קטגוריה: דיקנס ושות' – ספרות וכלכלה

מה הייתי לומדת עכשיו

זה לא שאני לא מרוצה מהכלכלה. הייתי אפילו כלכלנית בסדר, מצליחה למדיי. אבל, בדיעבד, ברור לי שזה לא המקצוע שהכי מתאים לי. הוא דורש המון יחסי ציבור וכוח. שני דברים שאני לא הכי טובה בהם.

ובמיוחד, שבימים ההם, המייל שוביניזם שלט במקצוע. אני חושבת היום על המרצים לכלכלה. אלה שלא הצלחתי לפתוח את הפה על ידם. גדלתי בבית משכיל יותר מרובם. בית מלא ספרים, שגם קראתי רבים מהם. ובכל זאת, סתמתי את הפה על ידם, חשבתי שהם אלוהים.

מי שתרם לתחושה הזו הייתה מזכירת החוג, שכנראה היו לה תסכולים משלה. כשבת נכנסה אליה, היא הייתה מתעלמת, משאירה אותנו לעמוד שעות ולחכות. אל הבנים היא התייחסה בחפץ לב ומיד. זה נראה אידיוטי היום, אבל אז זה ערער את ביטחונן של בנות רבות בחוג. אז, הנה, שטויות, זה מה שקובע לנו את החיים.

וכמובן שגם במשרד התעשייה והמסחר לא הקלו עלינו. היינו מעט בנות. השתיקו אותנו רוב הזמן. עשינו עבודה כמובן. עשינו אפילו עבודה מצוינת. אבל קשה לי לשכוח את הימים שבהם הבוס שלי היה מוסיף את שמו לכל מסמך שכתבתי. הוא היה עושה את זה לגבר? תשכחו מזה.

על כן, אני חושבת עכשיו שאולי היה לי מתאים יותר ללמוד ספרות. קראתי תמיד המון, וגם היה לי מה לומר על מה שקראתי. אני יכולה לכתוב על הספרים הטובים, אפילו כרגע אני זוכרת. ואז עולה לי לראש מה שעשו ללאה גולדברג. היא, ללא ספק, הייתה המוכשרת והמשכילה מכולם. אבל, נתן זך לא אהב אותה. תגידו לי, מי זה נתן זך? מישהו קורא אותו עכשיו? אבל בזמנו הייתה לו עמדת כוח.

אז הכל כנראה מתחיל ונגמר בכוח. לא חשוב באיזה מקצוע אתה עוסק. כוח מסוג מסוים, כוח של שדה הקרב. היכולת הזו להילחם ולאבד רגל. אני נזכרת בבוס מסוים שהיה לי. בוס שהתקדם יפה בשדרת הכלכלה. הוא לא היה הכלכלן הכי טוב. הוא היה ידוע כ'לא נחמד'. כאחד שגונב רעיונות והצעות מאחרים. אבל הוא הצליח, וזה מבחינה מסויימת העיקר.

אני נזכרת בעוד מצליחן אחד. מישהו קצת צעיר ממני, שלמד איתי לתואר שני. אני זוכרת באיזו הערצה הסתכלתי עליו, כשבא יום אחד להרצות אצלנו במשרד. ומה, הוא הציג רעיונות ייחודיים? היה לו עומק? לא, ממש לא. אבל הוא בא, רץ לבמה, והתחיל ישר לדבר בלי להסס לרגע. זו תכונה של גברים, של קצינים בשדה הקרב.

אז מה הייתי לומדת עכשיו? הייתי לומדת ספרות, בכל זאת. הייתי נהנית מהקריאה. בכלכלה, לעתים קרובות לא הבנתי מה המאמרים המתמטיים האלה רוצים. בספרות יפה, יש יצירות שעד היום אין לי עליהן מילה רעה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

האח-הידד, אני שוב קוראת ספרים

       לא כתבתי את זה עד כה, אולי מחמת הבושה. אך בשנתיים האחרונות כמעט ולא פתחתי ספר. קראתי עיתונים באופן כפייתי – כל מילה, אבל בספרים לא הצלחתי להתרכז. לא יודעת, אולי זו עוד תופעת לוואי לקורונה. עוד נחקור את זה.

להמשיך לקרוא

אמונה, לא מכונה לעשיית אושר

שוב שיר של פרננדו פסואה. שוב מהקובץ כל חלומות העולם. שוב אני לא מסכימה עם חלק ניכר מדבריו. שוב אני אוהבת את כתיבתו.

להמשיך לקרוא

לאהוב זה לא אומר להסכים

שיר של פרננדו פסואה, משוררה הגדול של פורטוגל בראשית המאה העשרים. מתוך ספרו כל חלומות העולם שתורגם לעברית על ידי פרנסיסקו דה קוסטה רייס ויורם ברונובסקי, יצא לאור בהוצאת כרמל.

להמשיך לקרוא

רואים בקטנות. צודקים לפעמים

אינני ואיני רוצה להיות הבעלים של האמת.

בדיוק למעני נדודים בשולי הכפירה.

כדי להימנע מן הקרוי המרגוע שבאמונה,

שאינו אלא שביעות רצון עצמית.

להמשיך לקרוא

לכבוד החג, לכבוד נקיות הדעת

לכבוד ניקיון החג, ולכבוד נקיות הדעת שכולנו מייחלים לה בתוך "הטביעה בעכשיו". שיר נקי של זלדה, עוד אחד משיריה הנקיים כל-כך, והנפלאים כל-כך. חג שמח.

מתוך: שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה

אין ארץ יפה מהארץ הזאת

שיר נפלא של המשורר היווני, איש אלכסנדריה, קונסטנדינוס קוואפיס. מתוך הקובץ "כל השירים" בתרגומו של יורם ברונובסקי.

להמשיך לקרוא

לכל משרד יש שם. זלדה וכלכלה

לכל איש יש שם. ומה מבטא אותו יותר ממשפטיה הנפלאים של זלדה: "לכל איש יש שם/ שנתנו לו אביו ואמו…לכל איש יש שם/ שנתנה לו מלאכתו… לכל איש יש שם/ שנתנה לו כמיהתו".

להמשיך לקרוא

כשהלב צמא למילת נחמה

לא לנחמת טיפשים, לא להטפת מוסר של צבועים, לא להנפת דגלים של נביאי שקר. בימים כאלה אני חוזרת אל הכותבים האהובים עליי – אלה שלא אומרים מה צריך לעשות, רק מאשרים שקשה להיות אדם הגון. קשה, ובכל זאת, מוכרחים להבחין בין טוב לרע בין יופי לכיעור, כי לחיים יש משמעות.

להמשיך לקרוא

אליס מונרו, כבישים מהירים, מקדשי תפילה

בחופשה הזו קראתי כל יום כמה עמודים מספרה  של אליס מונרו בריחה. זה ספרה השני של מונרו שאני קוראת – הראשון הוא חיים יקרים. שקעתי בעלילה, לפעמים אפילו לא הינחתי את הספר מהיד עד תום הסיפור, ויומיים מאוחר יותר – שום דבר.

להמשיך לקרוא