שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.

שוק, בהגדרתו הבסיסית ביותר, הוא מקום מפגש בין קונים למוכרים. השווקים הקבועים הראשונים הוקמו במזרח התיכון התיכון שלושת אלפים שנה לפני הספירה. תשתיתם סופקה על ידי רשות שלטונית כלשהי – רחוב סלול או כיכר, קירוי בפני שמש או גשם. אותה רשות דאגה גם להסדרה: פיקוח על משקלות ומידות, למשל.

השוק, במתכונתו הקלאסית, התאפיין בריבוי קונים ומוכרים. ריבוי זה, שמשמעותו הצבעה דמוקרטית על המחיר, הטביע את חותם ההוגנות על העסקות הנעשות בו. סייעה לכך גם זרימת המידע החופשית. טיול קצר בין הדוכנים איפשר לקונים ולמוכרים להשוות את איכות המוצרים ואת מחירם.

שוקי העת העתיקה שימשו גם כמקום מפגש חברתי. בשטחם התקיימו מופעים, ונוהלו אסיפות פומביות. באופן זה, הם שירתו את הדמוקרטיה לא רק בתחום הכלכלה, אלא גם בתחומי השלטון האחרים.

מה נותר מכל זה עכשיו, שאלתי את עצמי מול דוכן הירקות הרקובים במרכול. אני, במידה רבה, שבויה של המרכול בקניון השוכן במרכז היישוב. מיקומו המרכזי, והיותו ראשון בסביבה, הפכו אותו למוקד איזורי. מיקום זה הוענק לבעליו על ידי הרשות המקומית. על סמך מה? היא מעורבת רק מעט בתפקודו. אין לה מילה בהיבטיו הסביבתיים, לא בקביעת מגוון חנויותיו, ובוודאי שלא במה שהן מוכרות.

המרכול התורן, ויש שם תמיד מרכול תורן אחד, הוא שמחליט איזה ירקות למכור לי. אין לי אפשרות להשוות בינם לבין ירקות אחרים הנמכרים בו בזמן בסביבה. סביר להאמין שלא אצא ממנו בידיים ריקות, לאחר טרחת הנהיגה והחניה. משום כך, איש לא שואל אותי מה אני רוצה – האם ירקות רקובים-זולים, או ירקות טובים-קצת-יותר-יקרים. גם לאחר שכבר החליטו בשבילי: ירקות רקובים, אין לי שום דרך לדעת אם מחירם משקף ביושר את איכותם.

מלכודת זו אופיינית לשיטת רשתות השיווק, הקניונים, והקניות באינטרנט. ברשת, לכאורה, אפשר לשוטט בין האתרים, אך למי יש סבלנות. הרכישה ברשת גם לא מאפשרת מגע של ממש עם המוצר, בדיקה אמיתית של איכותו ושל התאמתו. היא, בוודאי, חוסמת במידה רבה התמקחות בין הקונה למוכר.

שיטת המסחר הריכוזית של ימינו מביאה לאבסורד את הדיון הישן על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה. כלכלת השוק נזקקת לתיקון, אמרנו פעם? קודם שיהיה לנו שוק. זה לא שוק, המקום שבו אנו קונים ומוכרים. לא שוק במובן שאליו כיוונו הוגיי השווקים לפני אלפי שנים. בעייתנו אינה גם חולשתה של הממשלה. היא כ-אילו שם, בתפקיד הרגולטור, לכאורה. בפועל, היא השוער פותח-הדלתות לגופים הכלכליים הגדולים.

לעתים נדמה, שהממשלות במתכונתן הנוכחית חיות היטב עם קץ השווקים. ראשי השלטון יוצאים נשכרים מהתן וקח עם הגופים הגדולים. הם זוכים לתמיכת התאגידים במימון פעילותם המפלגתית, משליטת התאגידים בתקשורת לא-נשכנית, ומהזדמנויות קריירה השמורות לפוליטיקאים שפרשו.

לכן השלטונות הם בעד סגירת כיכר השוק. מה גם, שהיא סוגרת את האנשים בביתם, מפרידה בינם לבין הדמוקרטיה. אנשים נפגשים פחות, מחליפים דעות פחות. יושבי בית, בוהי טלוויזיה, אדישים למה שקורה בחוץ.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***