אני בטוחה שאין לך מושג מי זה, אך הוא היה שר האוצר בממשלת הליכוד הראשונה, ממשלת 1977. הוא לא החזיק מעמד בתפקידו זמן רב. כהונתו נמשכה מיוני 1977 עד לנובמבר 1979. אך הפלא ופלא, בזמן הקצר הזה הוא הצליח להרוס את כלכלת המדינה.
בדרך הקשה, כמובן. גדלתי בבית סוציאליסטי לגמרי. לא דיברו על זה, כי זה היה מובן מאליו. ואז, באתי ללמוד כלכלה. למדנו כמובן את המודל האמריקאי, הקפיטליסטי באפיו. אם כי, באותן שנים, שנות הששים של המאה שעברה, הוא לא היה קיצוני. במשך שנים רבות, חשבתי באותם מושגים בלי לערער.
לפני מספר שנים, דיברתי עם ידידה צעירה ממני בדור. דיברנו על סבתה, שהייתה שכנה שלי ברמתיים. אמרתי שהיא הייתה אישה יפה. מה, ידידתי אמרה, היא הייתה כל כך מוזנחת ולא מטופחת. כן, אמרתי, כולן ברמתיים היו לא מטופחות באותה תקופה. לא הייתה שם קוסמטיקה לרכישה. אולי בתל אביב-חיפה-ירושלים אפשר היה להשיג מוצרים מקוסמטיקאיות.
פעם ראשונה שאלתי את השאלה הזו, כשעבדתי במשרד התעשייה והמסחר. הבוס שלי באותה תקופה היה גנב זכויות ידוע. הוא פשוט היה לוקח רעיונות שלך, שכתבת או הבעת בעל לפה, ומציג אותם כשלו. רוב הנגנבים כעסו אך שתקו כמוני. מדוע שתקתי? שאלה טובה, אין לי תשובה עליה. נפגעתי עמוקות ושתקתי. האיש, אגב, הצליח מאד והפך למנכ"ל של כמה מוסדות ידועים. לא שמרתי אתו על קשר.
זה לא זיכרון שמח, אני מצטערת. זה זיכרון של מסיבה, בגיל מאד מוקדם כנראה. אחרת, הייתי זוכרת יותר. עמדנו, ילדי הגן והגננת, בתוך הגן. ההורים ושאר המוזמנים עמדו בחלונות מסביב. הגן שלנו היה צריף קטן, לא היה מקום לכולם בפנים.היינו אמורים לדקלם לפי הסדר. כל אחד אמר משהו, ואז בא זה שאחריו. הגיע תורי, נאלמתי דום, לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה. אמא שלי, שעמדה בחלון, הביטה בי במבט תשעה באב. זה מה שאני זוכרת. שום דיבור, שום חיבוק אחרי.
שמענו את נאומיך היפים. התרגשנו. אירחנו כאן שורת בכירים אמריקאים, ושורת מנהיגי 'העולם החופשי' ועם כל זה אנחנו שואלים עכשיו: זה בשבילנו, כל הסיפור הזה עם נושאות המטוסים? או זה בשבילך.
נתחיל בזה שהמייל שלי לא עובד כבר מיום חמישי בערב. אני לא מקבלת מיילים. מדינה נורמלית? לא נראה לי. בכל זאת, זה לא מטופל. נמשיך באיך שהכרתי את נתניהו. בעידן אריק שרון, הוא היה מגיע למשרד התעשייה והמסחר ברחוב אגרון. המדרגות הראשיות לבניין פלס המפואר היו מדרגות של ארמון. לראות אותו מטפס במדרגות האלה באותה תקופה, בהחלט היה מרשים.
גם זה אחד מהרעיונות הגאוניים. מונופולים, ריכוזיות – אין משהו גדול מזה. הם לעולם לא נגמרים. הם תמיד כאן, מוכנים לקריאה. ברור גם שהם מעוררים רגשות – מונופולים הם דבר נורא. ריכוזיות – אין גרוע מזה. רק שלמרות כל הדיבורים, שום דבר לא קורה עם המונופולים או עם הריכוזיות. הם כאן, נאמנים לתפקיד שהם ממלאים.
אני לא שמחה על זה, אך נדמה לי שפיתחתי שיטה. אני קופצת לסופר, או שולחת את אישי עם פתק, ובודקת מה הוא מביא כשהוא חוזר. כך, למשל, חמאת תנובה, כבר שבועיים שהוא לא מביא. תנובה, תתחשבו, אני בסוף החבילה האחרונה שלי. אותו דבר, משום מה, עם שורת מוצרי נייר יומיומיים: מפיות שולחן, מגבוני פנים, מגבות נייר. אם הוא מביא מפיות בצבע מוזר, אני יודעת: יש בעיה. כנ"ל מגבוני פנים: יש אריזת קרטון או רק מילוי בעטיפת פלסטיק. מגבות נייר – חבילה סטנדרטית, או חבילת ענק מוזרה.
היסטריה במדינה. מדד המחירים לצרכן לא ירד, כצפוי, באפריל, ובמקום לעמוד על 4.7% לעומת מקבילו אשתקד, הוא עמד על 5% כמו במארס. ולא רק זאת, מחירי המזון אמורים לעלות בחודש, חודשיים הקרובים. אך בסך בכל, כשמביטים על תמונת המדד (כל חודש לעומת מקבילו אשתקד) היא בירידה מאז ינואר השנה. שיא של 5.4% בדצמבר שעבר, ומאז המדד יורד. עכשיו הוא עומד על 5.0% כמו במארס.
עידן השוק החופשי 