אלמלא שמעתי אותו במו אזניי, מכריז על סלידתו מהימורי מטבע, ועל התגייסותו למעורבות חברתית, לא הייתי נתפשת לידיעות המתפרסמות בימים האחרונים. אבל מאחר ששמעתי, והחוויה נחרטה בזכרוני, קשה לי להתעלם מהדיווח האומר כי סורוס וקרן הגידור שלו שוב נערכים להימור נגד השטרלינג הבריטי, בהמשך להימורם שכבר הניב פירות בחודשים האחרונים נגד היאן היפני.
הגיע הזמן לתת את הדעת על מתקפת הזהב הורוד. בשבוע וחצי האחרונים, גזרתי מהעיתון יותר מעשר פרסומות לשעוני זהב ורודים. לא קניתי עיתונים במיוחד לצורך זה. סתם גזרתי באקראי את הפרסומות שהופיעו בהארץ ובהרלד טריביון. אני מניחה שזה אומדן חסר, חלק מהפרסומות הודפסו בשחור-לבן ולא קראתי את המפרט שצורף להן. כמה מהשעונים הורודים התנאו בנוסף ביהלומים ובאבנים טובות אחרות. כולם, מעשי ידיהן של חברות בעלות מוניטין כגון בולגרי, אודמארס פיגואט, שופארד, טיודור ועוד. רובם מתפארים במנגנון מכני (ולא סוללה) הנטען מעצמו.
משהו קורה לזיתים הדפוקים ממושיקו. פתאום, הם לא טעימים לי. אני קונה זיתים-סוריים-דפוקים אצל מושיקו כבר עשר שנים. אני מתה על זיתים-סוריים-דפוקים. בגללם חזרתי מארה"ב לארץ, בלי לשקול אפילו את ההישארות שם. בגללם, ובגלל הקפה התורכי.
-מה יש לך לומר על כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה, על שליפתן המהירה של המפלגות הותיקות, על אירועי האקטואליה האחרונים?
מה קרה לצרפתי השרמנטי, דומיניק שטראוס-קאהן? איך, לכאורה, הוא לא העלה על דעתו, שהעובדת האפריקאית לא תיפול לזרועותיו או לאיפה שזה לא היה? איך הוא לא צפה מראש, שהיא תתעשת ותדווח על המקרה? טעות באבחון יחסי כוח.
גירעון עתק של 8.9% מהתמ"ג צץ פתאום בארה"ב ב-2010. 8.9% בבית ספרם של הוגי הקונסנסוס הוושינגטוני הנשבע בגירעון מזערי (עד 3% מהתמ"ג). לא קשה לראות מהיכן הוא בא. מצד ההוצאות, הייתה זו עוד שנה קשה לממשל שהסתבך בחילוץ גופים פיננסיים כושלים. מצד ההכנסות, ארה"ב כבר כמה עשרות שנים מאמינה בשמירה על נתח קטן של הכנסות ממשלה ממסים (28% ב-2007).
גרעונן התקציבי של שתי מדינות המטיפות לגירעון מזערי הוא אחת מהתופעות הכי משעשעות בכלכלה העולמית עכשיו. משעשעות במובן האינטלקטואלי. טרגי-קומיות במובן האנושי.
שלושתם פרופסורים ידועים לכלכלה. אחד מהם חתן פרס נובל. שלושתם מצויים בהוויות העולם האמיתי. שלושתם נבוכים היום.
ימים מעניינים עוברים על הכלכלה. ימים מעניינים כמו בקללה הסינית המפורסמת. אילו נשאלנו, היינו בוחרים בשעמום המוכר. אבל המהומה כבר כאן, וננסה להפיק ממנה את מרב התועלת האפשרית.
הנה, בעקבות המפגש עם רצף האירועים הלא-נגמר, התעוררה אצלי המחשבה על רצף בכלכלה. אירוע רודף אירוע: האם האירוע שנרשם אצלנו ראשון הוא-הוא מחולל המשבר? ומה זה "ראשון" – איפה מתחילים את הספירה? אולי היו אירועים לפניו ואנחנו לא שמנו לב אליהם. גם אם הוא באמת ראשון, והוא שהצית את הלהבה, האם זה אומר שהוא הגורם החשוב ביותר? יש בכלל "גורם חשוב ביותר" בעיצומו של תהליך? מה זה "חשוב"? מה שהיה חשוב אתמול, אולי לא יהיה חשוב במערך תנאים אחר. מה שליבה את התהליך, אולי לא יהיה יעיל בכיבויו.
