לא קשה לראות עכשיו, כי אנחנו בעיצומה של מנגינה אחרת. ראשית, הדו"ח החצי שנתי של ה-OECD יוצא הפעם בדצמבר, במקום בנובמבר, כמנהגו בשנים האחרונות. שנית, הוא בנוי מפסקאות די קצרות עם משפט פתיחה מובלט בכולן. זה החל ביוני 2020, שם החלה התזוזה, בעקבות התחלת הקורונה. ואולי אפשר לשייך את השינוי גם להחלפת כלכלניתו הראשית של הארגון לפני שלוש שנים: מקתרין מאן, שהפכה לכלכלנית הראשית הגלובלית של סיטיבנק, ללורנס בון, המתאמצת להפגין שהיא שונה מקודמתה.
פעם ראשונה שלי בשווייץ הייתה בכנס דאבוס, ראשית 1998. בין ערימות השלג שעל פסגת ההר, הסתובבו בכירי פוליטיקה וכלכלה, ומצליחני אותו רגע. נשמתי נעתקה למראה מעילי הפרווה ושאר המחלצות שכמה מהמשתתפים עטו.
ממשלה קטנה כפזמון חוזר. ממשלה קטנה כהתחלה ותמצית של המהפך הניאו-ליברלי. ישנם עוד פרטים חשובים מלבדה, אבל אין פרט בתהליך הכלכלי המתרחש במדינת ישראל מאז שנות השבעים, שאינו קשור אליה.
הצבעת אי-אמון מתנהלת בכל פורום אפשרי לתקציב 2015, טרם הבאתו לאישור הרשויות. מבקרי התקציב שולפים מדי יום שלל סעיפי הוצאה, שעליהם התחייבה הממשלה, והם לא כלולים בהצעת התקציב בינתיים. עליהום על צד ההוצאה, אף מילה על צדו השני של התקציב, צד ההכנסה. זאת, למרות שאומדן ההכנסות בידיוני לא-פחות מאומדן הוצאות התקציב.
קודם – כלל ההוצאה, רק אחריו – כלל הגירעון. זה סדר העדיפויות שעליו מצהיר לפיד בביטוי "גירעון תוצאתי". הגירעון הוא ההפרש בין הוצאת התקציב שתיקבע, וההכנסה ממסים שתתקבל כתוצאת היקף הפעילות במשק. הממשלה לא תכביד את נטל המס, למרות שידוע די בוודאות שהכנסות המסים בשנת 2015, וכנראה גם בהמשך, לא יהיו משהו. והגירעון? ייצא-מה-שייצא.
זה לא פלא שהדיון התקציבי מתרכז כולו רק בכסף – כלל הוצאה, כלל גירעון, כלל חוב – הכל בשקלים ובאחוזים. אם כסף הוא מטרת הדור, כסף הוא גם האמצעי הבלעדי להגשמתה. אבל האמת היא שגם אם רוצים רק כסף, עדיין אפשר לשפר את התוצאה הכספית לכל שקל ששמים, בעזרת תשומת לב להיבטים שאינם כספיים של התקציב.
הם, הנתונים מראשית השבוע שעבר, אישרו לי שהמשק צנח להאטה עוד לפני "צוק איתן". נתוני החשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2014, קובעים בבירור כי קצב הצמיחה הנוכחי אינו עולה על 2.5% לשנה. זו נפילה ברורה מה-4% ויותר של 2011, ומה-3% ויותר של 2012 ו-2013.
בלבול הוא לפעמים התחלה טובה, בוודאי התחלה טובה יותר מסדר כוזב. דוגמא ראויה היא הדיון על ההוצאה הביטחונית שיככב בתקשורת מעכשיו ובחודשים הקרובים. ביטחון מסווג אצלנו כ"הוצאה רעה" – הוצאה שבאה על חשבון צרכים חברתיים, כלכליים ואחרים. אבל הגדלת ההוצאה הביטחונית בתקופה הנוכחית מוכתבת על ידי האירועים, על כן מומלץ להשתחרר מהקיבעונות הקשורים אליה.
ביטחון – הוצאה חברתית להמשיך לקרוא
התלבטתי אם לכתוב "זילות המחיה-זילות החיים". יחס ישר בין משתנים תמיד מובן יותר מיחס הפוך. אבל "יוקר המחיה" הוא המונח המתוקשר. על כן בחרתי לשים אותו בכותרת.
היסטריה תורנית, לעולם לא נדע מה הציתך הפעם. תחושת הבטן אומרת שהיה זה פרסום נתוני החשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2014 בשבוע שעבר. עוד רבע של צמיחה דלה, שיעור שנתי של 2.1% לעומת הרבע האחרון של 2013. במבט על הסדרה, נראה כי המשק התיישב על קצב צמיחה של 2 עד 3 אחוזים לשנה, לאחר ה-3 אחוזים ויותר שאליהם התרגלנו מסוף 2011 ועד אמצע השנה שעברה.
ירידת המדרגה בצמיחה קוראת לעדכון התחזית ל-2015. תחזיתו האחרונה של בנק ישראל, ב-24 למארס, נקבה בשיעור צמיחה של 3% לשנה הבאה. עכשיו בוודאי קולטים בבנק שהם הגזימו. חייבים לקצץ בתחזית הצמיחה, ובאומדן הכנסות המסים הנגזר ממנה. כמה? בשיעור השקול לאחוז אחד מהתוצר.
טעינו בתחזית? נדבר על משהו אחר להמשיך לקרוא
עידן השוק החופשי 