קטגוריה: התכנון הכלכלי החדש

מתגעגעת לתכנון כלכלי

 לא, אני לא מתכוונת לתכנון בסגנון משרד התעשייה והמסחר, דצמבר 1981. תכנון שבו קבענו כי בשנת 1990 יעבדו בדימונה 10 אנשים בענף הנייר, ו-15 בענף הדפוס. אני מתכוונת לתכנון בסגנון אחר, אם כי היום אני כבר לא בזה לתכנון ההוא. אני מבינה שאולי לתושבי דימונה היה חשוב לדעת כי מישהו בממשלה חושב על איפה הם יעבדו. זה אומר כי למישהו בממשלה היה אכפת.

וזה יתרונו הראשון של תכנון כלכלי. הוא אומר שמישהו חושב על הטיפול הרפואי בקריית שמונה. הגעתי למשרד התעשייה והמסחר בשנת 1977. באתי מתואר שני בכלכלה באוניברסיטה העברית. שם חונכנו לחשוב שכלכלה זה מדע. שם חונכנו בעד שוק חופשי. השוק החופשי, אמרו לנו, פותר את הכל. מה, באמת? היום אני יודעת היטב שזה ממש לא ככה. היום אני גם לגמרי מבינה שכלכלה היא לא מדע.

אז תכנון כלכלי עוזר לעשות מעט סדר. הוא מתחיל בקביעת יעדים. מדויק יותר, בהצהרה על יעדים. ראיתם משהו כזה בממשלה בשנים האחרונות? אולי כי הם נזהרים מלחייב את עצמם. ראיתם מישהו שבודק כמה הייטק יש כאן? איזה הייטק יש כאן? האם ההייטק הזה הוא באמת טוב? האם הוא מספק תעסוקה משמעותית לדימונה? אולי היה טוב שם קצת הלבשה. כן, הלבשה כמקום עבודה קבוע. משכורת לא גבוהה אבל בטוחה. זה בוודאי עדיף על קריירת שמירה בכניסה לקניון. כי זה מה שנשאר עכשיו לאנשים לא משכילים.

אני חושבת על סמוטריץ'. איש לא משכיל ולא חכם במיוחד. הוא החליט עכשיו לחסל את ענף החלב בישראל. האם הוא באמת מבין מה שהוא עושה? אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם סמנכ"ל בתע"ש. זה היה מתישהו בשנות השמונים. הוא דיבר על הכוונה לסגור את תעשיית התחמושת שם. היו לו דמעות בעיניים. הוא דיבר על פועלים זקנים שיודעים מה שהם עושים. הוא דיבר על הביטחון שבייצור תחמושת כאן. הוא כמובן צדק, אנחנו מבינים 40 שנה אחרי.

אז בתכנון הכלכלי של פעם לקחנו בחשבון את כל השיקולים האלה. התעכבנו על כל פרט. אני נזכרת באהבה רבה בספיר. לא עבדתי אתו, אבל שמעתי וקראתי הרבה על מה שהוא עשה. לא הייתה לו השכלה אקדמית כנהוג בתקופה האחרונה. אולי זה טוב, הוא לא היה מתוכנת. הוא היה איש חכם והגון. מפעם לפעם אני חוזרת לתוכנית פיתוח התעשייה הראשונה, התוכנית מ-1965 ל-1970.

ספיר לגמרי הבין את מגבלות התכנון שלו. אבל הוא האמין ביתרונותיו. וכך הוא כתב בפתח דבר לתוכנית ההיא. "הנני משוכנע כיום כי למרות הקשיים העומדים לפנינו, ועל אף גודל המשימות לעתיד – נצליח לפתח את התעשייה, בהיקף ובעומק, בהתאם לתצפית…כל אלה יסייעו להשגת המטרה הנכספת, שכולנו רוצים בהגשמתה ואליה אנו חותרים – עצמאות כלכלית של מדינת ישראל". אני מתגעגעת לאמונה התמימה ההיא. אני בטוחה היום שתמימות היא לא טיפשות. תמימות היא חוכמה והוגנות.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

צמיחה, תמיכה, דיסאינפלציה

אלה הן שלוש המטרות המוצהרות של 'התוכנית להפחתת יוקר המחיה'. אז בואו נבדוק את התממשותן משלוש הזוויות האלה. נפתח בדבריו של ראש הממשלה: "האם יש פה אמירה ערכית? כן, אנשים צריכים לעבוד…האם צריך לעזור למי שעובד? כן". בהתאם לכך, כמחצית מעלות התוכנית, סכום של 2.1 מיליארד שקל, מופנית למשפחות צעירות עובדות. אבל, שימו לב, רק לכמחצית מהמשפחות העובדות. כי כמחצית מהנישומים לא משלמים מס הכנסה כלל. כלומר, בנט-ליברמן מכוונים כאן למשפחות שהם אוהבים: משפחות עובדות בהכנסה בינונית ומעלה. ומה עם מקבלי שכר מינימום והדומים להם? אז, חברים, לא הפעם, למרות ששכרם לא עודכן מאז דצמבר 2017, ונשחק מאז. יתרום לצמיחה? כנראה שכן, אבל רק של אותו מגזר שבנט מחבב.