שאלות אלה ממחישות את השוני בין הכלכלה לבין המקצועות שבהם ניתן לערוך ניסוי מבוקר. בכלכלה שדה הניסויים הוא המציאות, והמציאות לא נחה אף לרגע. הכלכלה לעתים מושפעת מאירוע תרבותי, פוליטי או חברתי יותר מאשר מהמשתנים הכלכליים המדידים. בכלכלה אנו מודדים דברים בדיעבד, ולא בעת התרחשותם. בכלכלה מתקיימים קשרי גומלין בין משתנה א' למשתנה ב' – איך בכלל אפשר להחליט מי התחיל ומהי נקודת ההתחלה?
כדי להבהיר את מה שנכתב עד כאן, נסתכל לרגע במשתנה המקרו-כלכלי הכי מדובר בימים אלה: שיעור החוב הציבורי בתמ"ג בכל מדינה. החוב הציבורי הוא גירעון תקציב הממשלה (דהינו, עודף הוצאותיה על הכנסותיה) שנצבר משנה לשנה. ובאופן טכני פחות, כל מממשלה מחליטה איזה צורכי ציבור היא רוצה לממן: חינוך, בריאות, ביטחון, תשתיות ועוד. כדי לממנם היא מגייסת הכנסות, בעיקר ממסים אך גם ממענקים כגון המענק האמריקאי בישראל, ומתגמולים כגון תגמולי חברות הגז אצלנו. רוב המדינות בעידן הנוכחי משתדלות לא להכביד במס, ומוצאות את עצמן רוב הזמן בגירעון כלשהו. מכאן, כמו במשקי בית רבים בישראל, החוב-האוברדרפט הולך ונערם.
בתקופה האחרונה מדברים הרבה על "משבר החוב" ביוון. משבר וחוב ביחד, זה כבר מגדיר את התפישה מראש. ובאמת, כורכים ביחד את החוב הציבורי שצפוי להגיע ל-120% ויותר מהתמ"ג ביוון ב-2010 עם נסיגת התמ"ג הצפויה, עם שיעור האבטלה שיסתכם ב-10% בשנה זו, ועם גירעון התקציב של כ-10% מהתמ"ג.
הטענה הנשמעת היא שהגירעון והחוב הם אלה שהביאו את יוון לעברי פי פחת: נסיגה בתוצר ואבטלה גבוהה. אבל מה עם הטענה ההפוכה? קל להראות כי אבטלה ונסיגה בתוצר מובילות לזינוק גירעון הממשלה והחוב. כי בעקבות שפל כלכלי, גדלות הוצאות הממשלה על דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, תמיכות אחרות, ופרויקטים ליצירת תעסוקה. ומנגד, הכנסותיה ממסים מתכווצות בחדות רבה יותר מאשר התוצר. זאת, בגלל הפרוגרסיביות במס ההכנסה (עליית שיעור המס במדרגות עם עליית ההכנסה), והיותו של מס החברות מס על רווח שנופל בחדות בעת שפל.
כלומר, האטה כלכלית היא זרז משמעותי להתפתחות גירעון הממשלה והחוב. בתקופה דינאמית שבה השינוי רצוף ומהיר כמו עכשיו, אין שום דרך לקבוע מה גרם למה: ההאטה הכלכלית לגירעון ולחוב, או הגירעון והחוב להאטה.
כדי לראות שהקשר בין חוב למשבר אינו פשוט, הנה שורה של מספרים שמאתגרים את התפישה הזו. ניקח, למשל, את פורטוגל המוזכרת בעיתונות כבאה בתור למשבר. שיעור החוב הציבורי שלה בתמ"ג ל-2010 נאמד ב-90% מהתמ"ג, בדומה לזה של ארה"ב, והרבה פחות מזה של יפן (כ-200%). והנה, איש לא מתריע בפני קריסה קרובה של ארה"ב או של יפן.
ובכלל נדמה שהגדרת המושג "משבר" או "חדלות פירעון" או "פשיטת רגל" של מדינה אינה כה ברורה כפי שהיא נדמית לקורא התמים. שיעור המס היום נמוך מאד ברוב המדינות המתועשות. ניתן להעלות כמעט בכולן בהרבה את מס ההכנסה השולי ואת מס החברות, וכך לכסות על הגירעונות הממשלתיים. גם קבלת אשראי על ידי ממשלות כמעט תמיד אפשרית, אם כי בריבית או במחיר פוליטי שהולכים ועולים.
