פאנל בחדשות השבוע כאן 11. דיון על מדיניות ישראל בסוגיית הכפר הדרוזי המותקף, חדר. מומחי ביטחון, ביניהם האלף במילואים יום טוב סמיה. סוגייה כבדה, ומה נחרת אצלי בזיכרון? קטיעת דבריו של סמיה שוב ושוב על ידי מנחי הפאנל. קטיעת טיעונו, האומר כי אין לממשלת ישראל אסטרטגיה לטיפול במשבר הגולן הסורי, אין לה אסטרטגיה בכלל.
זה היה יום אחרי שגיליתי שקרם הפנים שלי כמעט נגמר. מה הבעיה? רואים שאתם לא גרים בפרבר שלי.
תפסיקו לדבר, אמרו לנו בקדימון לסרט הניאו-ליברלי. זה היה בשנות השמונים, עסקתי בתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר.
לחשוב 2027. שלא נשאיר אדמה חרוכה לקראתה. נצייר בדמיוננו תמונה טובה של העשור הבא. לחשוב 2027. שלא נלך אחר מקסם השווא של מהפיכה ברגע. לא ניתקע ב"אי אפשר לשנות" בשנים הבאות.
השיעור הזה נכתב בשפה הסינית. את השיעור הזה לומדים סטודנטים מערביים באוניברסיטה של החיים. לומדים ומשתאים, איך זה שאף אחד לא חשב על זה קודם.
ביום ד' שעבר, ביקרתי את המספרה שלי בירושלים. עברתי במעבר החצייה הלא-מרומזר ברחוב בצלאל פינת בן-יהודה. במעבר הזה, אני תמיד מביטה שמאלה-ימינה, עוד שמאלה-ימינה, ואז רצה בקטעים המשוחררים. הפעם צעדתי כמו גדולה, המרחב מימין לכיוון בן-יהודה פרוש לפניי; המרחב משמאל, 500 מטר עד גן סאקר, ריק ממכוניות.
ערימת החול, כיתה א' זרם העובדים. חינוך טוב? לא לדיון הזה כיוונתי, ובוודאי שלא עוררתי את זיכרונה היפה של ערימת החול כדי לומר שכל בוגרי זרם העובדים הפכו לגדולי האומה.
לא הייתי מצליחה לחדד בעצמי את ההבדל בין התכנון הכלכלי שבו התנסיתי במשרד התעשייה והמסחר, לתכנון הכלכלי שהופעל בברית המועצות עד לפירוקה בשנת 1991. חברתי הטובה, גניה גורביץ', היא שעזרה לי במשימה.
הרבה רגעים כאלה שמורים אצלי מאז המהפך הפוליטי של קייץ 1977. נסיבות טרגי-קומיות, מנקודת ראותי, הנחו אותי למשרד התעשייה והמסחר בפברואר אותה שנה. השר חיים בר-לב מטעם העבודה, הוחלף עד מהרה ביגאל הורוביץ ממפלגת לעם בליכוד. גדעון פת, מהאגף הליברלי של הליכוד, תפש את מקומו לאחר תקופה קצרה, ושימש כאחד ממבשרי עידן הליכוד בכלכלת ישראל.
שלום, אמרתי יום אחד למוקדנית משרד התעשייה והמסחר באחד מגלגוליו האינסופיים, אני מבקשת את הספרייה. מה? אמרה לי האישה מעבר לקו, אין דבר כזה.
עידן השוק החופשי 