אני כותבת, ושואלת את עצמי אם אכן זה ככה. האם זה סוף עידן העיתונות הכתובה והבלוגים. אני, עצמי, עדיין מנויה על שני עיתונים, הארץ וידיעות אחרונות בסוף השבוע. אני מתה על ידיעות אחרונות בסוף השבוע. קוראת את כל השטויות לפי הסדר, ומרגישה שאני נחה. אבל הדור הצעיר במשפחה ממש לא. בקושי קוראים עיתונים.
תגית: בנימין נתניהו
נו, אז אשתו של זה, דיברה עם אשתו של ההוא
האם אשתו של נתניהו דיברה עם אשתו של בר-דוד על השביתה? ואם כן, אז מה? בר-דוד החליט על השביתה משיקוליו. כל השאר הוא פולקלור לא רלוונטי, ובאופן אופייני, הוא תופש כותרות. מה שכן רלוונטי וחשוב, הוא דבר שלא נראה פה קודם לכן: ראשי חמשת הבנקים הגדולים, ועסקים בכירים אחרים, עמדו בבית ההסתדרות, ומחאו כפיים ליו"ר ההסתדרות כשהכריז על שביתה. כן, בבית ההסתדרות. נדמה לי שהם לא נכנסו אליו לפני כן. זוהי הבעת הוקרה ותודה להסתדרות, והכרה פומבית בכוחה.
אולי תבינו, הסכמה איננה חולשה
שבוע שני שאני מנג'סת לכם עם פרופ' מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב. האיש היה דיקן הפקולטה למשפטים, משמע, הוא לא לגמרי טמבל. לאחר מאמרו הקצר בשבוע שעבר, הוא מתראיין השבוע אצל אבי גרפינקל במוסף הארץ.
נשוב לדברים הקטנים
כאשר אני מנסה לסכם לעצמי מה למדתי בכל שנותיי ככלכלנית, אני מגיעה לדברים הקטנים. עבדתי במשרד התעשייה והמסחר, שמעצם הגדרת תפקידו שילב מיקרו ומקרו – דיבור יומיומי עם המפעלים, יחד עם הסקת מסקנות מקרו-כלכליות. ולא תאמינו כמה כוח היה לדיבור הזה, וכמה למדנו מהקשר היומיומי הזה עם השטח.
כן, לדבר כי אין ברירה אחרת
אמש, התברברנו בסמטאות מוזרות, בדרך לקונצרט בתיאטרון ירושלים. רוב הדרכים הרגילות היו סגורות עקב ההפגנה. נהג המונית שלנו צחק, זה מה שהוא חושב על העניינים. אך בסך הכל, 200 אלף איש הפגינו ברחבי הארץ.
לא יהיה עוד מלך כזה
ולא צריך להיות. את הכמיהה למלך קלטתי בשיחה עם נהג מונית. מי עוד ידבר ככה עם פוטין, הוא אמר. ואני בליבי חשבתי, מי, לעזאזל, צריך לדבר עם פוטין. מה, זה טוב שפוטין מעורב כאן בכל פרט? ברור לגמרי, שבשלטון שאני מייחלת אליו, הדיבור עם פוטין לא יהיה קפריזה של ראש ממשלה, אלא נושא לדיון ממשלתי של חודשים.
נתניהו. היסטוריה של היסטריה
לפעמים, מספיק רק משפט אחד, על מנת להטיס אותך חזרה לפרק משמעותי בחייך. זה מה שקרה לי ביום ד' האחרון, בשמיעת נאומו של נתניהו על העברת כסף לכל אזרח. "אני חסיד הכלכלה החופשית" הוא הכריז, "ואני אומר קנו תוצרת הארץ, השתמשו בכסף הזה על מנת להניע את הכלכלה".
כלכלת על-הקצה
סיכום תקציב 2012, שפורסם בשבוע שעבר, עורר מהומה תקשורתית לא קטנה. מהומה על לא-מאומה: שיעור גירעון של 4.2% מהתמ"ג אינו אמור לגרור אחריו כל כך הרבה התרגשות. אלא שהעיניים כבר נשואות קדימה. התוואי האוטומטי של ההוצאה ל-2013 – תוואי ההוצאה לפני קיצוצים והתאמות – מוביל לגירעון של 5% ויותר. זאת, עוד לפני שבודקים את תחזית ההכנסות לאותה שנה. ההכנסות שאמורות לאזן את התקציב.