פיתרון העלאת המס שלעיל אינו פיתרון דמיוני. נסתכל לרגע על מדינות סקנדינביה: שיעור החוב הציבורי מהתמ"ג בדנמרק יגיע ב-2010 ל-49%, בנורווגיה הוא יעמוד על 59% ובשוודיה הוא צפוי להיות 55%. מדינות אלה ידועות בהוצאתן הציבורית הנדיבה, אך במקביל גם בשיעור מס גבוה בהרבה מזה הנהוג ברוב המדינות המתועשות. שיעור המס בתמ"ג ב-2008 היה בדנמרק 48%, בשוודיה -47%, בנורווגיה 42% (קרוב לוודאי בזכות הכנסות הנפט). ומנגד, בפורטוגל הוא היה 37% מהתמ"ג, ביוון – 31% מהתמ"ג, ביפן -28%, ובארה"ב – 27% מהתמ"ג.
אם הכל פשוט כל כך, מדוע כולם מסתבכים? ראשית, האופנה המקצועית השלטת בשלושים השנה האחרונות מטיפה למזעור המסים. שנית, קיום משטר החוב הקשיח, ושאר הקריטריונים הקשיחים, הוא אמצעי להתחמקות מאחריות אישית שכה אופיינית לעידן הפוסט-מודרני. איך אמרה לי פעם רופאה שאני מעריכה? אם כבר באת לכאן, אני חייבת לרשום בתיק שהמלצתי לך לערוך את סט הבדיקות הזה. ברור שזה כסת"ח. תעשי מה שאת חושבת.
פקידי הממשלה והפוליטיקאים נוקטים בדיוק באותה שיטה. כך גם מנהלי חברות השקעה, קרנות פנסיה וגופים פיננסיים אחרים. הם מקיימים את ה"כללים" או משקיעים רק במקומות שמקיימים את "הכללים". כך הם מבטחים את עצמם בפני תביעה. האם הכללים האלה נכונים לכל מצב? לכל מדינה? האם הקשר הסיבתי שנכרך בשמם הוא אמיתי? בעולם שבו פוליטיקאים ומנהלים עסקיים צועדים בסך למשפט כל יום, זו שאלה טובה לכותבי היסטוריה ולא למי שבצדק-או-לא-בצדק עלול לשלם את מחיר הכישלון.
***שבוע הספר – 'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – 20 שקלים באתר סימניה וב'כיתבו אליי' באתר זה ***
שני נתונים שפורסמו לאחרונה תומכים לכאורה בטענה על התחדשות הצמיחה במשק. נתון ראשון: רצף של גידול בתמ"ג – 1.0% ברבע השני של 2009 ו-2.2% ברבע השלישי (שני הנתונים מובאים בחישוב שנתי) לאחר שני רבעים של התכווצות. נתון שני: ירידה קלה באבטלה מ-8.0% ברבע השני של 2009 ל-7.8% ברבע השלישי. זו שוב שבירה של רצף עליות שנמשך על פני ארבעה רבעים.
סטטיסטיקה
הנתונים מובאים בערכים שנתיים. משמע, גידול ה-1% בתמ"ג ברבע השני הוא שינוי בפועל של 0.2% באותו רבע, וגידול ה-2.2% ברבע השלישי הוא שינוי בפועל של 0.5% מהרבע השני לשלישי. כל השאר, משאלת לב האומרת: אם קצב הגידול באותו רבע יימשך על פני שנה שלמה, אזי הוא יהיה קצב הצמיחה השנתי. הצגת הנתונים במונחים שנתיים היא נוהג מקובל בסטטיסטיקה הבינלאומית בשנים האחרונות. אבל צריך לזכור כי התמ"ג מאד תנודתי ומתיחת הקו מרבע אחד לשנה שלמה קצת מטשטשת את העובדה הזו. מה היה לנו באמת עד כה? גידול מזערי בתמ"ג בשני רבעי שנה.
שיפור מצב התעסוקה אינו מתבטא בענפים היצרניים – חקלאות, תעשייה, חשמל ומים ובינוי. בארבעת ענפים אלה דווקא נמשכת הירידה התלולה במספר העובדים בשיעור שנתי שנע בין 5% ל-7% ברבע השלישי של 2009. העלייה כולה מתרכזת בענפי השירותים, ביניהם השירותים הפיננסיים ושירותי תיווך הדירות שפורחים לאחרונה – ואיש אינו יודע עד מתי – בגלל הורדת הרבית התלולה החל מנובמבר 2008. גידול ניכר במיוחד במספר העובדים נרשם ברבע השלישי בענף השירותים הקהילתיים – מן הסתם גיוס מדריכים לקייטנות ופעילויות קיץ אחרות שאינו מנוכה באופן מלא על ידי ניכוי העונתיות. קליטת עובדים בשירותים מורידה את האבטלה ומגדילה את התוצר, אך אינה מספקת אישור משכנע לבריאותו המתמשכת של המשק.
