טוב, אני יודעת שצריכים לומר "כי החיים הם סיפור". אבל אני רוצה להיות אותנטית, ולספר את הדברים בדיוק כפי שהם קרו. אז בלילה שבין חמישי לשישי, הייתה ביני לבין אישי מריבה נוראית. אני טענתי שתחקיר הצבא על ה-7 באוקטובר, ששודר בטלוויזיה, הוא בול שיט. שמעתי שם את המילים שהייתי שומעת תמיד בישיבות ההנהלה של משרד התעשייה והמסחר, כשאנשים היו משקרים. אישי טען שאני לא מבינה את התת-אלופים. צעקנו, כעסתי כל כך שלא ישנתי חצי לילה.
זה היה אחרי שאמרתי כי לשדר תחקיר כזה מבלי לצטט את התצפיתניות שהזהירו ואמרו אמת, ומבלי לצטט את הרב-סמלת מ-8200 שכתבה מסמכים ארוכים הצופים את מה שקרה, זה שקר. אישי, כמובן, ציטט את התת-אלופים. ואני חייבת לומר, ראיתי איך הורסים את התעשייה בישראל. הפכו אותה לאוסף של מפעלי היי-טק. אבל תנסו להשיג סוודר טוב מצמר בתל אביב. היו כאן מפעלי סריג מפוארים, דורינא ואלד, שהוצגו בכל חנויות הכלבו היוקרתיות בעולם. מדוע איטליה יכולה עדיין להחזיק מפעלים כאלה, ומפעלי רהיטים מעולים, ואנחנו לא.
אצלנו במשרד ידעו את זה. דיברו עם המפעלים יום יום. אבל סירבו לומר את האמת, כי אמירת האמת תפגע בפרנסה. אני אמרתי, בלי לעשות חשבון, וכמובן ששילמתי את המחיר. אבל אני לא מצטערת. אני זוכרת שאמרתי למכר שפוטר שוב ושוב: תעזוב כבר את ההיי טק הארור. לך תמצא מפעל מסורתי כמו מזון או תרופות. זה מה שהוא עשה, הוא אפילו הוצא לחופשה בזמן הקורונה, אבל הוא לא פוטר, והוא עובד שם עד היום הזה.
במיוחד הרג אותי, שהאיש לי אמר: תקשיבי לתת-אלופים, מה שאת נדבקת אליו זה סיפור. כן, נכון, אני עונה לו עכשיו: זה סיפור, כי החיים הם סיפור. החיים הם סיפור עם התחלה ועם סוף, עם פרטים כ-אילו לא חשובים, שהם בעצם הכל. עם ניואנסים. עם מסר, לסיפור תמיד יש מסר. עם מוסר השכל. כן, החיים זה סיפור, ובכל המסורות, הנשים הן מספרות הסיפורים. חייבים להקשיב להן, אם רוצים לחיות חיים מלאים.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
כי בארץ אף אחת לא מעריכה איכות אלא רוצה רק אופנה מהירה שלא אכפת שלא עומדת בשתיים שלוש כביסות כי בלאו הכי אחריהן כבר ה״פריט״ יהיה לא רלוונטי אופנתית.
אהבתיאהבתי
adiad,
כן, והשאלה היא איך זה התחיל.
אהבתיאהבתי
קודם כל – לא להתרגז ולא להתרגש בגילך: זה לא בריא וזה לא מסייע (וסביר שהיה כאן מתח קיים).
שמתי לב גם שדילגו על אזהרות התצפיתניות. בעיית התפישה המודיעינית (הקונספציה). מצער שלא למדנו.
מצער עוד יותר שלא חשבו לתדרך את הרבש"צים בישובים איך לתאם עם הצבא; או שאלוף הפיקוד לא יצא ממאורתו משך כל אותה שבת, לפקד בעצמו על האירוע מקרוב.
אבל זה עניין לוועדת החקירה, שתגיע מתישהו, יש לקוות
בעניין התעשיה המסורתית – לדעתי מה שיש באיטליה אלה בוטיקים ולא ייצור תעשייתי כמו בסין, שהיא כיום המקור לרוב הטקסטיל. חוץ מזה יש להם שלל מהגרים מאפריקה, כך שלא חסר להם כוח עבודה זול – מה שאין כאן.
