תגית: שוק חופשי

מתגעגעת לתכנון כלכלי

 לא, אני לא מתכוונת לתכנון בסגנון משרד התעשייה והמסחר, דצמבר 1981. תכנון שבו קבענו כי בשנת 1990 יעבדו בדימונה 10 אנשים בענף הנייר, ו-15 בענף הדפוס. אני מתכוונת לתכנון בסגנון אחר, אם כי היום אני כבר לא בזה לתכנון ההוא. אני מבינה שאולי לתושבי דימונה היה חשוב לדעת כי מישהו בממשלה חושב על איפה הם יעבדו. זה אומר כי למישהו בממשלה היה אכפת.

וזה יתרונו הראשון של תכנון כלכלי. הוא אומר שמישהו חושב על הטיפול הרפואי בקריית שמונה. הגעתי למשרד התעשייה והמסחר בשנת 1977. באתי מתואר שני בכלכלה באוניברסיטה העברית. שם חונכנו לחשוב שכלכלה זה מדע. שם חונכנו בעד שוק חופשי. השוק החופשי, אמרו לנו, פותר את הכל. מה, באמת? היום אני יודעת היטב שזה ממש לא ככה. היום אני גם לגמרי מבינה שכלכלה היא לא מדע.

אז תכנון כלכלי עוזר לעשות מעט סדר. הוא מתחיל בקביעת יעדים. מדויק יותר, בהצהרה על יעדים. ראיתם משהו כזה בממשלה בשנים האחרונות? אולי כי הם נזהרים מלחייב את עצמם. ראיתם מישהו שבודק כמה הייטק יש כאן? איזה הייטק יש כאן? האם ההייטק הזה הוא באמת טוב? האם הוא מספק תעסוקה משמעותית לדימונה? אולי היה טוב שם קצת הלבשה. כן, הלבשה כמקום עבודה קבוע. משכורת לא גבוהה אבל בטוחה. זה בוודאי עדיף על קריירת שמירה בכניסה לקניון. כי זה מה שנשאר עכשיו לאנשים לא משכילים.

אני חושבת על סמוטריץ'. איש לא משכיל ולא חכם במיוחד. הוא החליט עכשיו לחסל את ענף החלב בישראל. האם הוא באמת מבין מה שהוא עושה? אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם סמנכ"ל בתע"ש. זה היה מתישהו בשנות השמונים. הוא דיבר על הכוונה לסגור את תעשיית התחמושת שם. היו לו דמעות בעיניים. הוא דיבר על פועלים זקנים שיודעים מה שהם עושים. הוא דיבר על הביטחון שבייצור תחמושת כאן. הוא כמובן צדק, אנחנו מבינים 40 שנה אחרי.

אז בתכנון הכלכלי של פעם לקחנו בחשבון את כל השיקולים האלה. התעכבנו על כל פרט. אני נזכרת באהבה רבה בספיר. לא עבדתי אתו, אבל שמעתי וקראתי הרבה על מה שהוא עשה. לא הייתה לו השכלה אקדמית כנהוג בתקופה האחרונה. אולי זה טוב, הוא לא היה מתוכנת. הוא היה איש חכם והגון. מפעם לפעם אני חוזרת לתוכנית פיתוח התעשייה הראשונה, התוכנית מ-1965 ל-1970.

ספיר לגמרי הבין את מגבלות התכנון שלו. אבל הוא האמין ביתרונותיו. וכך הוא כתב בפתח דבר לתוכנית ההיא. "הנני משוכנע כיום כי למרות הקשיים העומדים לפנינו, ועל אף גודל המשימות לעתיד – נצליח לפתח את התעשייה, בהיקף ובעומק, בהתאם לתצפית…כל אלה יסייעו להשגת המטרה הנכספת, שכולנו רוצים בהגשמתה ואליה אנו חותרים – עצמאות כלכלית של מדינת ישראל". אני מתגעגעת לאמונה התמימה ההיא. אני בטוחה היום שתמימות היא לא טיפשות. תמימות היא חוכמה והוגנות.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

"גם לגלובליזציה היה מחיר גבוה". תשמעו

זו אחת השורות האחרונות במאמר שהתפרסם בגרדיאן הבריטי, לאחרונה, ופורסם בדה מרקר. הגרדיאן הוא אנטי גלובליזציה? לא, הגרדיאן סוף סוף מבין את מה שאני טוענת כבר יותר משלושים שנה. כן, לגלובליזציה יש מחיר, שלאורך זמן אי אפשר לעמוד בו. עובדה.

