יום ד' בין הערביים, נוהגת הבייתה. שתי מכוניות מאחריי. בראשונה, פנס כבוי משמאל, בשנייה – מימין. אין משטרה בשטח, אין מה שיזיז להם. רבע שעה אחרי, יוצאים לצעידה היומית. מספרת לאישי את הסיפור. תסתכלי, עוד מכונית עם פנס כבוי, הוא צועק באמצע.
יש כאלה הרואים בחלומם חופי זהב ללא זיהום. אחרים, מפנטזים על הסכם שלום עולמי. כלכלנים יבשים, כמוני, מעלים בדימיונם משטחים לבנים אין-סופיים עמוסי סימנים שחורים קטנים.
היא חלפה על פנינו בסערה, שנת 2017. ואנו, שנלחמנו על מקומנו בתוכה, לא תמיד קלטנו את איתותיה המתחלפים. נחזור עכשיו לאיתות אחד: מדד המחירים לצרכן. מדד האינפלציה במדינה הוא כמו מדד חום הגוף האנושי. הוא מסמן מצב בריאות כללי, לא מאבחן את הבעיה. על כן, נתחיל בכך שנאמר, כי ב-2017 טיפסה האינפלציה בכל מקום למדרגה גבוהה יותר.
היא צריכה להיות מספיק גדולה כדי להיות יעילה, אומרים תמיד על חברות המתמודדות בשוקי חוץ. היא צריכה לרכוש חברות גדולות אחרות, כדי שלא ירכשו אותה בהשתלטות עויינת. היא צריכה לדעת את מי לרכוש.
היא הגיעה לישראל לפני יותר משלושים שנה. נכנסה לכאן חופשי, מבלי שבדקו את כישוריה. נכנסה, ועשתה את מה שהיא עושה בדרך כלל. מוזר עכשיו להיתקל ב"תדהמה" על תוצאות מעשייה.
הצעקה "מלמד" בנגינת מלעיל אידישאית, נשמעה בביתנו בעת ביקוריו של אחיין אבי. היא פרצה מגרונו של אהרון המיואש, כשהם ישבו לדון באיזה תוכנית בנקאית יפקיד אבי את "הון" המשפחה.
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שורה זו של טשרניחובסקי קפצה לי לראש, בעת הכנת הרצאה על קיינס ופרידמן לסטודנטים חברי תנועת המחנות העולים. ג'והן מיינרד קיינס, הכלכלן הבריטי הנודע. מילטון פרידמן, הכלכלן האמריקאי המשפיע.
רק הוא יוכל לבטל את הגזירה שגזר על האדם. גזירת הגירוש מגן עדן, כנאמר בספר בראשית פרק ג': "בזעת אפך תוכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל עפר תשוב".
הכנסה בסיסית, עולם-ללא-עבודה, עולם-ללא-מחסור – שלושה ביטויים נפוצים בתקופה האחרונה. ביטויים מטרידים, לא כל כך בגלל מה שבתוכם, אלא בגלל השימוש הלא דייקני.
ביום ג' שעבר, בא לביתנו איש המנורות של קרל מרקס. לא קרל מרקס ההוא, מלפני מאה וחמישים שנה, קרל מרקס מחנות מוצרי התאורה הירושלמית. מסרנו להם לתיקון את המנורה שמעל שולחן האוכל. מנורה איראנית מקסימה, בת שלושה אהילים מתחרת מתכת עדינה.
עידן השוק החופשי 