זו הייתה הדרמה התורנית של צרפת בחודש יולי. נשיא המדינה, עימנואל מקרון, הכריז בפומבי כי הוא לא יתיר ל"איטלקים" להשתלט על המספנה הלאומית.
צרפת-איטליה קצת חיפה כימיקלים
6 תשובות
חיפה כימיקלים – הסיפור והסמל
מפעל חיפה כימיקלים הוקם ב-1966, כשותפות של שתי חברות ממשלתיות – בתי הזיקוק ומחצבי ישראל. המפעל לדשנים וכימיקלים מושתת על חומר גלם מקומי ותהליך ייצור ישראלי מקורי. הקמתו תבעה השקעה ממשלתית כבדה, והפרטתו הוצעה בתור פיצוי עליה.
צידה העוד יותר משעמם של השחיתות
בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.
צידה המשעמם של השחיתות
הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.
כלכלת שוק. שוק רמלה-לוד
אין מוסד מקודש יותר משוק בכלכלת שלושים השנה האחרונות. מקודש כל כך, שאפילו שער החליפין של המדינה, סמל לכוחה והצלחתה, נקבע היום בשוק. אין מקודש משוק, למרות שהתיאוריה הכלכלית מעולם לא הכתירה אותו בקדושה. בתיאוריה, שוק הוא שוק, מקום מפגש בין קונים ומוכרים. את הקדושה שומרים לתחרות משוכללת, שוק העונה על התניות שכמעט אף-פעם לא מתממשות במציאות.
הכי מדעי: יידע אישי בכלכלה
אמיתות כאלה תמיד קופצות לעין בעיתות דמדומים מקצועיים. כמו העת הזאת, עת שקיעתה של הגלובליזציה ללא-גבולות. שקיעה? כן, שקיעה רשמית שהוכרזה ב-14 ליולי בגרדיאן הבריטי. זאת, במאמרו של העיתונאי האמריקאי, ניקיל סאבאל: "גלובליזציה: עלייתו ונפילתו של רעיון שסחף את העולם."
חמישים שנה. איך לא השתכנעו
זו, על פי התרשמותי, נקודת הפתיחה ליום העיון שהתקיים במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג, בהשתתפות שלושה גופי מחקר מובילים: מרכז אדוה, מרכז מולד ו-SISO. חמישים שנה למלחמת ששת הימים, כמובן.
מי מפחד מעמיר פרץ
לא אנשי המגזר היצרני. התעשיינים, החקלאים והתיירנים יודעים שעם פרץ אפשר לדבר. עדות לכך ניתנה ביום ב' שעבר בפוסט תמיכה בפרץ, שהופיע בפייסבוק של עודד טירה. טירה, נשיא התעשיינים בשנים 1999 עד 2005, ופרץ שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ניצבו משני צידי המתרס. טירה הוא איש ימין מוצהר, איש ערכי, לא מחפש דבר במפלגת העבודה. התגייסותו המפתיעה למען פרץ אומרת משהו.
הרהורים מקצה שכונת המספרות
מזה חמש-עשרה שנה שאני גרה בשכונת היוקרה, בשולי פרבר היוקרה. חמש-עשרה שנה מאז שאלתי את עצמי לראשונה: איך זה שלוש מספרות ואף לא מכולת אחת, אף לא חנות רלוונטית אחת. המענה קפץ לראשי ביום פתיחת המספרה הרביעית. היא באה במקום האופטומטריסט הכלל-פרברי שהעתיק את מושבו למרכז הרפואי החדש. כולם רוצים לפעול מתוך קניון ממותג, הבנתי פתאום.
דמוקרטיה בשקית הקניות שלי
את המסר של היום קלטתי רק לאחר שהתיישבתי על כורסתי. זה היה בתום מסע מפרך של בזבוזים וכיף. לפתע, קלטתי שזה היה גם יום האופנה הישראלית שלי. שקית יפה של דורין פרנקפורט הזכירה לי שחור על גבי לבן-צהבהב: "מעוצב ומיוצר בתל-אביב". שקית צועקת בגאווה: אני ישראלית – לבן לא-בוהק, בד מחופספס, תפרים גסים כאילו-במקרה.
עידן השוק החופשי 