פאנל בחדשות השבוע כאן 11. דיון על מדיניות ישראל בסוגיית הכפר הדרוזי המותקף, חדר. מומחי ביטחון, ביניהם האלף במילואים יום טוב סמיה. סוגייה כבדה, ומה נחרת אצלי בזיכרון? קטיעת דבריו של סמיה שוב ושוב על ידי מנחי הפאנל. קטיעת טיעונו, האומר כי אין לממשלת ישראל אסטרטגיה לטיפול במשבר הגולן הסורי, אין לה אסטרטגיה בכלל.
מה רוצים הקטלונים, בסך הכל? הם רוצים להשתחרר מספרד. למה להם להשתחרר? גורם עיקרי הוא הפער הכלכלי בין קטלוניה לשאר חלקי המדינה. קטלוניה מפותחת ועשירה, היא לא רוצה לממן את איזורי המדינה הנחשלים. היא לא רוצה להיות כפופה לאינטרסים שאינם חופפים לאינטרסים שלה.
סימפטום בולט לשגעונו הוא האי-בהירות השוררת סביב המטבעות הוירטואליים. השימוש במטבעות אלה, ותהייתם של אנשים על הלגיטימיות שלהם, מעידים על התערערות מושגי הכלכלה המסורתיים.
מי אם לא יו"ר קרן המטבע הבין-לאומית, קריסטין לגארד. בכנס הבנק המרכזי של בריטניה, היא מנתחת את ה-Fintech – הטכנולוגיה הפיננסית החדשה. תקשורת אינטרנטית עם הבנק, שינויי מבנה תכופים בגופים הפיננסים.
רופא השיניים שלנו המליץ עליה לפני עשרות שנים. נדבקנו למשחת השיניים אלמקס, כמה שזה אידיוטי. בשבועות האחרונים היא חסרה. אין במרכולנו, בבית המרקחת באבו-גוש אמרו שאי אפשר להשיג. רק בפארם בקניון, בקצה המדף היא הייתה: קופסת האלמקס האחרונה.
נפלה, אז מה. לא ייתכן שנפלה סתם ככה? זוהי טבלת הפתיחה של התצפית הכלכלית החצי-שנתית של ה-OECD. טבלת פתיחה לספר של כ-300 עמודים. טבלה שהייתה שם במשך 31 שנה – מאמצע 1985 ועד לאמצע 2016. טבלה שאומרת הכל, אומרת יותר ממילים.
אינני ואיני רוצה להיות הבעלים של האמת.
בדיוק למעני נדודים בשולי הכפירה.
כדי להימנע מן הקרוי המרגוע שבאמונה,
שאינו אלא שביעות רצון עצמית.
"הבעיות הכלכליות המתוארות כאן, כמו גם עוני ורעב המוניים, עשויים, במחשבה ובפעולה, להיות מטופלים…מלחמה נשארת הכישלון האנושי המוחלט". מילים אלה סוגרות את כלכלת ההונאה התמימה, ספרו של ג'והן קנת גלבריית שיצא לאור ב-2004, שנתיים לפני מות מחברו בגיל 97.
כמו בסוף כל קייץ, גם הפעם קיבלתי את הדו"ח החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח – OECD. כמו בכל סוף קייץ, בדקתי את נתוני הצמיחה לאורך שנים ב-44 המדינות המופיעות בטבלה. שלא כמו בסוף כל קייץ, ראיתי פתאום את הערת השוליים בתחתית.
כמה שהתקוממתי על הכלכלה הזאת בהתחלה. ראיתי בה מילוי זמן של עובדים שאין להם מה לעשות. ראיתי בה דקדקנות מעצבנת. והנה, דווקא אליה אני חוזרת בשלב ההתבוננות לאחור של חיי. חוזרת ומבינה שהיא עיצבה אותי – כלכלת הדברים הקטנים.
עידן השוק החופשי 