התלבטתי אם לכתוב "זילות המחיה-זילות החיים". יחס ישר בין משתנים תמיד מובן יותר מיחס הפוך. אבל "יוקר המחיה" הוא המונח המתוקשר. על כן בחרתי לשים אותו בכותרת.
יוקר המחיה, זילות החיים
11 תשובות
קטגוריה: מה-זאת כלכלה
יוקר המחיה, לחם ושעשועים
"העניים הושתקו, חילקו להם צעצועים להתרגש ולהזדהות: שם משחקי כדורגל, פה תוכניות טלוויזיה. הם לא במחאה עדיין. עדיין, כי אם לא נתגייס להוציאם מהעוני, מחאתם תשטוף אותנו. אני מזהיר מפניה". כך אמר אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה הציבורית למלחמה בעוני, ערב פרסום המלצותיה, בראיון לסבר פלוצקר בממון, ידיעות אחרונות, מה-13 ליוני.
סטטיסטיקה כלכלית ללא-מאמינים
למדי אותנו את יסודות הסטטיסטיקה הכלכלית, ביקשה ממני קבוצת בוגרי המחנות העולים. אבל בלי מודלים סטטיסטיים משמימים, הם הוסיפו. נעניתי לאתגר, חיפשתי ומצאתי כי המשתנה הכלכלי האינטואיטיבי ביותר הוא האבטלה. מדידת אבטלה היא ספירה פשוטה של אנשים. היא אינה מותנית בהבניה קודמת של מושגים, נדבך אחר נדבך.
יוקר המחיה ודרכנו לתחתית
זוכרים את התרגיל בחשבון מכיתה ד'? לוקחים שבר פשוט ומנסים להביא אותו למצבו הכי בסיסי. ניקח, למשל, את היחס 6 חלקי 18. יש שתיים במונה ובמכנה? מצמצמים ומגיעים ל-3 חלקי 9. יש שלוש למעלה ולמטה? מצמצמים שוב. הפלא ופלא, אפשר לבטא את השבר המקורי בעזרת מספר פשוט יותר הנקרא שליש.
פעולה זהה לגמרי עושה לנו הממשלה בכל פעם שהיא מטפלת במה שהיא מכנה יוקר המחיה – מחירו של סל הצריכה האופייני (נאמר ממוצע) לתושבי המדינה. היא מנסה להוזיל את הסל, בעיקר בעזרת פתיחה נוספת של היבוא במגזרים המעטים שעוד נותרו סגורים, כגון מגזר החלב.
יוקר המחיה בשירות האומה
עכשיו, כשאני כותבת ככה, זה כאילו מובן מאליו. אבל בדרך לפה, גם אני קצת התבלבלתי. על כן, כדי לעשות סדר לכולנו, אפתח ואסיים בהבחנה ברורה בין יוקר המחיה לרמת החיים.
אינדקס יוקר המחיה, מה-זה-יוקר-המחיה
אינדקס-יוקר-המחיה קפץ לי לראש משום מקום, כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. אינדכס יוקר המחיה (בכ' במקום בק') הוא המונח שהופיע בסוגריים ליד מדד המחירים לצרכן בשנתונים הישנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נברתי בספרייתי, והוא נמצא שם בשנתון הכי מוקדם שאני מחזיקה (שנת תשי"ד) ובשנתון 1961. מהלשכה המרכזית לסטטיטיקה נמסר לי כי הביטוי הזה היה בשימוש רשמי עד לדצמבר 1958.
יוקר המחיה. הדסה. מה הלאמה?
גם הסיפור הזה נפתח בתוכנית ייצוב המשק של 1985. אבל, בעצם, הוא נפתח מוקדם יותר. ב-1979, טיפסה האינפלציה בישראל למדרגה תלת-ספרתית. נהיה ברור לכולם שחייבים לפעול. כדי להמעיט באמצעי ההלם המוכרים והלא-חביבים, ניסו בהתחלה לטפל בכוח ההתמדה של האינפלציה.
יוקר המחיה עם כל דבר
"הפלסטינים הם לא הבעיה האמיתית של ישראל, אלא יוקר המחיה", כך אמר השר נפתלי בנט בדצמבר שעבר בדיונים על חוק המזון. ראה זאת השר לפיד, ומינה וועדה נוספת (אחרי טרכטנברג וקדמי) לחקר יוקר המחיה. הפעם, בראשות מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן. אין כמו וועדה ממשלתית (ועוד וועדה) להבהרת מושגים. ובכל זאת, אוסיף כאן בקצרה את מסקנות הוועדה האישית (המופרטת) שלי.
עוד אבחון לא-מדעי של הכלכלה
זכות היוצרים על הניתוח המדעי, הפעם, שמורה למוטי קרן, מנכ"ל "מגה קמעונות". מאמר הדהמארקר, מה-18 לנובמבר, מוסר כי קרן משיק בימים אלה תוכנית אסטרטגית חדשה.
במקביל לתוכנית, מנהלת חברת אלון-ריבוע-כחול מגעים למכירת חלק משליטתה ברשת המרכולים. קרן, עצמו, מצוטט בכתבת הדהמארקר כמי שאמר לפי מספר חודשים: "מגה הייתה רשת מובילה עד אמצע העשור הקודם, אבל לא הצלחנו לעשות התאמות – לא הבנו שקרו כמה דברים בענף. לא הבנו שהלקוח השתנה ושגדלה הדרישה לשקיפות. לא הערכנו את רשתות הדיסקאונט הקטנות כראוי ולא התייחסנו לשחקנים האלה ברצינות. רשתות כמו רמי לוי ואחרות הצליחו לתת מענה לדרישה של הציבור למחירים נמוכים…"
ניאו-ליברלית: המצאת השחיתות
שוב חוזר אלינו ניגון ה"שחיתות". הפעם, בהקשר הבחירות המקומיות. סקר הארץ-דיאלוג, בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס, מצא כי 63% מאזרחי ישראל סבורים שקיימת שחיתות ברשות המקומית שבה הם מתגוררים (הארץ, 17.10.2013).
ובמעין הסקת מסקנה, מובלט לצד הידיעה עוד ממצא של הסקר: רק 57% מבעלי זכות הבחירה שנסקרו מתכוונים להצביע. בפועל, הצביעו רק 50% מבעלי זכות הבחירה. אז מה, השחיתות מונעת את ההתייצבות בקלפיות? שחיתות מתבטאת בפעולה אישית, אז מדוע לא כו-לם רצים להצביע ולהחליף את הראשים המושחתים? יותר מזה, אם השחיתות היא הבעיה, איך זה ששלושה ראשי ערים בולטים, שנגדם תלויים כתבי אישום, דווקא נבחרו מחדש?
עידן השוק החופשי 