המסר החשוב ביותר של הברקזיט אינו הכרעת משאל העם כשלעצמה. המסר המהותי יותר הוא זה שחלחל במהלך הדיונים, לאמור: זה לא שמאל נגד ימין, זו הגלובליזציה בדמותה העכשווית, נגד הגלובליזציה האחרת. זו השאלה שלא נשאלת מספיק: יש גלובליזציה אחרת? ולראיה, גם הלייבור וגם השמרנים התפצלו בתוכם ביחס למשאל העם.
נפתח בהיפוך שעשה השטרלינג הבריטי: מטבעה הלאומי, סמלה הלאומי של בריטניה. לאחר שבשבוע שעבר הוא צנח לשפל העמוק ביותר מזה חודשייים, בבוקר ששי הוא טיפס במחצית האחוז, בעקבות רצח ג'ו קוקס. מהמרי המטבע התארגנו למציאות החדשה בדרכם – אלימות נגד פוליטיקאים תומכי הישארות באיחוד האירופי היא, בתרגום להימורית, סיכוי גובר להתחזקות המטבע הבריטי.
כמו כל הדברים החשובים בכלכלת ישראל, גם הצעד הזה נעשה כך שלא יעורר תגובה לא-רצויה. כמו כל הדברים החשובים באמת הוא אכן חמק מתשומת לבה של התקשורת, חובבת הדיונים המרשימים על "ריכוזיות" ו"יוקר המחיה".
משאל העם הפך אותה לחשובה. כי אם היא לא חשובה, מדוע שכל כך הרבה אזרחים יזנחו את עיסוקיהם המועילים, וירוצו לקלפיות. זה מה שקרה אתמול, וההערכות הראשונות מראות כי התוכנית להכנסה בסיסית (BASIC INCOME) בשווייץ נדחתה ברוב גדול של 77% מהמצביעים.
שני סוגי תפוחים מככבים במטבחנו בשבועות האחרונים: האחד, ורוד-צהבהב, מקורו בארה"ב. השני, גדול ואדום-כהה, מגיע מטירול שבאוסטריה. התפוח הטירולי מתייחד לא רק בגודלו וצבעו, הוא גם עוטה על עצמו פסי שעווה לבנים לאחר רחיצתו.
זה היה יכול להיות עוד אחד בסדרת אירועים: עוצרים את מירוץ האינפלציה ומתקדמים הלאה. אך תוכנית ייצוב המשק נעשתה ליותר מזה: היא הפכה לקו פרשת המים בתולדות המשק הישראלי. קו מפריד בין כלכלה מגשימת יעדים ציבוריים, לכלכלת כל-איש-לנפשו.
הההפרדה בין "לפני" ו"אחרי" בעזרת קו עלולה להטעות: גם קודם לכן, מאז קום המדינה, עברו בהדרגה ממשק מתוכנן לשוק חופשי. אך תוכנית הייצוב מתייחדת בתבנית שהיא השיתה על המשק מיד: תבנית המודל הניאו-ליברלי של שנות השמונים.
דיון מעניין על האירוע המרכזי הזה בתולדות המשק הישראלי התקיים בנובמבר בבאר-שבע, בכנס שכותרתו "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל". יוזמי הכנס ומארגניו הם: מרכז אדוה עם המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון.
בשבוע שעבר עלתה לאינטרנט חוברת הכנס, שתופיע בדפוס בקרוב. תוכלו למצוא בה סיכום מורחב של הרצאתי בכנס, ומבחר נאה של סיכומי ההרצאות האחרות.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
לא רק אתם ואני המומים מחוצפתם הבוטה של מקלטי המס. שלוש-מאות כלכלנים בכירים, שהתכנסו בלונדון בראשית החודש הזה, המומים ממש כמונו. בין המתכנסים, דמויות בולטות בפעילותן האקדמית כגון תומאס פיקטי, ואחרים התופשים גם עמדות ייעוץ בכירות כגון ג'פרי סאקס ואוליבייה בלנשרד.
כמו בכל יום שישי, חזר אישי מירקן הצמרת באבו-גוש עם שני סלי ירקות ופירות. כמו בכל יום ששי, רחצתי, ארגנתי, הנחתי את האגסים שיבשילו בקערה על אדן החלון. כמו בכל אחרי- יום-שישי, גם הפעם אזרוק חצי מהאגסים המאובנים אחרי ששוב אשתכנע שהם לעולם לא יבשילו.
שוב זילות המחיה. הפעם, בתחום העריכה והתרגום. היו ימים שבהם עורך או מתרגם נחשבו לבעלי מקצוע מכובד. היום, רובם מתקשים לגמור את החודש. אווירת זילות המחיה, שחלחלה לכל מקום, מוחקת את ההבחנה בין תרגום איכותי לתרגום סתם, לתרגום רע. כי מי שהתרגל לאכול מלפפונים רקובים ללא טענה, סביר שלא יעקם את אפו בקריאת טקסט שאינו מענג את החיך.
שיר נפלא של המשורר היווני, איש אלכסנדריה, קונסטנדינוס קוואפיס. מתוך הקובץ "כל השירים" בתרגומו של יורם ברונובסקי.
עידן השוק החופשי 