לו הייתי שר האוצר, נגיד בנק ישראל וראש הממשלה – ואתם יודעים שיש לי את כל הכישורים הדרושים – לא הייתי אומרת לנתיניי שהכל בסדר בכלכלה. כי האמת היא שהימים קשים. ובימים קשים מוטב לומר את האמת.

זה לא רק שלא נשאר כל כך הרבה בסדר. אלא שלאיש אין מושג מה בסדר ומה לא, ואיך הסדר של הלא בסדר יסתדר. כלכלנים מלומדים מדקלמים את המנטרה התורנית: אנחנו יודעים לטפל במשבר, הפנמנו את לקחי שנות ה-30. אבל המשבר הזה אינו העתק של משבר שנות ה-30, כפי שגל צונאמי אחד אינו זהה למשנהו.

הבדל מהותי אחד בין ההתרסקות הגדולה של 1929 למשבר הנוכחי הוא מהירותה ועצמתה של התקשורת. הטלפוניה, הפקס, ובעיקר האינטרנט, פרושים היום בכל פינה נידחת, ומשכפלים אלפי מונים כל אירוע שולי. מספיק שהטריוויה תגיע לחדשות, היא תעשה את עבודתה גם אם המניע להבלטתה הוא שתדלנותו של מי שמעוניין להריץ נייר ערך או מטבע. את המניעים האלה הציבור לא מכיר. הוא מגיב לגירוי ולתגובה לגירוי. כך נוצר קשר חדש בין הכלכלה האמיתית לכלכלת שוקי ההון והמטבע. או אם לדייק, כך פתאום הופכים שוקי ההון והמטבע – שאמורים  על פי התיאוריה הכלכלית במלוא אלגנטיותה להיות תמונת ראי של  הייצור והמסחר – למעצבי הייצור והמסחר והחיים.

ומה רבה האימה כשאותם ענקי פיננסים – אלה שרק אתמול הטילו את חתיתם על עסקים וממשלות – מתרסקים פתאום ואיש אינו מבין מדוע. אה, מיותר לומר, אותם כלכלנים שלימדונו קודם איזה פלא הם מכשירי הבורסה, כבר מוכנים עכשיו עם ההסבר העדכני מדוע הם כשלו. אבל, פרט קטן, מדוע זה קורה דווקא עכשיו? ואיפה כל המומחים היו כשהגל החדש של פלאי הבורסה התרומם?

ברגעים כאלה אי-אפשר שלא להיזכר בשירה הנפלא של זלדה על הלווייתנים שבגלל סיבה נסתרת נוהרים אל מותם בחופי האוקיאנוס:

מה הפחיד כל כך את הלויתנים
שנמלטו מן הים
למות קבוצות קבוצות
תחת כפת השמיים –
שברחו בבהלה
ממעמקי אוקינוס
לגווע על פני שממת החול.
לשוא מדענים האירו בפנס
את שגעון פחדם,
הסוד שגר בהרי החשך
מקשיב לדבריהם ומחייך לנפשו.

ומי שכמו זלדה יודע להתבונן בלווייתנים בהשתאות, הוא יידע כמותה לומר לעצמו בימים הבאים עלינו:

אם נשמתך חסרת פניות
כציץ העמקים
תגיע אל לב הדברים
בקפיצת הדרך
תגיע אל לב הדברים.
…….
אם נשמתך חסרת פניות
כציץ העמקים
לא תטבע בחשך
עד השרש,
לא תטבע בעכשיו
עד הנקדה הפנימית.

שנה טובה.