ספר ציוריו של שמואל חרובי רבץ אצלנו שבוע תמים על שולחן הקפה בסלון עד שלקחתי אותו לידיי. חברים הביאו אותו ליום הולדתו של בעלי. הספר "שירת העשבים" יצא ב-2006 כספר נלווה לתערוכה בשם זה במוזיאון ישראל. את ציורי חרובי אני מכירה ואוהבת מאז ילדותי. אבל האוסף המיוחד שבספר מתעלה מעל כל מה שראיתי עד כה. איורים יפהפיים, מדויקים להפליא, של צמחי ארץ-ישראל.
סיפור חייו המרגש של חרובי מתואר בשלושת פרקי ההקדמה מאת תמר מנור-פרידמן, אריאל הירשפלד ונגה הראובני. חרובי, מצייריה הראשונים של הציונות בארץ-ישראל, נקרא למלאכת התיעוד ב-1923 על ידי אפרים וחנה הראובני. שניהם, חוקרי טבע שהקדישו את חייהם לאיסוף צמחי ארץ-ישראל הגדרתם, שימורם והצגתם בדרכים שונות. בנם וממשיך דרכם הוא נגה הראובני, מקים שמורת הטבע הלאומית בנאות קדומים. ציוריו של חרובי הוזמנו על ידי זוג הראובנים ל"אוצר צמחי ארץ ישראל" – אנציקלופדיה בוטנית שעל חיבורה שקדו, אך משום-מה לא הוציאו לאור.
בפרקי הרקע לציורים נפרש עולם רחב של ציירות בוטנית-רומנטית שחלפה מן העולם. לא בגלל נחיתותה האמנותית, נהפוך הוא. אלא בגלל היותה כרוכה בשילוב שאינו מקובל בעולם החומרני שבו אנו חיים, כפי שנכתב בהקדמתה של מנור-פרידמן: "אמונה תמימה ואוטופית באחדות העולם: אחדות הטבע ורוח האדם, המדע והאמנות, הרעיון הציוני והדבקות הדתית, המיתוס המקראי והמסורת העממית-פלשתינית".
את ההקשר שבו ציורו של חרובי היה אפשרי ואף מוערך משלים אריאל הירשפלד בפרק שלו. הוא חוזר אחורנית להיסטוריה של הציור הבוטני, שנולד יחד עם הבוטניקה המדעית עוד בתקופת יוון הקדומה, ודעך במקביל להתפתחות הצילום המודרני.
קטע מעניין בטקסט של הירשפלד עוסק בהידרדרות מלאכת התיאור החזותי של הצמחים באלף שנות ימי הביניים. או, במילותיו של הירשפלד: "דינאמיקת הדרדור, זו שפליניוס הזקן קובל עליה, הנובעת מן ההעתקה הסבילה של המאוחרים מן הקדמונים, עשתה את ילקוטי העשבים של ימי הביניים למגוחכים לחלוטין. לבעלי ה"ילקוטים" הללו לא היה עוד כל עניין בצורתם הממשית של צמחים, ואלה צוירו בספריהם לפי סכמות קבועות שנותקו זה לא כבר מכל הקשר. ענף האורן צויר למשל כבעל אצטרובלים ועלים… עלים פשוטים כעלי הדפנה. מבט מהיר מבעד לחלון יכול היה להזכיר ליוצרי הספרים הללו שלאורן יש מחטים, אבל ברור שהם לא ידעו עוד כלל למה מתייחסת המילה "אורן". ודוגמא נוספת: הנרקיס צויר כבעל ענפים שעליהם פשוטים ובפרחיו שרויים… אנשים זעירים".