אקטואליה
שני שיקויי מרץ ממטבחו של בנק ישראל ניתנו למשק ברבעים השני והשלישי של 2009 ובחודשים שלפניהם.
שיקוי אחד הוא הורדת רבית תלולה החל מנובמבר 2008. בין אפריל לאוגוסט 2009, עמדה הרבית על שיעורה הנמוך ביותר – 05%, ומאז הועלתה במנות קטנות כבר פעמיים עד ל-1% מראשית דצמבר. ההעלאה בינתיים אינה מאד משמעותית, אך היא נתפשת כרמז לבאות.
שיקוי שני הוא הרצת שער החליפין של השקל. במארס 2008, החל בנק ישראל לרכוש מט"ח. ביולי 2008, הוא הגדיל את היקף רכישותיו ל-100 מיליון דולר ביום. התערבותו בשוק סייעה לשמור על שער חליפין גבוה במיוחד של השקל מראשית 2009 ועד לאוגוסט אותה שנה, מה שגרם לפריחת הייצוא ברבעים השני והשלישי של 2009, לאחר ארבעת רבעי דעיכה. הדחף בייצוא תרם משמעותית לגידול הניכר של התוצר באותם שני רבעים. שער החליפין של השקל נסוג מאז אוגוסט בעקבות יציאתו המוצהרת של בנק ישראל משוק המט"ח. קרוב לוודאי שהתפתחות זו תשתקף במהלך הייצוא מהרבע הרביעי של 2009 והלאה.
משקאות האנרגיה עשו את שלהם, אך לא שינו את עובדות היסוד של המשק הישראלי ושל המשק הגלובלי. האם המשבר העולמי נגמר? ספק רב לנוכח האירועים האחרונים בדובאי. ובאירועים כאלה היקף חובותיה של דובאי אינו העיקר, אלא הדינמיקה שנחשפת שוב של הימור עסקי בעזרת אשראי נדיב, והידיעה שישנם עוד "דובאים" כאלה ברחבי העולם וגם אצלנו. כל דובאי כזה הוא איום מתגלגל על העולם הפתוח שמסביבו.
מהות
בפברואר 2008 מינה ניקולה סרקוזי וועדה חשובה לבחינת משמעויותיה של הגדרת התמ"ג המקובלת היום, והיא, בדו"ח המסכם שלה, אמרה את הדברים הבאים: "לא החשבונאות הפרטית ולא החשבונאות הלאומית יכלו לספק התראה מוקדמת, ולא הזהירו אותנו שמה שנראה כמפגן צמיחה מזהיר של הכלכלה העולמית בין 2004 ל-2007 יתכן שהושג על חשבון הצמיחה העתידית. ברור גם שחלק מהביצועים היה חזון תעתועים, רווחים שהתבססו על מחירים שנופחו על ידי בועה."
ובתרגום לשפה מדוברת, מחברי הדו"ח, כלכלנים בכירים וביניהם חתני פרס נובל ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן, אומרים כי בעיית הבעיות של מדידת הצמיחה היום היא הבועתיות של התמ"ג. כל ניפוח מניות, הקניית ערכים דמיוניים לאג"ח חברות, תמחור לא ריאלי של מחירי נכסים – זורם כרווח למחזיקי הנכסים וכהכנסות למתווכים השונים בעסקות. הרווחים וההכנסות נכללים בתמ"ג, דהיינו, גידולם מגדיל את ה"צמיחה".
מכאן שהשאלה החשובה כעת היא אם הבועה נוקבה לגמרי והתשובה היא: לא. ברגעים אלה תופחת לה בועה חדשה, פרי האמצעים שננקטו לעצירת המשבר. הורדת רבית? היא כוונה להקל על הלווים הגדולים שמתקשים בפירעון חובותיהם, אבל היא גם מזרימה אוויר חדש לבורסה. מחילת חובות לקונצרנים שכשלו? העברת סיוע ממשלתי אליהם? הכל כדי שלא יפלו ולא יפילו רבים אחריהם, אך הכל גם ללא החמרת הרגולציה וללא שינוי מבני מהותי. ובנוסף, הסיוע שכרוך בהזרמת כספי עתק ציבוריים כבר בשלבו הראשון של המשבר גרר את הממשלות לצבירת חובות שתגביל את יכולתן להתערב בהמשך. אז, היכן הכלכלה העולמית נמצאת עכשיו ? תודה ששאלתם, בתוך אותה בועה שבה היא הייתה. היחלצות של ממש מהמשבר? צמיחה לטווח ארוך? אשרי המאמין.
עידן השוק החופשי 