שרשרת המחשבות הזו החלה לרוץ אצלי בזמן קריאת "אפשרות של אי" מאת מישל וולבק. באופן מעניין ביותר, לאורך כל הקריאה לא שאלתי את עצמי מה רוצה המחבר, אלא מה מוצאים בו קוראיו הרבים. וולבק הוא מחברם של רבי-מכר. וולבק הוא גם סופר שהדעות עליו חלוקות.
שנים-עשר ראשי מדינה ועוד מאות פוליטיקאים נמנים על לקוחות מוסאק פונסקה, משרד הייעוץ למקלטי מס מפנמה. רוב הלקוחות באים ממקומות אקזוטיים כגון סין, אוקראינה, רוסיה, איסלנד. רק האחרון ברשימה בא מחזית הקידמה: בריטניה, ראש הממשלה, דייויד קמרון.
כל ההסכמים המאושרים דומים זה לזה, כל הסכם אומלל הוא אומלל בדרכו שלו. כבר טולסטוי אמר את זה, ועדיין אנשים נוטים להתחכם.
ואיך יודעים שהוא לא נחשק? משווים את הדימוי למציאות. ומההשוואה עולה כי האינפלציה החזויה ל-2016 ב-43 מ–44 המדינות המופיעות בדו"ח OECD היא חיובית, חד-ספרתית, ודי נמוכה. חוץ מאשר בשווייץ, הידועה בדייקנותה וקפדנותה. שווייץ מצהירה על ירידת מדד של 0.5% ב-2016. אבל אפילו היא מציגה עלייה קטנה (0.1%) איפה שאפשר, רחוק יותר במדד 2017.
בעצם, רק התחלנו לדבר אודותיה. דיברנו על מראיתה הבין-דורית: במקום שכל דור יעלה את רמת חייו לעומת קודמו, הוא מוריד אותה. דיברנו על מראיתה בדור אחד: דור הגמלאים והפורשים עכשיו הוא דור של עובדים-חוסכים. דור של קביעות בעבודה, פנסיה, ביטוח בריאות. פתאום, בזיקנתו, הכל יוצא לו הפוך, הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
הם מתעוררים אצלי כל פעם שאני רואה עוד נתון על אינפלציה שלילית או רבית שלילית. הפעם, זו הפחתה נוספת של הרבית על הפקדות הבנקים המסחריים בבנק המרכזי האירופי. רבית הפקדונות ירדה לאחרונה למדרגתה הרביעית מתחת לאפס – שיעור רבית של 0.4%-. וזה אומר, שהבנקים המפקידים נקנסים על כל הפקדה במקום לזכות בגמול עליה. וזה אומר, שגם המפקידים הפרטיים אצלם "נענשים", חסכונותיהם מצטמקים במקום שיתפחו.
שוב הגיע אליי הדו"ח החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (או.אי.סי.די). הפעם זה דו"ח נובמבר 2015. שוב אני קוראת את דבר המערכת, שנכתב על ידי קתרין מאן, כלכלניתו הראשית של הארגון. ושוב אני חצי-משועשעת-חצי-המומה: עד מתיי הם ימשיכו לשיר את שירם החלול? הנה שניים מבתי הפזמון החוזר, לא חשוב מה-קורה-שם-בחוץ.
הסירו את ההגנות החדשות בסחר הבינלאומי להמשיך לקרוא
לפני שבועיים, בשעת בוקר, הטלפון צלצל.
-שלום, כאן מיכאל מיחידת הרווחה של משרד הכלכלה והתעשייה. -בוקר טוב. -רציתי לשאול מה שלומך. -בסדר גמור. -מתי אפשר לבקר אצלך?
נסו לחפש הגדרה לרבית. אני ניסיתי. הלכתי בכוונה למילונים ולספרי לימוד בכלכלה. מצאתי ניסוחים כגון: "רבית היא החיוב עבור הזכות ללוות כסף" (אתר פיננסי באינטרנט), "רבית – רווחים שהמלווה לוקח מן הלווה כתוספת על סכום ההלוואה שהוא נותן לו" (מילון אבן-שושן).
"מקצוע הכלכלה נותר בשליטתם העיקשת של גברים", כך נכתב בפתח מאמר שפורסם בניו-יורק טיימס ב-8 לינואר השנה. הטענה הלא-מפתיעה נסמכת הפעם על מחקרה לדוקטורט של התר סרסונס מאוניברסיטת הרווארד.
עידן השוק החופשי 