מה אני זוכרת מהאירוע ההוא – זו השאלה המסתובבת במוחי בשנותיי המתקדמות. מה שאני זוכרת הוא בעיניי האמת, הלב, לא המוח של הדברים. כנס דאבוס, ראשית 1998. לא נשאר לי ממנו הרבה יידע מקצועי, לא הכי התפעלתי מהדיון. אני זוכרת ממנו קבלת שבת מביכה. קבלת שבת שלא הייתי אמורה להשתתף בה. קבלת שבת שלא ידעתי על קיומה.

הוזמנתי אליה בלחצה של שותפתי למסע, עוד כתבת גלובס שהייתה בכנס. בעצם, אני זו שנשלחתי לדאבוס בהתחלה, אבל אז התערב ארגון לשכות המסחר ותבע את השתתפות אותה אישה. תשאלו מדוע, היא לא למדה כלכלה, ולא עסקה מעולם במקצוע. מסתבר, שהארגון לא חיבב את הסתייגותי מהחשיפה ליבוא שהועילה ועדיין מועילה מאד לפרנסתם של כמה מחבריו. אני הבנתי את הפוליטיקה הזו באיחור רב, נדמה לי שגם תאומתי למסע לא קלטה. ושיהיה ברור, אין בי טיפת כעס עליה. היא אישה הגונה, ללא שמץ זדון, אהובה ומוערכת על ידי רבים.

התיישבנו בשולחן השבת במלון בדאבוס. מישהו מהיושבים מסביב שאל את איש העסקים הבכיר – איש שהתעשר בנישואים מתגמלים – אם הוא מכיר אותי. איזה שאלה, הוא אמר בחגיגיות נפוחה, והאמת היא שמעולם לא נפגשנו קודם. זה כבר היה יותר מדי, הצחוק טיפס מבטני אל הגרון. קמתי מהשולחן וברחתי הצידה, על מנת לצחוק חופשי. הדיפלומט לא החמיץ את צחוקי, והתחשבן איתי במפגשנו הבא.

אני לגמרי לא גאה במה שקרה, עובדה שלא כתבתי על זה עד כה. אמי הייתה פולנייה מעיר גדולה, בת למשפחת אנשי עסקים. היא מאד התאמצה לחנך אותי להתנהג יפה. אבל משהו לא עבד כפי שהיא תכננה. יצאתי חסרת גינונים כמו אבי – החסיד העני מהעיירה האוקראינית שנשרפה בפוגרום. האיש שהפך לחלוץ פרוע בעלייה שלישית.

שנת 1998 לא התאימה לי. ביום העצמאות של אותה שנה בישרה השלישייה – נתניהו, פרנקל, נאמן – על שקל בר-המרה. ראש הממשלה, נגיד בנק ישראל ושר האוצר הכריזו על כך בחגיגיות. זאת למרות שהשקל כלל לא היה בר-המרה, ואיננו כזה עד היום. משהו בחגיגה הזאת לא התאים לי.

אבל הוא התאים ככפפה ליד למשתתפי אותה קבלת שבת. הם היו ישראלים שהגיעו לדאבוס, ועוד כמה אנשי פיננסים יהודים אמריקאים. בהתאם לקהל, אכלנו אוכל יהודי חגיגי- מסורתי, אוכל שאני לא הכי מחבבת. בתום הסעודה, פצחו כמה מהפיננסיירים, ויעקב פרנקל בראשם, בזמירות שבת אידישאיות.

שנאתי כל רגע, נשבעתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שלי בדאבוס. נכון, אני ביקשתי להשתתף שם, הושפעתי מהכתבות המהללות שהתפרסמו אז בעיתונות. אבל אני גדלתי על ישראליות של עלייה שלישית, גדלתי על ריחוק מהיהודים שמשחקים בכסף. שם, בבירור, נחצה הקו ביני לבין הליברליזציה הפיננסית. הייתי ביקורתית כלפיה גם קודם, אבל באותו אירוע קלטתי את מלוא משמעותה: הפיכת ישראל לברוקלין, לפולין ההיא, אפילו לא אמריקה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***