להמשיך לקרוא

בנק ישראל צודק, אז מה?


נגיד הבנק, אמיר ירון, הציג ב-10.1 את עמדתו בוועדת הכספים של הכנסת. וכרגיל, הוא בא עם מסמך מתוחכם, עמוס בגרפים ובנתונים. אני, כדרכי, נתפשת רק לעניין מרכזי אחד: בנק ישראל קורא להגדלת השקעות הממשלה. יופי, סופסוף הוא אימץ את עמדת רוב הבנקים המרכזיים בעולם. הוא גם משאיר לממשלה את הבחירה: מימון התוכנית כולה בעזרת חוב; מימון חצי ממנה בעזרת חוב, וחצי בעזרת קיצוץ הוצאות אחרות; או מימון שליש מהתוכנית בעזרת חוב, שליש בעזרת העלאת מס, שליש בעזרת הוצאות קיצוץ אחרות.

להמשיך לקרוא

לעלות לירושלים, מה עוד

חברים שלי, אני מאד תומכת במאבקכם להטביע חותם בתקציב המדינה. טוב שאתם עולים לירושלים. טוב שאתם מביעים דעה באמצעי התקשורת. אוסיף לכם כמה פרטים קטנים מניסיוני.

להמשיך לקרוא

תוכנית כלכלית עכשיו – אין קל מזה

אין קל יותר מאשר לכתוב תוכנית כלכלית עכשיו. זאת, משום שאם אנחנו בצרה, חייבים לחשוב איך לצאת ממנה. על כן, דבר ראשון הוא מיקרו כלכלה: לשבת ולמפות את כל המגזרים שלא מצליחים לשרוד, לארגן להם סיוע הולם. נתחיל, למשל, במורי דרך שלא יראו תיירים בקרוב. נעבור לכל ענף האירוח והמזון, נבדוק מה קורה. נחשוב היטב איך אנחנו עוזרים, האם זו רק פרנסה עכשיו, או מתווה דרך לשינוי מתמשך.

להמשיך לקרוא

כלכלה, מה יהיה? 'ניסוי מעבדה' כתשובה

לא, זה לא עניין שגרתי – ניסוי מעבדה בכלכלה. אך מה שעשינו בחצי השני של שבוע פסח, הוא הכי קרוב לזה שאפשר. עלינו לגליל, למקום הנופש שלנו זה יותר מארבעים שנה. לא סתם 'מקום נופש', כי אם מקום הנופש בפסח כל שנה. שלושה דורות אחוזי געגועים, אחרי דילוג של שנה. האמינו לי, קלטנו כל פרט שלא היה כמו קודם.

להמשיך לקרוא

מישהו שלא משתעמם ממה שיש לכם לומר

אני מסתכלת על החזרה לשגרה, שגרה כביכול עכשיו, ואני לא מבינה. כל כך הרבה דברים לא סגורים. כל כך הרבה "אני לא יודעת" כתשובה. מה אנחנו, הנופשים בפסח, אמורים לעשות? איך הם, המארחים שלנו, אמורים להתארגן? יש לי שני נכדים שעוד לא הגיעו לגיל 16, זו הבעיה. נסו להזמין מקום במסעדה למשפחה, ותראו על מה אני מדברת. הנכדים הצעירים שלי ייבדקו ביום הנסיעה, ויקבלו אישור על בריאותם. מסתבר שאישור על היעדר קורונה לא מספיק לכל המארחים.

להמשיך לקרוא

תכנון כלכלי. מבט מהמונית בבקעה

מה עוד אפשר לומר על תכנון כלכלי, שאלתי את עצמי במונית מההרצאה בקיבוץ נערן לביתי באיזור ירושלים. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, דיברתי עם הנהג על עיסוקיו ועל החיים בבקעה, די קרוב ליריחו. כן, הוא חי במושב קטן, היה חקלאי, גידל פרחים לייצוא במשך שנים רבות. ואז החליט, שלנהוג מונית תהיה פרנסה טובה יותר.

להמשיך לקרוא

תפסיקו לדבר, תתחילו לדבר

תפסיקו לדבר, אמרו לנו בקדימון לסרט הניאו-ליברלי. זה היה בשנות השמונים, עסקתי בתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר.

להמשיך לקרוא

לפרק את הסדר הניאו-ליברלי: מאיפה אתם?

לא מתפעלת מהבוטות של טראמפ, וגם לא מכוחנותו המיותרת. די חוששת מצעדי הדה-רגולציה בשוק ההון, שעליהם הכריז בשבוע שעבר, ומנחפזותו בכלל. עם זאת, אני מזדהה עם כמה מתחושותיו. בעיקר, עם הסתיגותו מפתיחות בין-לאומית מופרזת.

להמשיך לקרוא