טוב, אני יודעת שצריכים לומר "כי החיים הם סיפור". אבל אני רוצה להיות אותנטית, ולספר את הדברים בדיוק כפי שהם קרו. אז בלילה שבין חמישי לשישי, הייתה ביני לבין אישי מריבה נוראית. אני טענתי שתחקיר הצבא על ה-7 באוקטובר, ששודר בטלוויזיה, הוא בול שיט. שמעתי שם את המילים שהייתי שומעת תמיד בישיבות ההנהלה של משרד התעשייה והמסחר, כשאנשים היו משקרים. אישי טען שאני לא מבינה את התת-אלופים. צעקנו, כעסתי כל כך שלא ישנתי חצי לילה.
לא תאמינו, אבל בימים האחרונים אני חושבת על ראש ממשלה חדש לישראל. אני, כמובן, מתה על ראש הממשלה הזה, אבל, בכל זאת משום מה אני חושבת על ראש ממשלה אחר. ולא רק אחר, אלא ראש ממשלה לא אשכנזי. ליתר דיוק, אני חולמת על ראש ממשלה עיראקי. זה כמובן צריך לקרות עכשיו. כי הדור הראשון של העיראקים כבר לא כשיר. ניתן להאמין שהדור השני עדיין שומר על כמה מהמאפיינים הטובים של העדה.
במאמר שקראתי במוצ"ש, בידיעות ירושלים, מצוטט מהנדס העירייה שאומר: "קצב בניית המגדלים בעיר רק ילך ויגבר". ומנגד, מרואיינת פרופ. רחל אלתרמן, מומחית לתכנון ערים בטכניון, הקובעת כי "מגדלים כמעט ולא חוסכים קרקע, מאחר שחובה "ליצור רווחים בין מגדל למגדל בגלל משטר הרוחות". עוד מתנגדים מזכירים בעיית תחבורה עקב הצפיפות, ואת הקושי והעלות הגבוהה שבהחזקת מגדלים.
צריך לדבר יפה, אני אומרת לכולם. לדבר יפה עם העזתים. זה מה שיביא לנו הסכם. ביידן שומע ומנענע בראשו. זו הסיבה שאני מחבבת אותו. הוא אירי, יש לו חוש הומור, אבל הוא מכבד הסכמים. טראמפ שומע, ומצחקק צחקוק גרמני: לדבר יפה עם העזתים? עם ביבי? אה, עם נתניהו, את חיה במזרח התיכון?
האמת היא שלא התפלאתי שטראמפ נבחר. ראשית, הוא גבר, ברור שזה יתרון מובהק. שנית, חייתי בארה"ב, אני יודעת כמה הם מפגרים.
מעל לכל תגובה שאני מקבלת עכשיו בפייסבוק, מופיעה הכותרת 'undefined', שזה בתרגום לעברית 'לא מוגדר'. מה זה אומר? מדוע זה הופיע פתאום, איש עד עכשיו לא הצליח להסביר לי. מה שבטוח, זה לא לטובתי, גם מספר הכניסות לפייסבוק שלי נפל בחדות. אם מישהו נתקל בזה, ויודע מה זה, הוא מזמן לכתוב לי כאן או בהודעה.
אני קוראת על הדיונים המתקיימים עכשיו. אני פוגשת שוב ושוב מילה עתיקה שנעלמה – אסטרטגיה. "אין אסטרטגיה", אומרים בעיתונים. אסטרטגיה היא תוכנית פעולה כוללת. המונח נגזר מהמילה היוונית סטרטגוס, שמשמעותה גנרל או מצביא. אז גנרל או מצביא דורש תוכנית כוללת. זה לא מה שאנחנו רואים בממשלתנו בימים אלה.
טבריה היא עיר די גדולה, 52 אלף איש. לא גדולה כמו רעננה, או כפר סבא, ואפילו לא כמו הוד השרון שבה גדלתי, אבל בכל זאת גדולה למדיי. את זה רואים רק כשיוצאים ממנה, ועוברים מסלול מייגע במעלה ההר. למטה, בתחתית, היכן שהכינרת נמצאת, וכל המלונות היותר יוקרתיים, מרגישים כמו בעיירה נידחת. זאת, אם מעזים ויוצאים מהמלון לשאוף אוויר, ולטייל לאורך הכינרת.
אפתח בציון כמה עובדות עלי ועל משפחתי. נכדתי האהובה השתחררה לאחרונה מארבעה חודשי מילואים, כקצינת מבצעים של גדוד בגולני. היא עברה ישר (ובאיחור) לתחילת לימודי רפואה בבאר שבע. שני נכדים בנים שלי משרתים (אחד בקרוב) ביחידות קרביות במיוחד. יש לי, אם כן, סיבה לדאוג, ואני דואגת. אני לא סומכת על ראש הממשלה. על כן, אני חושבת שחייבים למצוא פיתרון מדיני כבר עכשיו, גם אם זה כרוך במספר ויתורים.
בכל פעם שאני רואה את הטנקים של צה"ל מבוססים בחולות עזה, אני אומרת לעצמי: טוב, עכשיו זה חול, מה יהיה בעוד חודש? ברור לי שתהיה שם ביצה אחת גדולה. ברור לי גם שזה לא כיף כבר עכשיו לשלוח את כל תושבי צפון עזה לדרומה, לראות את כל הזקנות, המסכנות והילדים צועדים דרומה עם מעט הרכוש שיכלו להציל על כתפיהם.
עידן השוק החופשי 