"ילקוטי העשבים – על פי שמם המקצועי באותם ימים, בשל היותם מדריכים לספרי רפואה – היו רחוקים מרחק אדיר מציורי הצמחים. בהיותם שייכים לתחום המדע דווקא, היו "ילקוטים" אלה כלואים במסגרות הדוגמה של החשיבה המדעית המסורתית, לעומת ציורי הפרחים האמנותיים שגדשו את ציורי הקדושים ותיארו פרחים ממשיים, דווקא משום שהיו מחויבים לרעיון היופי האלוהי הכרוך בהם".
קראתי את הירשפלד בהתמוגגות וישר, איך לא, חשבתי על הזרם המרכזי בכלכלת 30 השנה האחרונות. כלכלה בנויה לתלפיות – אקסיומות אלגנטיות, מודלים מתמטיים מושלמים, עיבודים סטטיסטיים רב-מפלסיים – ואיך כל אלה לא מנעו את הגלישה למשבר הנוכחי. לא מנעו? נכון יותר לומר שהובילו אליו. כי כל הארכיטקטורה המרשימה הופנתה לדבר אחד: פיתוח וביסוס התיאוריה של השוק החופשי.
וכעת, איך אפשר להסביר את תחנוניהם-תביעותיהם של האוליגרכים לממשלות. הם, בדרכם, פתאום אומרים שהתערבות ממשלתית לא רק שהיא טובה לכלכלה, היא אפילו הכרחית. איפה הם היו קודם? טוב, עד עכשיו לא היו להם תלונות. אבל, איך זה שהכלכלנים לא ראו את מה שמתחולל? אה, הם העדיפו לעלעל בספרי הטבע הכלכלי מאשר לפקוח עיניים אל כמה מפרטיהם של הצמחים המניבים שבשדות הכלכלה שמסביבם.
האם זה אומר שה"בוטניקה" של הכלכלה פסולה? שהמודלים הכלכליים לא תקפים? שכלכלה, ישמרנו השם, היא לא מדע? או, שבכלל, אנחנו נגד המדעים? לא זה, ולא זה, וגם לא זה וזה. אלא שכל מי שלומד כלכלה בתשומת לב יודע שהמודלים שלה מושתתים על הנחות יסוד. טוב, זה לא חריג גם המדעים המדויקים נסמכים על אקסיומות. אלא, שבניגוד למה שקורה במדעי הטבע, רוב אקסיומות הכלכלה די מרוחקות מהעולם הזה. הן טובות להמחשת רעיון ולהפשטה הראשונית הדרושה כדי ללמד, אך לא לתיאור נאמן של המציאות.
כך, מודל התחרות המשוכללת ששימש לדחיקת רגליהן של הממשלות מהכלכלה ב-30 השנה האחרונות, אינו הכלל אלא היוצא מהכלל. כי איפה בפעילות הכלכלית היומיומית אנו מוצאים מספר רב של קונים ושל מוכרים עד לידי זה שאף לא אחד מהם סבור שהוא יכול להשפיע בעצמו על המחיר הנקבע? איפה לאחרונה נתקלנו ב"אינפורמציה מלאה" דהינו, מידע מושלם אצל כל הפעילים בשוק – בבנקים בישראל? בבורסה? בשוק המטבע? ברשתות המזון? אצל יבואני הרכב?
לא רק בישראל התחרות המשוכללת היא זן נדיר, גם בוול-סטריט כפי שאנחנו יודעים עכשיו. אבל בישראל, התחרות המשוכללת נדירה במיוחד כי המשק הישראלי הוא משק קטן. וכל מי שלמד אי-פעם מבוא לכלכלה יודע שלשם היעילות הכלכלית נדרשת בדרך כלל התארגנות בקנה מידה גדול. דהינו, במשק כדוגמת המשק הישראלי רוב ענפי הכלכלה מדרך הטבע שיישלטו על ידי כמה גופים גדולים וחזקים.
איך זה מתיישב עם הליברליזציה-דה-רגולציה-פרייבטיזציה שהלבישו עלינו בשלושים השנה האחרונות? אין לי תשובה מלבד הרהורים על הרלוונטיות הגדולה מתמיד של איור בוטני עדין של כלכלת ישראל בימים אלה. טרם חילוץ, טרם תמרוץ וטרם כל השאר.
