אם נרצה לסכם את כהונת נתניהו במילה אחת, תהא זאת המילה פתו-ח. הכל פתו-ח, ביטחון, מדיניות, כלכלה. נתניהו הוא ה-שבוי של הגלובליזציה. הוא אחד המנהיגים העולמיים שלוקחים את הגלובליזציה ברצינות הכי רבה.
רב לאומיות: מסינית לטורקית
נתחיל בזה שהסינים הם לא פראיירים. החליטו להעלות את מחיר מוצרי החלב המפוקחים רק ב-8.3%, ולדחות את כל השאר – עד 16% – לעוד שנתיים. הם חייכו, כהרגלם, והם עושים מה שהם רוצים. זה קרה בראשית מאי, השנה. הגיעו לכאורה להסכם על מחיר החלב. במקום ה-16% שהיו חייבים להן, חברות החלב קיבלו רק 8%. תנובה הסכימה, בסינית, חודשיים אחרי, היא מחייכת לעצמה.
המצב נפלא. המצב על הפנים
תלוי למי רוצים להתחנף. את זה למדתי כבר לפני שנים רבות. בטווחי זמן קצרים, אפשר לשחק עם הנתונים בכלכלה. הם חד-משמעיים רק לעתים רחוקות.
רמתיים שוב. רמתיים תמיד
עכשיו זה הוד השרון. אני מתעבת את השם הזה, הוא כל כך מעודכן ואמריקאי. רמתיים בא מהתנ"ך. אני גדלתי ברמתיים, נסעתי לשם לנסיעת נוסטלגיה עם בתי, נועה. התחלנו כמובן בקונדיטוריה וילהיים המיתולוגית, על דרך רמתיים. היא הוקמה ב-1949, על ידי זוג עולים מצ'כוסלובקיה. עוגות השמרים שלה הפכו מיד לאגדה. כולם עצרו בוילהיים, על מה שהיה הכביש הראשי מתל אביב לחיפה.
מונופולים, ריכוזיות – תודה למי שהמציא את זה
גם זה אחד מהרעיונות הגאוניים. מונופולים, ריכוזיות – אין משהו גדול מזה. הם לעולם לא נגמרים. הם תמיד כאן, מוכנים לקריאה. ברור גם שהם מעוררים רגשות – מונופולים הם דבר נורא. ריכוזיות – אין גרוע מזה. רק שלמרות כל הדיבורים, שום דבר לא קורה עם המונופולים או עם הריכוזיות. הם כאן, נאמנים לתפקיד שהם ממלאים.
מה שחסר זה טיפת הומור
חיפשתי באינטרנט כנס 'עיונים בכלכלה', כך נקרא פעם כנס הכלכלנים השנתי בישראל. כמובן שלא מצאתי. רק עכשיו עודכנתי כי הכנס יתקיים ב-22.6 באוניברסיטת תל אביב, אבל הם לא הכי מאורגנים. במקום זאת, נפלתי על כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, המתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה. כנס מכובד, כך התרשמתי. לא הייתי שם אבל קראתי דיווח מכובד של סבר פלוצקר בידיעות אחרונות, שכותרתו הדרמטית היא 'פסגת הפחד'. כולם אמרו שיהיה רע. כולם אמרו אותו הדבר בשלל מילים.
איך יודעים, חודש-חודשיים מראש, אם יש אינפלציה
אני לא שמחה על זה, אך נדמה לי שפיתחתי שיטה. אני קופצת לסופר, או שולחת את אישי עם פתק, ובודקת מה הוא מביא כשהוא חוזר. כך, למשל, חמאת תנובה, כבר שבועיים שהוא לא מביא. תנובה, תתחשבו, אני בסוף החבילה האחרונה שלי. אותו דבר, משום מה, עם שורת מוצרי נייר יומיומיים: מפיות שולחן, מגבוני פנים, מגבות נייר. אם הוא מביא מפיות בצבע מוזר, אני יודעת: יש בעיה. כנ"ל מגבוני פנים: יש אריזת קרטון או רק מילוי בעטיפת פלסטיק. מגבות נייר – חבילה סטנדרטית, או חבילת ענק מוזרה.
נו, אז מחירי המזון עולים, אז מה
היסטריה במדינה. מדד המחירים לצרכן לא ירד, כצפוי, באפריל, ובמקום לעמוד על 4.7% לעומת מקבילו אשתקד, הוא עמד על 5% כמו במארס. ולא רק זאת, מחירי המזון אמורים לעלות בחודש, חודשיים הקרובים. אך בסך בכל, כשמביטים על תמונת המדד (כל חודש לעומת מקבילו אשתקד) היא בירידה מאז ינואר השנה. שיא של 5.4% בדצמבר שעבר, ומאז המדד יורד. עכשיו הוא עומד על 5.0% כמו במארס.
שוב לדבר על הקשר בין כלכלה לפוליטיקה
יש קשר בין כלכלה לפוליטיקה, ברור לגמרי. אך הגידו לי, מהו הקשר המדויק. ניקח לדוגמה את הדו"ח של סטנדרד אנד פורס, שהוגש לאחרונה לממשלה. הוא נכתב באמצעו של המבצע בעזה. הם ראו את הבלגן שהולך כאן, לכן הורידו את תחזית הצמיחה ל-2023. תחזיתם נוקבת בצמיחה של 1.5%, לעומת ה-6.5% בשנה שעברה. ובכל זאת, הם לא הורידו את דירוג האשראי של ישראל. בדה מרקר אומרים שנתניהו לחש להם שהוא גונז את הרפורמה. ואם הוא גונז, אז מה? רק אתמול הסתיים מבצע בעזה. מבצע מוצלח עולה הרבה כסף.
עוד שיטה להעברת יידע, בחינם, לזרים
את השיטה של ההיי-טק אנחנו מכירים, ואפילו מקבלים בלית-ברירה. אחוז מסוים מפעילות ההיי-טק חייב לזלוג החוצה. מדוע? כי הוא נמכר בשווקים עולמיים, כי לישראלים יש כישרון ייחודי בתחום הזה. מה שחדש הוא העברת היידע הישראלי באופנה החוצה. גם זה בעצם לא חדש. יש לנו כאן מכללת אופנה משובחת, שנקר, אחת הטובות בעולם בתחומה. ויש לנו בתחום יידע מסורתי של דורות. עם כל אלה, התחום בישראל מוזנח כי הוא לא היי-טק. מה לא ברור?