אהבתיאהבתי
וכן – תעשיית ההייטק אחראית ליותר משליש מרווחי הייצוא; יותר מכל האחרות. כך שיש הגיון כלכלי בהצבתה בעדיפות (לא שזה קורה; עובדה שהחינוך להייטק עדיין בחיתוליו).
בארץ יש בעיה עם תעשיות מסורתיות שאינן מועילות כלכלית (כמו ייצוא פרחים ועוד תוצרת חקלאית), ואינן מתחשבות במחסור במים או בצריכה המקומית (יוקר המחייה). חיוני להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, ולהפוך ייצוא חקלאי לתחום ידע (ביוטק) ולא ייצוא של מים.
אהבתיאהבתי
ywelis,
באיטליה יש עדיין תעשיית טקסטיל, וגם תעשיית רהיטים. חשוב לציין. וזה שתעשיית ההיי-טק אחראית לשליש מרווחי הייצוא, אתה יודע, ביצה ותרנגולת. כל הבעיה הרבה יותר מורכבת ממה שמתארים עכשיו, יש בעיה של שער חליפין שלא מדברים עליה.
אהבתיאהבתי
לא רק תעשיות ’מסורתיות’ חיסלו כאן עקב חשיפת יתר, בין השאר בשער חליפין מעוות, בגאוניותם כי רבה של ’פוגלים’ כמו ’מרידורים’, גם מפעלים של התעשייה הצבאית נסגרו ונמכרו למתווכים מהדרום… והופ, לעזה. לבנת חבלה תקנית, שלמדנו על תכונותיה מהכיתוב העברי, יוק. מיובאת מארה"ב, אם אין אמברגו, עד שהבלינקנים החליטו להטילו
אהבתיLiked by 1 person
לא רק תעשיות ’מסורתיות’ חיסלו כאן עקב חשיפת יתר, בין השאר בשער חליפין מעוות, בגאוניותם כי רבה של ’פוגלים’ כמו ’מרידורים’, גם מפעלים של התעשייה הצבאית נסגרו ונמכרו למתווכים מהדרום… והופ, לעזה. לבנת חבלה תקנית, שלמדנו על תכונותיה מהכיתוב העברי, יוק. מיובאת מארה"ב, אם אין אמברגו, עד שהבלינקנים החליטו להטילו. איציק סיבוש
אהבתיאהבתי
Itzik Sivosh,
אתה צודק, אין מה לומר. כתבתי על התעשייה הצבאית בעבר. כן, הם חיסלו הכל חוץ מ'הייטק'.
אהבתיאהבתי
בעניין הטקסטיל באיטליה – לפי הרשת (https://itma.com/admin/itma/media/itma/ITMA/The_Italian_Textile_Industry/The-Italian-Textile-Industry.pdf )82% מ-45 אלף עסקי הבד באיטליה, הם עסקים קטנים: עד 10 עובדים. כך שאלה לא מפעלים, אלא מעצבי בדים או בוטיקים שיוצרים בעצמם בעבודת-יד. תעשיה בלי ספק, אבל לא מהמודל הסיני ההמוני. מיתרונות התמיכה בעסקים קטנים וחיים באיזורי סחר חופשי (האיחוד האירופאי). זוכר שהיה נסיון להקים מרכזי טקסטיל בגדה ובירדן… אבל אין דרך להתחרות בסין. לכן רק אופנה בוטיקית יכולה, וכאן כידוע בלי קשר, קשה לעסקים קטנים.
אהבתיאהבתי
ואם תעשיה, אז וורטהיימר הראה איך ניתן להקים תעשיה קטנה ורווחית, במינימום תקלות ובעיות (כמו מפעל לייצור חומרי נפץ שהתפוצץ לפני כמה שנים) – אצלו כל מפעל הוא מקום נקי, בלי זוהמה בכל מקום כמו שיש בישנים.
תעשיה היום חייבת להיות טקית בצורה כזו או אחרת, ולמשוך אנשים בעלי ידע, לא רק 'פועלים' כמו פעם.
אהבתיאהבתי
ywelis,
הטקסטיל הוא טקי מאד. יש בו המון יידע. זה מה שלא מבינים אצלנו. ואני יודעת, היו כאן מפעלי הלבשה נהדרים. הבעיה בעיקר הייתה שער החליפין הנמוך מדי, הלא-ריאלי.
אהבתיאהבתי