כל בוקר, אני פותחת עם אכילת שן שום קצוצה ביוגורט . שן שום, אחרי זה תה פטרוזיליה, לא נשאר ריח. בדקתי באינטרנט מה כתוב על שום. בויקיפדיה כתוב שהכל אגדות, לא מוכח שום דבר. במכבי שירותי בריאות חושבים לגמרי אחרת, וכותבים: חיזוק המערכת החיסונית, שיפור זרימת הדם, הפחתת רמת הכולסטרול והשומנים בבטן, מניעת מחלות לב וכלי דם. מניסיוני, נדמה לי שמכבי צודקים. טפו, טפו, אבל אני לא זוכרת מתיי הייתי מצוננת או חולה בכלל.

השום שאני קונה הוא שום ישראלי. כך נאמר לי, ואני מאמינה לירקן שלי. האם המיובא זול יותר? כן, בהחלט. אבל יש בו הרבה פחות (אומרים שפי 4.5 עד 5) אליצין, שהוא החומר הפעיל בשום.

נאחזתי בשום, משום שאיש אינו בודק את כל האגדות על יבוא. דוגמה נוספת היא החמאה. כל החמאות המיובאות יקרות יותר מחמאת תנובה. הן, לטעמי, גם פחות טעימות משום שהן שמנות יותר. מדוע הן יקרות יותר? מקובל לטעון שזה בגלל ריכוזיות היבוא. האם הריכוזיות הזו ניתנת לשינוי? לא, ממש לא, משום שהתארגנות ליבוא היא יקרה. היא דורשת אחסון בקירור והסעה על כל הארץ. על כן, דורשת חברה גדולה ומבוססת. אנחנו מדינה קטנה, ישנן רק חברות מעטות כאלה.

מדוע אני כותבת את כל זה? משום שצמחתי במשרד  התעשייה והמסחר שהכיר את כל העובדות האלה. אמרנו אותן כשהתחילו באגדות היבוא. זה נכון גם לגבי יבוא שאינו אוכל. סוודרים, למשל. היבוא חיסל את מפעלי הסריג הישראליים שהיו מעולים, חלקם מפעלי יוקרה  מייצאים לחו"ל. היום קשה מאד להשיג סוודר צמר טוב בארץ. ואם משיגים, הוא עולה המון כסף. זה נכון גם לגבי נעליים. נסו היום להשיג נעליים ישראליות יפות. נסו להשיג נעליים יפות וטובות בכלל. במיוחד אם אתן מעל לגיל 50. גם היבוא, מסתבר, לא עובד לפי הספר.

כל הדברים נאמרו, אבל לא הקשיבו לנו. נשבו על ידי התיאוריה שבנק ישראל והאוצר הפיצו. אבל צריכה פרטית מאד רחוקה מהתיאוריה. על כן היה צריך לשמוע ממי שמכיר את המציאות. זו בכלל עובדת יסוד בכלכלה: התיאוריה נותנת מעט מאד. על מנת להבין כלכלה, חייבים לחיות בשטח. ממשלות הימין, בניגוד לפנחס ספיר החכם, לא מבינות עובדה זו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

לא ברור מדוע שוב נזכרו באוצר ברפורמה בענף החלב. הם, כנראה, חייבים רפורמה, וזה מה שהם מצאו בגוויליהם העתיקים. תלונתם העיקרית נוגעת למחירי מוצרי החלב. הם מתרגמים אותם לדולרים, ומקבלים כי הם גבוהים בישראל ב-50% מהממוצע ב-OECD. במיוחד כך, מחירי הגבינות הקשות וגבינות הפרימיום.

