לא הייתי זוכרת את הבוקר שבו ישבתי עם רוני להכין את הפלקט לקן התנועה, לולא הסנדויצ'ים של אמא שלה. עד היום, לחם שחור מרוח בחמאה ועליו פרוסות עגבניה מקפיץ לראשי לחם מרוח במרגרינה בזוקה במלח, בוקר קיץ, גיל עשר, שמחה ילדותית. מה כתבנו על הפלקט ההוא? מי זוכר. אני כן זוכרת איך הוא מילא את חיי בוקר קיץ אחד.
בשבועות האחרונים אני מקדישה את שעות האסקפיזם היומי שלי לקריאת הספר "צפרדעים". ניסיון חיי לימד אותי שאם כבר לבוסס בצרות, אז עדיף צרות של אחרים. ו"צפרדעים", ספרו של מו יאן הסיני,עשיר מספיק בצרות, וגם מספיק רחוק מכאן. מה גם שמו יאן הוא חתן פרס נובל לספרות, כך שהקריאה אפופה בהילה של "ספרות טובה".
כותרת ועידת הפורום הכלכלי העולמי, שהתכנסה בשבוע שעבר בדאבוס כרגיל, נפוחה מחשיבות עצמית כרגיל, וריקה כרגיל. "לשלוט במהפיכה התעשייתית הרביעית", ככה היא אומרת. רצתי לחפש איך הגענו למהפיכה מספר ארבע.
מדד המחירים לצרכן ירד ב-1% לאורך 2015. המדד ללא דיור ירד ב-1.9%. כלומר, מחירי הדיור הם שמושכים את המדד הכללי כלפי מעלה. להמשיך לקרוא
נתחיל בהיסטריה, כי היא העיקר בהקשר הזה. מישהו מלבה היסטריה סביב יוקר המחיה או זילותו. אותו אחד שמלבה היסטריה סביב כל דיון פוליטי רציני. ואחרי שקיבלנו את הנחת היסוד הזו, נפנה לעשות סדר בביטוי שהפך למוקד ההיסטריה הכלכלית בישראל.
ומתי על האטה כלכלית? כותב רציני, לא אני, היה פוצח במחקר מעמיק לפני שהוא מתחיל. זה היה נמשך שנתיים, ובינתיים האינתיפאדה (והאטת הצמיחה) היו מכלים כל חלקה טובה. אני היקשתי "האינתיפאדה השלישית", ומצאתי שהערך לא מופיע בויקיפדיה. ועכשיו לשלב המחקרי הבא: אם זה לא בויקיפדיה, זה קיים או לא?.
המצב מדאיג באמת, כשלא מדברים על מה שצריכים לדבר. לא מדברים על מדד המחירים לצרכן, למרות שמדצמבר שעבר עד סוף נובמבר השנה הוא ירד ב-0.9%. וכפי שנראה עכשיו, גם בצירוף דצמבר הוא יישאר שלילי. המדד ללא דיור ירד ב-1.6%. מה שאומר, שאם התייקרות הדירות תיבלם, צניחת המדד רק תוחמר.
אחרי כמה תקצירים וסיפורים, הנה הוידאו בכבודו ובעצמו.
וידאו הרצאתי בכנס "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל", שהתקיים ב-30.11.2015 בבבאר-שבע, בארגונם של מרכז אדוה, המחלקה לפוליטיקה וממשל, והמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע.
זה לא הדחף למחות, הוא מוכר לי מקרוב. לא דמותם של המוחים, רבים מהם יקרים לליבי. אלה דברים שאני מתקשה למצות בכותרת קצרה, אנסה להגיע אליהם בעקיפין.
קנה המידה להמשיך לקרוא
ביום ד' שעבר, ביקרתי את המספרה שלי בירושלים. עברתי במעבר החצייה הלא-מרומזר ברחוב בצלאל פינת בן-יהודה. במעבר הזה, אני תמיד מביטה שמאלה-ימינה, עוד שמאלה-ימינה, ואז רצה בקטעים המשוחררים. הפעם צעדתי כמו גדולה, המרחב מימין לכיוון בן-יהודה פרוש לפניי; המרחב משמאל, 500 מטר עד גן סאקר, ריק ממכוניות.
עידן השוק החופשי 