עידן השוק החופשי 
מי יתן לך ולי תשובות ? רוב הקליקה הקלקלית הישראלית (בעיתונות,בהשכלה הגבוהה,בפקידות הציבורית הנמצאת באוצר,וכד') היא שופר תעמולה של דת הקלקלה.
אהבתיאהבתי
http://www.nybooks.com/articles/22534
לצערי, רק במהדורת הנייר נכללו דוגמאות לאיורים היפהפיים.
אהבתיאהבתי
אזרח,
תודה.
עידן,
זה אכן מעניין מאד. אני מבינה מכאן שחזרתו של חרובי לא מתרחשת בחלל הריק אלא כחלק ממהפך רחב בהתיחסות לאמנות-מדע מהסוג הזה.זה כמובן אומר משהו.
אהבתיאהבתי
אני תמה על הקביעות של הכותבת.
"כל הארכיטקטורה המרשימה הופנתה לדבר אחד: פיתוח וביסוס התיאוריה של השוק החופשי"
מה?!?!
ממש תמוה שכלכלנית יכולה לכתוב דבר כזה. כלכלנים עוסקים ללא סוף בכשלי שוק, במודלים שונים מהמודל של שנה א בתואר ראשון, במודלים של תחרות לא משוכללת, או של היעדר תחרות. כל אחת מההנחות של המודל של שנה א מפורקת לגורמים, וההשלכות של הפרתן נותחו ומנותחות במאות מחקרים, תיאורטיים ואמפיריים. בוודאי ובוודאי שההנחות של אינפורמציה מלאה והיעדר כוח שוק פורקו לגורמי גורמיהן.
האם אתם באמת מאמינים שמיטב החוקרים עדיין לא חשבו על הביקורת שכל תלמיד שנה א חושב עליה?
תמיהה שניה:
"הם העדיפו לעלעל בספרי הטבע הכלכלי מאשר לפקוח עיניים אל כמה מפרטיהם של הצמחים המניבים שבשדות הכלכלה שמסביבם"
מה?!?!
יש אינספור מחקרים אמפיריים, הבוחנים בשיטות זהירות מאוד, ומתוחכמות מאוד את הנתונים שיש בידינו. מידת ההתאמה של המודלים למציאות נבחנת כל העת, והצלחותיהם, כמו גם כשלונותיהם זוכים לדיון מעמיק. מדי שנה מתפרסמים מאות מחקרים אמפיריים. על סמך מה בדיוק באה הטענה שכלכלנים העדיפו לעלעל בספרים במקום לפקוח עיניים.
התפיסה שכלכלנים הם טיפשים, מאמינים עיוורים באיזושהי דת, לא מתיישבת בשום אופן עם המציאות. ראייה חזקה לכך היא שכלכלנים חלוקים מאוד בדעתם לגבי שווקים. הרי שניים מזוכי פרס נובל בשנים האחרונות (קרוגמן ושטיגליץ) הם מהמבקרים החריפים ביותר של ההסתמכות המוגזמת על שווקים. לא אנשים מהשוליים, אלא חוקרים שעבודותיהם הן בלב הקונצנזוס כבר כמה עשורים.
בקיצור – אפשר, ורצוי להתווכח על סגולותיהם של שווקים. אבל הטענות כאילו כלכלנים הם חבורה של אנשים עיוורים למציאות, חירשים לביקורת שכל ילד יכול להבין, ובכלל – חבורה של אנשים לא כל כך חכמים, ודי רעי לב, היא לא נכונה. בכלל בכלל לא נכונה.
