום שכל דור יעלה את רמת חייו לעומת קודמו, הוא מוריד אותה. דיברנו על מראיתה בדור אחד: דור הגמלאים והפורשים עכשיו הוא דור של עובדים-חוסכים. דור של קביעות בעבודה, פנסיה, ביטוח בריאות. פתאום, בזיקנתו, הכל יוצא לו הפוך, הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
הם מתעוררים אצלי כל פעם שאני רואה עוד נתון על אינפלציה שלילית או רבית שלילית. הפעם, זו הפחתה נוספת של הרבית על הפקדות הבנקים המסחריים בבנק המרכזי האירופי. רבית הפקדונות ירדה לאחרונה למדרגתה הרביעית מתחת לאפס – שיעור רבית של 0.4%-. וזה אומר, שהבנקים המפקידים נקנסים על כל הפקדה במקום לזכות בגמול עליה. וזה אומר, שגם המפקידים הפרטיים אצלם "נענשים", חסכונותיהם מצטמקים במקום שיתפחו.
שוב הגיע אליי הדו"ח החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (או.אי.סי.די). הפעם זה דו"ח נובמבר 2015. שוב אני קוראת את דבר המערכת, שנכתב על ידי קתרין מאן, כלכלניתו הראשית של הארגון. ושוב אני חצי-משועשעת-חצי-המומה: עד מתיי הם ימשיכו לשיר את שירם החלול? הנה שניים מבתי הפזמון החוזר, לא חשוב מה-קורה-שם-בחוץ.
הסירו את ההגנות החדשות בסחר הבינלאומי להמשיך לקרוא
נסו לחפש הגדרה לרבית. אני ניסיתי. הלכתי בכוונה למילונים ולספרי לימוד בכלכלה. מצאתי ניסוחים כגון: "רבית היא החיוב עבור הזכות ללוות כסף" (אתר פיננסי באינטרנט), "רבית – רווחים שהמלווה לוקח מן הלווה כתוספת על סכום ההלוואה שהוא נותן לו" (מילון אבן-שושן).
"מקצוע הכלכלה נותר בשליטתם העיקשת של גברים", כך נכתב בפתח מאמר שפורסם בניו-יורק טיימס ב-8 לינואר השנה. הטענה הלא-מפתיעה נסמכת הפעם על מחקרה לדוקטורט של התר סרסונס מאוניברסיטת הרווארד.
עידן השוק החופשי 