זו אינפלציה – תהליך של עליית מחירים, או סטגפלציה – תהליך של עליית מחירים פלוס סטגנציה, עצירה בצמיחה? או שאולי זו טמטומפלציה, עוד תהליך כלכלי שלא מבינים עד שלא מבחינים בפרטים ומריחים. אני מקווה שהשאלה לא יותר מטומטמת מהתשובה, אך תהליך כלכלי חייבים להבין לפני שפותרים.
מהי ריבית? חשבתי פתאום לעצמי. אנחנו כותבים על ריבית בוקר וערב, האם הגדרנו מהי ריבית? נכנסתי לכל ספרי המבוא לכלכלה שאני מכירה. כולם כמובן עוסקים הרבה בריבית, אף לא אחד מהם מגדיר מהי ריבית. מעניין, אמרתי לעצמי. עד שנתקלתי בסמואלסון (בסט סלר עתיק יומין של פול א. סמואלסון), שכדרכו לא מסוגל לטייח דבר. סמואלסון כותב כי ריבית היא גמול ההון, כפי ששכר הוא גמול העבודה.
היו ימים שהאגסים כיכבו אצלי. כתבתי עליהם כמעט פעם בשנה. לאחרונה, משום מה, זכרם הועם, עד שביום רביעי האחרון בעלי הביא אגסים ישראליים. זיהיתי אותם מיד על פי צורתם, והשתכנעתי בישראליותם משהבשילו תוך מספר ימים מבלי להירקב. ואגב, כדאי שתדעו, בפתק הירקות והפירות של בעלי מופיע כל שבוע הכיתוב המפורש: אגסים רק ישראליים. ואז, או שהוא לא מביא, או שהוא מביא משהו דומה ולא ממש זהה.
זה אולי ייראה לכם מנג'ס, אבל אני מאמינה שאי אפשר להבין כלכלה בלי זה – בלי מעקב פרטני אחר הנתונים. ובכן, מתברר כבר ממבט ראשון, שמה שקרוי האינפלציה של שנות השמונים היא בעצם האינפלציה של שנות הששים, ואולי גם של שנות החמישים – האינפלציה מאז קום המדינה ועד היום. כי עליות מדד של 2% ו-3% היו בעצם רק פעמיים כל התקופה, ב-1959–1960, וב-1967-68. שאר הזמן, עליות המחירים גבוהות יותר. זאת, משום שלא הפנו לשם תשומת לב. לא התמקדו באינפלציה, אלא בהקמת תשתיות ומבנים למען העולים החדשים.
כבר זמן רב שאני מאיימת באינפלציה. אני גם מבינה את אלה שכועסים עליי. אך אני יודעת שקל יותר, הרבה יותר, לטפל באינפלציה עכשיו, כשהיא נמוכה יחסית, מאשר כשהיא תעלה לרמה דו-ספרתית. וזה יקרה, אם היא לא תטופל.
בימים שהייתי עיתונאית כלכלית, אימצתי לעצמי מנהג אחד קבוע. כל תחילת עונה, הייתי נוסעת לדיזנגוף תל אביב ומשקיפה על חלונות הראווה של חנות נעלי היבוא הידועה. חלון ראשי עמוס, מלא דגמים חדשים, חלון צדדי מלא נעליים מהשנה שעברה במכירה – מצבנו טוב. חלון ראשי דל, חלון צדדי כמעט ריק – מצבנו מעורר דאגה. כמובן שהסתכלתי גם על נתוני התמ"ג, אבל כל מי שמכיר את התמ"ג בישראל יודע שהוא מאד מתנדנד מרבעון לרבעון. אז מה אמין יותר? וודאי שחלון הנעליים של החנות המפורסמת.
יאיר לפיד, אני מאחלת לך הצלחה. הקשבתי אתמול לנאומך הראשון כראש ממשלה. הוא היה אינטליגנטי, כצפוי, והוא היה חסר: לא דיברת כמעט על הכלכלה. ולמרבה הפלא, זה התחום הכי מציק לרוב הישראלים. לא איראן, מה לעשות, גם אם זה נראה לך לא הגיוני.
כשאתם רואים היום את הדיונים על הכלכלה האמריקאית, אתם חושבים שזה נורא רציני. וזה אכן רציני בהיבט אחד: סוג המדיניות שבוחרים בעקבות הדיון. באינפלציית ביקוש מטפלים לכאורה יותר בעזרת כיווץ תקציב הממשלה, באינפלציית היצע מטפלים לכאורה יותר בעזרת העלאת ריבית והקטנת כמות הכסף. זה הרבה פחות רציני בהיבט המהותי, בהיבט של הבחנה בין אינפלציית ביקוש לאינפלציית היצע.
בשבוע שעבר, ובהזדמנות קודמת, הבעתי את ספקותיי לגבי התיזה של הרס מכוון במגזר היצרני – ובמיוחד הקיבוצי והמושבי – בתוכנית ייצוב המשק של 1985. זה היה בעקבות קריאה בספרו של מיכאל ברונו על התוכנית, שבו הוא מכחיש כל כוונה כזו. נזכרתי גם בפגישה של הנהלת משרדי, משרד התעשייה והמסחר, עם הנהלת בנק ישראל בראשות ברונו. היא התקיימה ביזמתם ב-1988, בעקבות דו"חות שפרסמנו מראשית 1987 על משבר התעשייה. ברונו היה אמפתי לעמדתנו.
עידן השוק החופשי 