רעש הבחירות בארה"ב, יחד עם המהומה השגרתית אצלנו, כיסו בשבוע שעבר על אחד מאירועי העשור החשובים ביותר. זה היה ביקורו של ברק אובמה ביוון ב-15 עד ה-16 לנובמבר. אובמה הכריז מראש כי יקרא בביקור "להפחתת חוב משמעותית" ליוון. הוא המשיך וקבע: "אני מאמין גדול בכך שכדי לקדם רפורמות משמעותיות, צריך להעניק תקווה לאנשים…קרן המטבע הבינלאומית אמרה כי הקלה בחוב קריטית כדי להציב את כלכלת יוון על נתיב חיוני ולהכין את חזרתה לשגשוג" (דהמרקר ה-15 לנובמבר).
זו לא הייתה בחירה על פי מידת נלבבותם של המועמדים. הוא והיא אינם דמויות נלבבות כלל וכלל. זו גם לא הייתה הכרעה בין שתי תפישות עולם. לא התיחסו שם לתפישות עולם. זו הייתה הבעת קובלנתו של מעמד הביניים האמריקאי, הוא אימץ ללבו את מי שהקשיב, או העמיד פנים כמקשיב.
"אני אומרת שלמדינה הזו יש כסף. שהעוגה תתחלק נכון. יש כסף עודף" קובעת ויקי קנפו בראיון ל"דבר ראשון" מהשבוע שעבר.
לא היו ימים יפים מאלה לחובבי פיצוח נתונים סטטיסטיים-כלכליים. לא היו ימים מתעתעים מאלה לחובבי פיצוח נתונים כאלה.
שני קניונים יושבים בראש ההר. שניהם נראים למרחוק. האחד, שנבנה לפני שנים, תוכנן מתוך התחשבות כלשהי בנוף. השני, החדש יותר, הוקם על מנת לצעוק: אני הכי גדול. שניהם גדולים. שניהם עמוסים בשלטי פרסומת רעשניים. מראהו של הראשון איכשהו עומד באמות המידה של הכיעור המקובל. השני חורג מכל אמת מידה: מרובע, אטום, מחסני, משתלט על סביבתו.
בשבועיים האחרונים אני קוראת את "השריד שנותר", ספרו של יצחק בשביס-זינגר על יהדות פולין לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשביס-זינגר הוא בן התקופה, יליד 1904. ספרו הוא לקט סיפורי ביכורים, שפורסמו בעיתונות האידיש של ראשית המאה העשרים ולא תורגמו עד כה.
שירו של אריה סיון המובא כאן, לקוח מספרו של נתן זך "אומרים שממש יפה שם". בסוף הספר, שיצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זך מביא לפרסום חוזר שירים של כמה מחבריו, וביניהם, אריה סיון.
למה חשוב לי להעלות את הפוסט הזה? אלטרואיזם טהור, תיכף תבינו.
לאחר מספר תקלות בבלוג שלי, הסבירו לי בתמיכה של הוורדפרס.קומ כי העיצוב הקודם (עיצוב רשימות הישן) כבר לא נתמך על ידם.
אז שימו לב, כותבי רשימות: ההחלפה לעיצוב נתמך וורדפרס.קומ נעשית בקלות. במיוחד כשהיא נעשית על ידי מישהו שמבין (לא אני).
יושבת על כסאי ומחכה לתגובותיכם המתפעלות.
השיעור הזה נכתב בשפה הסינית. את השיעור הזה לומדים סטודנטים מערביים באוניברסיטה של החיים. לומדים ומשתאים, איך זה שאף אחד לא חשב על זה קודם.
מה היה לנו עד אתמול? התפארות של נתניהו על הגדלת הסיוע משלושה מיליארד דולר לשנה לארבעה מיליארד. וכרגיל, תגובת הנגד האומרת כי כל השנים האחרונות זה לא היה שלושה אלא קרוב לארבעה, עם התוספות שהוזרמו מחוץ להסכם ולא יוזרמו מעתה והלאה. היו גם מי שטענו שהוחמצה הזדמנות לקבל חמישה עד ששה מיליארד דולר לשנה.
עידן השוק החופשי 