אני מניחה שאת ההשוואה הם עורכים בשער החליפין הרשמי, שמתקרב היום ל-3 שקלים לדולר (3.26 שקלים לדולר). הם יקבלו תוצאה מאד שונה, אם יערכו את ההשוואה בשער החליפין של יוני 2002 – 4.98 שקלים לדולר. כן, גם זה שער חליפין של שוק חופשי, ושאלה טובה היא מדוע הוא מיוסף כל כך כבר תקופה ארוכה. זו שאלה מהותית לגבי ההשוואות הנערכות, ואיש לא טורח לענות עליה. אז כדאי, בכל זאת, שייזכרו בקיומה באוצר.

טיעון חשוב של האוצר ואוהדיו נוגע לסוגיית הריכוזיות במשק הישראלי. אוי, הריכוזיות. אז בואו נזכיר להם כי ריכוזיות תהיה גם ביבוא. מה לעשות, משק קטן הוא משק ריכוזי בענפים שפועלים בקנה מידה גדול, כמו מזון. אז במקום ריכוזיות בייצור מוצרי החלב או בשיווקם, הם יקבלו ריכוזיות ביבוא. וכיוון שיבוא הוא קדוש, לא אומרים ליבואנים דבר, וכך ביטול המכס על חמאה הוביל ליבוא מוצרים היקרים ב-30% מחמאת תנובה המקומית.

והטעם, איש לא מדבר על הטעם. אני אוהבת חמאת תנובה לא משום שהיא זולה, אלא משום שהיא רזה יותר מהחמאות המיובאות. ישראלים רבים מעדיפים גבינת 'עמק' על פני כל גבינה אחרת. אני קונה גבינת קצ'קבל מיובאת, כי הקצ'קבל המקומי לעולם לא ישווה לה. אני משלמת יותר, אז מה קרה? ואגב, באוצר גם לא מתחייבים לכך שמחירי מוצרי החלב ירדו. הם יחסלו את הרפתות הקטנות 'הלא יעילות', ואז הם יראו מה קורה.

בכלל, ההיטפלות הזו דווקא ליצרני החלב לא מובנת. מחיר הגבינות לא נקבע על ידם. הוא נקבע על ידי יצרני הגבינות, שהם כמובן גדולים וריכוזיים, ועל ידי רשתות השיווק, שכידוע אינן חנויות מכולת קטנות. מה הם יעשו עם גבינות איטלקיות או צרפתיות מיובאות? לי התשובה ברורה, רק באוצר 'מניחים' שהם יוזילו מחירים.

וחוץ מזה, הרכב התעסוקה. כבר כיום כ-10% ויותר מהעובדים בישראל הם עובדי היי-טק. שיעור העובדים בתעשייה מסך העובדים הולך ופוחת, ומגיע היום (כולל היי-טק) לכ-15%. אני זוכרת תקופה ארוכה, שבה שיעור עובדי התעשייה תפש כרבע מסך העובדים. שיעור העובדים בחקלאות מסך העובדים מגיע לאחוז אחד. האם האוצר חושב על הדברים האלה? נדמה לי, שלתפישתם, הדברים האלה לא חשובים. האמנם?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

נתחיל בזה שהסינים הם לא פראיירים. החליטו להעלות את מחיר מוצרי החלב המפוקחים רק ב-8.3%, ולדחות את כל השאר – עד 16% – לעוד שנתיים. הם חייכו, כהרגלם, והם עושים מה שהם רוצים. זה קרה בראשית מאי, השנה. הגיעו לכאורה להסכם על מחיר החלב. במקום ה-16% שהיו חייבים להן, חברות החלב קיבלו רק 8%. תנובה הסכימה, בסינית, חודשיים אחרי, היא מחייכת לעצמה.

להמשיך לקרוא ←

גם זה אחד מהרעיונות הגאוניים. מונופולים, ריכוזיות – אין משהו גדול מזה. הם לעולם לא נגמרים. הם תמיד כאן, מוכנים לקריאה. ברור גם שהם מעוררים רגשות – מונופולים הם דבר נורא. ריכוזיות – אין גרוע מזה. רק שלמרות כל הדיבורים, שום דבר לא קורה עם המונופולים או עם הריכוזיות. הם כאן, נאמנים לתפקיד שהם ממלאים.