אהבתיאהבתי
אני באמת מקווה שהערותיך משקפות רק חוסר הבנה וחוסר תשומת לב למה שכתבתי, ולא רצון לעוות את דבריי. בפירוש התיחסתי למודל המרכזי של הכלכלה וליישום מוטה שלו בשנים האחרונות, ולא למקצוע הכלכלה ככלל.קרוגמן וסטיגליץ ותרומתם לכלכלה הוזכרו כאן פעמים רבות.
אין כאן גם שום מתקפה על האמפיריקה בכלכלה, אלא תהיה לגבי סוג האמפיריקה המצוי והרצוי.
אהבתיאהבתי
אם הבנתי לא נכון, אני מתנצל. בקריאה שנייה ושלישית, אני חושב שההבנה שלי לא הייתה מנותקת מאוד מהטקסט, רוחו ומילותיו, וגם התגובה האוהדת לאזרח אולי הטעתה אותי. אבל, חזקה עלייך שאת יודעת מה כוונתך יותר משאני יודע מהי. בכל מקרה, אני שמח לגלות שטעיתי, ושהביקורת כאן היא יותר ניואנסית ממה שהבנתי בקריאה ראשונה.
אני גם בוודאי מצטער על הסגנון שנקטתי. ייתכן שאני קצת מזדרז לשלוף בגלל ששבעתי כבר מלקרוא על רשעתם ואיוולתם של הכלכלנים.
ואחרי כל זה – אני עדיין חלוק על הדברים. אני לא יודע מהו המודל המרכזי בכלכלה, ולא מהו הזרם המרכזי בכלכלה. אני כן מכיר לא מעט כלכלנים, בעיקר באקדמיה, ואף לא אחד מהם מתאים לתיאור הלא כל כך מחמיא שמופיע בטור. אף אחד, גם לא השמרן ביותר, לא משתמש במודל הצעצוע של שנה א של תחרות משוכללת כדי להצדיק את עמדותיו. אף לא אחד. גם את הטועים ביותר מבין הכלכלנים (ויש בוודאי כאלה), זה לא נכון ולא הוגן להשוות למאיירים הבוטניים של ימי הביניים. ואת זה חשוב לי מאוד להדגיש.
כדי לסיים ברוח טובה: אני מקווה שהבלוג הזה ימשיך להעשיר את הדיון בנושאים החשובים שהוא עוסק בהם. גם אם אני נשמע ביקורתי (אולי יתר על המידה) אני מוצא אותו בדרך כלל משכיל ומעניין. וכל מחלוקת שהיא לשם שמיים…
שבוע טוב לכולם
אהבתיאהבתי
מקבלת את דבריך ברוח טובה, הפיוזים קפצו לי, קורה. יתכן גם שלא דייקתי מספיק בניסוח הדברים. נכון, באקדמיה מבינים היטב את מגבלות מודל התחרות המשוכללת ואף מדגישים אותן כבר בשיעורים הראשונים של מבוא לכלכלה. אבל בכלכלה היישומית המונח "תחרות" משמש להמון יישומים מניפולטיביים. כגון, הפרטת מונופולים טבעיים, שבסופו של דבר תוצאותיה מבחינת תועלת הצרכן מאד שנויות במחלוקת. כל זאת, על סמך דיבורים על "תחרות", כשבאופן סמוי רומזים כאילו לתוצאה המיטבית של תחרות משוכללת, ובפועל המודל הוא מודל כלשהו של התאגדות יצרנים בודדים (לא בתיאום גלוי, בקריצה) שהוא הכי הפוך מתחרות משוכללת שיכול להיות.
תמשיך להגיב, ביקורת מנומקת, אפילו אם היא מקפיצה אותי באופן רגעי, מעוררת מחשבה והעמקת הדיון.
אהבתיאהבתי
הממ. מעניין אם הצורך שלי לצייר ציורי טבע נולד מקריאת הפוסט הזה. לא זכרתי אותו, אבל אני בטוחה שקראתי אותו.
הממ.
אהבתיאהבתי
ואם כן, עשיתי משהו טוב.
אהבתיאהבתי