להמשיך לקרוא

איך אני יודעת שהמחירים עומדים לעלות

פשוט מאד, על פי תוצאות מסעותיו של האיש שלי למינימרקט ולמרכול השכונתי. אם מוצר מסוים, של יומיום, חסר פתאום כבר מספר שבועות, אני מבינה שמתכננים עליו. מדוע הוא צריך להיות חסר לפני ההעלאה? שאלה טובה. זה סוג של קוד שכבר למדנו, הוא לא מכזיב.

להמשיך לקרוא

בוקר טוב, כריסטין לגארד, התעוררת, ומה?

אמרת בראיון טלוויזיה שאת מודאגת מכך שאנשים "שאין להם הבנה בסיכונים יפסידו הכל ויתאכזבו נורא, וזו הסיבה שאני מאמינה שצריך להסדיר את התחום". כך, על פי דיווח של בלומברג, שהופיע בדהמרקר מה-21.5.2022.

להמשיך לקרוא

געגועיי הלא-נענים למכולת שכונתית

הגענו לשכונה שלנו לפני קצת יותר מתשע-עשרה שנה. הדירה שלנו יפהפייה, אבל אנחנו לא מרגישים שייכים. אין כאן שכונה, אין כאן קהילה.

כאשר הגענו, הכל היה בבנייה, היינו אופטימיים. אמנם לא הייתה מכולת, אבל אמרו לנו שתהיה מכולת בהר שמעלינו. לא כיף לטפס הר בשביל שני יוגורט, אבל האמנו בכישורינו, ולא התלוננו לאף אחד. היום בהר למעלה אין מכולת, יש שם מספרה (איך לא) קליניקה רפואית וחנות לציוד אורתופדי. לאן נעלמה המכולת המובטחת, זאת השאלה. התושבים שגרים בבניין שמעליה התנגדו לקיומה. הקבלן, מן הסתם, רצה למכור את הדירות, והמועצה המקומית? מה אכפת לה? היא לא מתערבת.

להמשיך לקרוא

ראיון אתי בעיתון דבר

מצ"ב ראיון אתי שפורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון דבר. תודה לשי ניר, שראיין וערך נאמנה, ולחברי הטוב, ניצן צבי כהן, שהיה ברקע כתמיד.

https://www.davar1.co.il/?p=225094

קורונה בשוק החופשי

בימים אלה של מחשבות מתערבבות, קפץ למוחי פתאום זיכרון ממלחמת המפרץ, 1991-1990. הייתי אז סמנכ"ל לתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, ובתוך זה, גם כלכלנית ראשית של מל"ח – משק לשעת חירום. באחד הימים, נשאלתי איך אוכל להעריך את מידת הפגיעה בייצור התעשייתי ובתעסוקת התעשייה בזמנים כאלה. תשובתי הייתה כי התעשייה בישראל ריכוזית מאד. שלושת-ארבעת-חמשת המפעלים הגדולים בכל ענף תופשים חלק ניכר מפעילותו. על כן, אפשר לבקש מ-18 ענפי התעשייה שאז היו, לדבר עם הגדולים בתחומם. כך נקבל אומדן לא רע של המצב.

להמשיך לקרוא

קץ כלכלת השוק

שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.

להמשיך לקרוא

סיפור של הרבה קניונים

שני קניונים יושבים בראש ההר. שניהם נראים למרחוק. האחד, שנבנה לפני שנים, תוכנן מתוך התחשבות כלשהי בנוף. השני, החדש יותר, הוקם על מנת לצעוק: אני הכי גדול. שניהם גדולים. שניהם עמוסים בשלטי פרסומת רעשניים. מראהו של הראשון איכשהו עומד באמות המידה של הכיעור המקובל. השני חורג מכל אמת מידה: מרובע, אטום, מחסני, משתלט על סביבתו.

להמשיך לקרוא

פוליטיקה. 37 עד 40 מעלות בצל

שמונה ושלושים בבוקר, יום א'. בדקתי באינטרנט מה מזג האוויר הצפוי בירושלים. באתר הראשון ראיתי טמפרטורת מקסימום של 40 מעלות, בחדשות מוצ"ש ערוץ 1 אמרו 37 מעלות. הלכתי הלאה: 37, 38, 39, 40, ולא נכנסתי לכל האתרים.

להמשיך לקרוא