כשחשבתי מה לכתוב לכבוד ראש השנה, נזכרתי פתאום בשירים שהייתי מביאה פעם. דפדפתי בבלוג שלי מההתחלה, משנת 2007, וחיפשתי מה פרסמתי שם.
מה, כבר ראש השנה?
כתיבת תגובה
מהלנה רובינשטיין עד כה
לפני מספר שנים, דיברתי עם ידידה צעירה ממני בדור. דיברנו על סבתה, שהייתה שכנה שלי ברמתיים. אמרתי שהיא הייתה אישה יפה. מה, ידידתי אמרה, היא הייתה כל כך מוזנחת ולא מטופחת. כן, אמרתי, כולן ברמתיים היו לא מטופחות באותה תקופה. לא הייתה שם קוסמטיקה לרכישה. אולי בתל אביב-חיפה-ירושלים אפשר היה להשיג מוצרים מקוסמטיקאיות.
תולדות הבנקאות – מקוברובסקי ועד היום
כשאבא שלי ראה שמצטבר סכום כסף מסוים בחשבון המשפחתי, הוא הלך למנהל סניף בנק הפועלים ברמתיים. קוברובסקי קיבל את פניו בחיוך, ואמר לו איזה איגרת חוב ממשלתית לקנות. כל הסיפור הזה נמשך בקושי שעה, אבי היה חוזר הבייתה מרוצה.
להיכן נעלמו זכויות הסופרים שלי
פעם ראשונה שאלתי את השאלה הזו, כשעבדתי במשרד התעשייה והמסחר. הבוס שלי באותה תקופה היה גנב זכויות ידוע. הוא פשוט היה לוקח רעיונות שלך, שכתבת או הבעת בעל לפה, ומציג אותם כשלו. רוב הנגנבים כעסו אך שתקו כמוני. מדוע שתקתי? שאלה טובה, אין לי תשובה עליה. נפגעתי עמוקות ושתקתי. האיש, אגב, הצליח מאד והפך למנכ"ל של כמה מוסדות ידועים. לא שמרתי אתו על קשר.
איך אני מעזה לכתוב על אנשים עכשיו
1 לספטמבר 2024. יום נורא. כן, זה יום נורא. אין יום נורא מזה. ואני בורחת, זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות. אז היום אבהיר לכם, איך אני מסוגלת לכתוב על אנשים עכשיו. גם אם יש חשש שמישהו יקרא, שמישהו ייפגע.
הייתה גולה? בקושי סיפרו לנו
אני מנסה לחשוב מה אני יודעת על סבא וסבתא שלי בגולה. למעשה, כמעט אפס, חוץ מהשמות שלהם. אולי קצת יותר על אמו של אבי שהייתה אהובה עליו במיוחד. סבתא זו גם ביקרה כאן, אולי חשבה אפילו להישאר, אבל היה לה קשה מדי. זה היה בזמן שאבי היה מורה בנשר, בשנים 1928-1929. היא הייתה אז בסוף שנות הששים שלה. אבי, הרווק באותה עת, גר בצריף על הכרמל והיה צמחוני. כך שהיא הייתה אמורה כל יום לרדת למרכז נשר, לקנות ירקות טריים, ולטפס לצריף מחדש.
החברים של הוריי: בתיה, חיה, פניה
לאמי היו שלוש חברות טובות בתיה, חיה ופניה. שלושתן מהימים שבהם היא הגיעה לארץ, וגרה בדירת חדר עם כולן. הדירה הייתה בחצרה של משפחת שיריזלי, משפחה ממוצא יווני בחיפה. אם המשפחה שמרה על כשרותן של דיירותיה. ליל גשם אחד, עף ברוח האוהל של מוט'קה דודי על הכרמל. הוא הגיע לדירת אחותו, והגברת שיריזלי יצאה אליו ואמרה שאצלה גבר לא יישן בדירת ארבע נשים. הוא כנראה הסתדר איכשהו.
החברים של הוריי. רבקה וזלמן צייטלין
כל מי שקורא כאן תקופה, בוודאי נתקל בשמו של ד"ר צייטלין, ידידם הטוב של הוריי. בעצם, היו אלה רבקה וד"ר זלמן צייטלין. וודאי מוזר לכם שאני קוראת לו ד"ר צייטלין. אבל, אמי הפולנייה אסרה עליי לקרוא לו זלמן. ד"ר צייטלין ככה הוא נקרא.
הולכת לשיעורי ערב
ארבע פעמים בשבוע, אמא שלי הייתה "הולכת לשיעורי ערב". היא הייתה הולכת ללמד עברית לעולים חדשים. פעמיים בשבוע היא לימדה קרוב למרכז רמתיים. קרוב זה אומר מרחק הליכה של עשרים דקות עד חצי שעה מהבית. פעם בשבוע היא לימדה בנוה נאמן, שכונה בחלקה הדרומי של רמתיים, לשם היא כבר נסעה באוטובוס מספר דקות. פעם נוספת היא לימדה בשיכון עלייה בכפר סבא, שכונה ששכנה מספר דקות מהגבול, ונסיעה רצינית.
על החצבים, והפרחים האחרים
אין לי מה לעשות, אתם מבינים, אני גם מנסה לברוח מכל מה שקורה סביבי. וזו הסיבה, שאתמול בערב, כשראיתי שלא כל כך חם, עליתי שוב לטיילת לבדוק את מצב החצבים. פריחתם, להתרשמותי, מקדימה בכמה ימים כל שנה. השנה, ב-14 ליולי, דיווחתי לכם על 3 פרחי חצב בני יומיים. אתמול, ב-27 ליולי, כבר ספרתי 37 פרחי חצב לאורך הטיילת.
עידן השוק החופשי 