מוביל את זה, או מובל? אני מדפדפת בנתוני הצמיחה, מתחילה באירופה, רואה את ההאטה באיזור האירו. האטה, לא מיתון בינתיים. שיעור הצמיחה (בניכוי עונתיות) ברבע השני של 2019 לעומת קודמו הוא 0.2%, ובמחצית הראשונה כולה – 0.6%, דהינו, 1.3% לשנה, לא משהו. בעיקר, בולטת ההאטה מ-1.9% לשנה ב-2018, ו-1.4% ויותר לשנה מ-2014 ואילך, לשיעור הנוכחי. אין ספק, אירופה לא במצב נפלא בימים אלה.
תראו מי קובע את סדר היום העולמי. גרטה טונברג, בת ה-16, שוודית לוקה באספרגר, דונלד טראמפ על שלל תסמונותיו, ועוד כמה חברים מסוגם.
טונברג, במיוחד, מודעת לכוחו של הליקוי שלה. "יש לי אספרגר, אני על הרצף האוטיסטי, כך שבאמת לא אכפת לי מקודים חברתיים", היא אמרה בניו יורק בראשית החודש הזה. טראמפ, לעומתה, לא מזכיר את תסמונותיו, אך הוא בוודאי ער להן ולביטוין אצלו: שילוב של ניצוצות גאוניים עם היעדר יכולת איסוף עצמי ושליטה. ולצידם, אוסף פוליטיקאים עם תסמונות בולטות פחות אך לא פחות מעניינות – ארדואן בטורקיה, אורבן בהונגריה,בולסונארו בברזיל, ואחרים.
מה אני זוכרת מהאירוע ההוא – זו השאלה המסתובבת במוחי בשנותיי המתקדמות. מה שאני זוכרת הוא בעיניי האמת, הלב, לא המוח של הדברים. כנס דאבוס, ראשית 1998. לא נשאר לי ממנו הרבה יידע מקצועי, לא הכי התפעלתי מהדיון. אני זוכרת ממנו קבלת שבת מביכה. קבלת שבת שלא הייתי אמורה להשתתף בה. קבלת שבת שלא ידעתי על קיומה.
זה התחיל ממבט על נתון אחד, אחרי כמה שנים של התרחקות. גירעון הסחר של ישראל עם סין (כולל הונג קונג) ב-2018. מדוע הונג קונג בפנים? כי ב-1997, היא עברה משלטון בריטי לפטרונות סין, לכן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממליצה להכלילה. ב-2018, הגירעון הכולל מגיע ל-33 מיליון דולר. אני זכרתי דווקא גירעון של 3 מיליארד דולר ב-2007. זה היה אז גרעון הסחר – יבוא פחות ייצוא, ללא יהלומים. במיליארדים.
פנו לכמה אנשים שאתם מכירים, שאלו אותם: מה-זאת כלכלה. על מה המקצוע הזה אמור להשיב. אני בטוחה שתופתעו – מריבוי התשובות, או דווקא ממיעוטן. מה שברור לי הוא שתמצאו תשובה שונה בין קבוצות שונות – למשל, גברים ונשים.
"תבינו, טראמפ צדק בדרישתו שיחסי הסחר בין סין לארה"ב צריכים להשתנות. אולם הוא טעה בהבנה כמה קשה יהיה לנצח במלחמת סחר עם סין", כתב תום פרידמן בניו-יורק טיימס ב-27 לאוגוסט. "יש כאלה שמבקרים באופן אוטומטי את צעדיו של טראמפ נגד סין, אבל מה לעשות שהוא צודק?" כתב נחמיה שטרסלר בהארץ מעט אחריו. קראתי, וחייכתי לעצמי את החיוך העצוב השמור אצלי למצבים כאלה. יותר משלושים שנה ששני הגאונים האלה מדקלמים בשכנוע רב את הפזמון על חופש סחר מוחלט, ופתאום, ביום אחד, הם מתהפכים בלי בעיה.
לא יודעת מדוע אני מתמלאת תמיד בהתרגשות, כשאני מתקרבת לחיפה. חיפה הייתה העיר הראשונה של אמי בארץ. היא הגיעה לכאן מפולין ב-1925, עם תעודת הוראה עברית בכיסה. בחיפה, גרה בעיר התחתית, בחדר אחד עם שלוש חברות. הן נשארו חברותיה לכל החיים. חיפה הייתה בעיניה העיר הכי יפה – בארץ, אולי בכלל.
אין זמן מתאים יותר לכלכלה פוליטית מאשר עכשיו. ערב בחירות בארה"ב ובגרמניה, ברקזיט בבריטניה, והתכתשויות שונות של סין עם העולם שמסביבה. כלכלה פוליטית אומר להיות מודע לכל הסיפורים. לקשר בין כל הכרזה של ראש ממשלה למה שעומד בפניו. כלכלה פוליטית אינה רק קשר סטטיסטי בין מספר קטן של משתנים.
היינו שואלים אותו, אילו חשבנו שהוא יודע. כי, מצד אחד, טראמפ לוחץ כבר חודשים על נגיד הבנק הפדרלי שלו להוריד רבית. ופאואל אכן הוריד 0.25% בסוף אוגוסט, לרבית מוניטרית של 2.0%- 2.25%. רבע אחוז, לכאורה, לא סיפור גדול. אך הייתה זו הורדת רבית ראשונה מאז דצמבר 2008 – שיא המשבר הפיננסי העולמי. הייתה זו הורדה, לאחר התקופה הארוכה ביותר ללא הורדה, מאז שנות החמישים של המאה שעברה. היה זה סיומו של רצף תשע העלאות רבית מאז סוף 2015.
שער השקל/דולר יוסף בכ-7% מסוף דצמבר ועד היום. השקל מיוסף גם כלפי מטבעות רבים אחרים, בהתאם לתנודותיהם כלפי הדולר. סוף דצמבר הוא מועד כניסתו של אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל. ירון מיעט עד כה להתערב בשוק המטבע. לא הייתי מתייחסת לייסוף – עוד ייסוף – לולא הזעזוע המבוטא כלפיו בתקשורת בימים אלה, הקמפיין שמנהלת התאחדות התעשיינים, והשינוי בעמדת נגיד בנק ישראל, המנסה עכשיו להשפיע על שער החליפין בכל זאת.
עידן השוק החופשי 