להמשיך לקרוא ←

היסטריה במדינה. מדד המחירים לצרכן לא ירד, כצפוי, באפריל, ובמקום לעמוד על 4.7% לעומת מקבילו אשתקד, הוא עמד על 5% כמו במארס. ולא רק זאת, מחירי המזון אמורים לעלות בחודש, חודשיים הקרובים. אך בסך בכל, כשמביטים על תמונת המדד (כל חודש לעומת מקבילו אשתקד) היא בירידה מאז ינואר השנה. שיא של 5.4% בדצמבר שעבר, ומאז המדד יורד. עכשיו הוא עומד על 5.0% כמו במארס.

להמשיך לקרוא ←

כאשר אני מנסה לסכם לעצמי מה למדתי בכל שנותיי ככלכלנית, אני מגיעה לדברים הקטנים. עבדתי במשרד התעשייה והמסחר, שמעצם הגדרת תפקידו שילב מיקרו ומקרו – דיבור יומיומי עם המפעלים, יחד עם הסקת מסקנות מקרו-כלכליות. ולא תאמינו כמה כוח היה לדיבור הזה, וכמה למדנו מהקשר היומיומי הזה עם השטח.

להמשיך לקרוא ←

"פייסבוק (הרשת החברתית) יכולה להמשיך להתקיים, אבל למחוקקים ולרגולטורים יש חובה מוסרית וחוקית להגביל את מה שהיא עושה בשם התחרות, בשם צמצום הכוח העודף, הפרטיות והבטיחות של הצרכנים – ואפילו בשם הדמוקרטיה והחברה התקינה". כך אומרת דפנה מאור, במאמר לדהמארקר מה-6.10.2021 . יפה, אבל היא אומרת זאת יחד עם עוד אלפי עיתונאים ברחבי תבל.

עם זאת, דפנה מאור ורוב חבריה העיתונאים בישראל, ממלאים את פיהם מים לנוכח מדיניותן האגרסיבית של יצרניות ומשווקות נעלי הספורט, ונייקי בראשן. הנהלת נייקי ישראל, בבעלות נייקי העולמית, שלחה השבוע מכתבים על הפסקת אספקה ל-65 קמעונאים קטנים. מעתה והלאה, תמכור נייקי ישראל את מוצריה רק ל-55 קמעונאים המפעילים כ-250 נקודות מכירה. לפני חמש שנים, מכרה נייקי את מוצריה ל-150 קמעונאים. כך נכתב בכתבה אחרת של דהמארקר על ידי עדי דברת- מזריץ  ורונית דומקה.

להמשיך לקרוא ←

לפני חודשיים, שבת מדיח הכלים שלנו. התקשרתי לחברת השירות, והם שלחו אלינו טכנאי. הוא בא, חיטט כמה דקות, וקבע שצריך להחליף את קופסת הסבון. חיכינו חודש, הקופסה הגיעה מחו"ל, הטכנאי התייצב אצלנו להתקין אותה, ו"הכל בסדר".  שעתיים מאוחר יותר הפעלתי את המדיח, שוב הקופסה לא נפתחה. עד כאן, 690 שקל – 240 שקל ביקור, 450 שקל שקל קופסה.

להמשיך לקרוא ←

"העניים הושתקו, חילקו להם צעצועים להתרגש ולהזדהות: שם משחקי כדורגל, פה תוכניות טלוויזיה. הם לא במחאה עדיין. עדיין, כי אם לא נתגייס להוציאם מהעוני, מחאתם תשטוף אותנו. אני מזהיר מפניה". כך אמר אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה הציבורית למלחמה בעוני, ערב פרסום המלצותיה, בראיון לסבר פלוצקר בממון, ידיעות אחרונות, מה-13 ליוני.

להמשיך לקרוא ←