נתחיל בזה שהמייל שלי לא עובד כבר מיום חמישי בערב. אני לא מקבלת מיילים. מדינה נורמלית? לא נראה לי. בכל זאת, זה לא מטופל. נמשיך באיך שהכרתי את נתניהו. בעידן אריק שרון, הוא היה מגיע למשרד התעשייה והמסחר ברחוב אגרון. המדרגות הראשיות לבניין פלס המפואר היו מדרגות של ארמון. לראות אותו מטפס במדרגות האלה באותה תקופה, בהחלט היה מרשים.
קמתי בבוקר, וחשבתי שכדאי לפתוח את 'הארץ'. מה יש לי לחפש ב'הארץ'? הוא מאתמול, עבר בינתיים נצח. מאז ועד כה, המחשבות בראש שלי הסתובבו.
חשבתי על הנכד שלי, שעוד מספר ימים מתגייס לשנת שירות. שירות אתגרי, ברור, שזה לפני שירות אתגרי עוד יותר בצבא. הוא כמובן מתנדב ליחידה מובחרת. הוא, כצפוי, שוקל עכשיו עם חבריו, המטורפים גם הם כמובן, אם להתגייס ליחידה המובחרת. ואני, הסבתא, מה יש לי לומר? יש לי כבר נכד ביחידה מובחרת אחת.
בהסתכלות על האינפלציה, שמתחילה לרדת פתאום, שמתי לב לתופעה מעניינת אחת. בעולם גלובלי, האינפלציה או הדיס-אינפלציה הן מחלות מידבקות. בדרך כלל, ארה"ב מובילה, כולן עוקבות אחריה.
יום ראשון בבוקר. מה אני יכולה לומר על הכלכלה. טוב לא יהיה, זה ברור. הנזק למדינת ישראל כבר נגרם. ברור לגמרי שהוא לא יתוקן ברגע, גם אם נתניהו יחליט לסגת עכשיו.
הוא קוסם, הוא קוסם. נתניהו שוב הצליח להתל בכו-לם. ברוב רעש וצלצולים, הוא הכריז בשבוע שעבר על העלאת יעד הגירעון לשנים הקרובות. היעד ל-2013, שעמד על 1.5% מהתמ"ג, הוכפל ל-3% מהתמ"ג. רבותיי, מהפך? רבותיי, שום דבר.
עידן השוק החופשי 