זה נכון שהצמיחה העולמית אינה מה שהייתה מאז משבר 2008. רואים זאת באוסף השליליים המפאר את לוחות או.אי.סי.די מאז המשבר– אוסף שיעורי גידול שליליים בתמ"ג.
אבל לפני שנבדוק מה קרה באותה תקופה, כדאי שנסתכל על מגמת הצמיחה ארוכת הטווח. במיוחד בשלושת האיזורים שתמיד בכותרות: ארה"ב, גוש האירו, ומעכשיו גם בריטניה. והנה, זו התמונה שאנו רואים.
רוצים לדעת את הדרך אל ביתי? סעו ישר בשדירה המרכזית של היישוב. תגיעו לכיכר שממנה ממשיכים רק ימינה. ודאו שאתם רואים סיר קובה תלוי. פנו ימינה.
אדום או לבן, שאלה אותנו מלצרית היין כל ערב. ואז, על אוטומט היא דקלמה כל מה שצריך לדעת לפני ששותים: שם, מקום גידול, שנת ייצור, תכונות טעם וריח. כך, מבלי להתכוון מראש, קלטנו שכל ארבעה-עשר סוגי היינות שהוגשו לנו בשבוע השייט על הסיין – היו מתוצרת צרפת, מיקבים איזוריים שונים.
"צאו לפעולה עכשיו", זועק מאמר המערכת של דו"ח או.אי.סי.די. האחרון. "מלאו את הבטחותינו" הוא מוסיף. "הבטחותינו" נשמע כאילו הוא בין המבטיחים, אז מי הם אלה שלהם הוא קורא עכשיו. במיוחד שהוא, על פי שמו, אמור להיות "ארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי". אז ממי חוץ מעצמו הוא מצפה לישועה.
דמדומיו של עידן אינם מוכרזים חגיגית על ידי פוליטיקאים. הם לא מאובחנים על סמך ניתוחם החד של מדענים. הם פשוט הומים בבטנם של אנשים. וקרקורי העידן שנגמר הולכים ומתרבים בתקופה האחרונה.
איתות ראשון: הקצנה להמשיך לקרוא
גידול תמ"ג של 26% לשנה? נס כזה לא היה פה מאז 1951. אז, בשנתה הראשונה של מדידת התוצר הלאומי אצלנו, נמדד שינוי תוצר של כ-30%. נסים כאלה קורים פעם אחת בחיי אומה: בנקודת ההתחלה שלה. על כן הנס האירי – אומדן צמיחה של 26% לשנה שחלפה – התקבל בהרמת גבה אצל ציבור המבינים. די לצטט תגובה אחת, זו של הכלכלן האירי העצמאי ג'ים פאואר, שאמר: "היינו צוחקים אילו הנתונים האלה היו מגיעים מסין".
חמישה ימים מאז פגישת מיי-מרקל, שום דבר לא קרה. יותר מחודש מאז הברקזיט, עולם כמנהגו נוהג. מרקל ומיי ידועות כחובבות טיולי קיץ. הפעם נראה כי האירועים עכבו את חופשתן, אם כי מורגש שהיא כל הזמן צפה במחשבותיהן.
האחרים, אלה שלא חייבים לעמוד על משמרתם, כבר מתאווררים בחופי יוון או בפסגת האלפים. מה שמקפיץ לראש את השאלה: זה מזל או קונספירציה – בחירת ה-23 ליוני ליום משאל העם בבריטניה? 25 ליולי היום, הברקזיט אכן אירע, וחוץ מהתפטרות כמה פוליטיקאים לא-חשובים, ועוד כמה פטפוטים חסרי משמעות, בריטניה והעולם נותרו על כנם.
נתחיל בכותרתו הראשית של המסמך: "הטוב האפשרי" באותיות גדולות. מתחתיה באותיות קטנות: "קווים למדיניות סוציאל-דמוקרטית ישראלית". הטוב האפשרי הוא לא הטוב ביותר, הוא לא חזון אוטופי, הוא מה שאפשר לשאוף אליו מהמקום שבו אנו נמצאים.
מסמך "הטוב האפשרי", שנכתב על ידי שלמה סבירסקי מנהלו האקדמי של מרכז אדוה, יצא לאור כספרון לפני מספר שבועות, ומופיע גם במתכונת אינטרנטית עכשיו.
ישר אחרי הנחת הכותרת במקומה נזכרתי שמיקרו היא מילה ביוונית שפירושה קטן, זעיר. יוונית, לא במקרה גם כאן, יוון היא ההתחלה של כל דבר בתרבות המערבית. בימים אלה שוב היא מעוררת השראה, בהיותה הראשונה שיצאה נגד שרירות לבם של האיחוד האירופי והארגונים הכלכליים הבינלאומיים הגדולים.
ארבעה ימים לאחר הכרעת משאל העם, הוטלה פצצה לחללה הפוליטי של בריטניה. מנהיגו הבולט ביותר של הברקזיט, חבר הפרלמנט השמרני, בוריס ג'ונסון, ביטא בקול את היסוסיו. בריטניה לא צריכה לרוץ להליכי ההיפרדות מבריסל, הוא אמר על פי ציטוטי העיתונות. אמר, ולא ציין מתיי ואיך הוא ממליץ להיפרד.
עידן השוק החופשי 