בין הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות, מוזכרת "הפריחה הכלכלית" בתקופתו. לא רק חסידיו המושבעים מייחסים לו שגשוג, אלא גם עורך הארץ, אלוף בן. במאמר שפירסם לאחרונה, בן מדבר על "הפריחה הכלכלית, המתבטאת בזינוק הצריכה הפרטית ובתחושת יציבות".
לגמרי במקרה, פורסם לפני שבועיים עיבוד מעניין של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתייחס לטענה. נברתי ומצאתי, כי גידולה הכמותי של הצריכה הפרטית לנפש בישראל בין השנים 2000 ל-2017 הוא הנמוך ביותר מאז קום המדינה – 1.7% לשנה בממוצע. זאת, לאחר גידול שנתי ממוצע של 4.4% בתקופת 1970-1950, גידול שנתי ממוצע של 3.7% בין 1980 ל-2000, ורק, באמצע, עשור אבוד אחד של משבר עולמי ומלחמת יום הכיפורים – 2.6% לשנה בין 1970 ל-1980.
שנות האלפיים הן עידן שבו נתניהו הטביע את חותמו בכלכלה כשר אוצר בין 2003 ל-2005, וכראש ממשלה ממארס 2009 ועד עכשיו. אם נתמקד בתקופת כהונתו הרצופה של נתניהו כראש ממשלה, נמצא כי גידול הצריכה הפרטית לנפש אינו טוב בהרבה מזה שהוצג לעיל – 1.9% בממוצע לשנה בן 2008 ל-2017.
ולסיכום התרגיל שעשינו עד כה, העידן שכולו תחת שלטון נתניהו – 2009 עד 2017, וגם פרק שלטונו המורחב יותר – 2000 עד 2017 , מתאפיינים בגידול צריכה פרטית לנפש הנמוך ביותר מאז קום המדינה. נמוך משמעותית אפילו מזה של שנות השבעים.
עוד תופעה בולטת לעין בתקופה הנדונה היא גידול מואץ יותר בצריכה הפרטית לנפש מאשר בתמ"ג לנפש. 1.7% בממוצע לשנה בצריכה הפרטית לנפש, לעומת 1.4% בממוצע לשנה בתמ"ג לנפש בין 2000 ל-2017. 1.9% בצריכה לנפש לעומת 1.6% בתמ"ג לנפש, בין 2008 ל-2017. ובמילים אחרות, ירידה בחיסכון לנפש בין 2000 ל-2017.
הנטייה לחיסכון מופחת מושפעת בוודאי מהריבית האפסית השוררת במשק מאז 2009. נטייה זו שואבת את השראתה גם מירידת מחירי המוצרים המיובאים לישראל בעקבות "חשיפת שנות התשעים". הוזלת המוצרים, מאז ראשית שנות האלפיים, בעיקר פריטי הלבשה ופריטי צריכה שוטפת אחרים, עיצבה את דפוס ה"קנה וזרוק" בישראל. משמעותה העמוקה יותר משתקפת עכשיו במשבר הקניונים ורשתות ההלבשה.
בהסתכלות מקבילה על שתי סדרות הנתונים, מבחינים בעוד תופעה מרתקת. בשני עשורי המדינה הראשונים – 1970-1950 – גידול התמ"ג לנפש הקדים בהרבה את גידול הצריכה לנפש – 5.2% בממוצע שנתי לתמ"ג לעומת 4.4% בממוצע שנתי לצריכה הפרטית. זהו עידן הקמת המדינה: מייצרים וחוסכים, מייצרים ומפנים להשקעות. אתוס הבנייה הציוני נשבר בעשור שנות השבעים – שוויון (2.6%) בין קצב גידול התוצר לנפש לקצב גידול הצריכה הפרטית לנפש. משם והלאה, הצריכה הפרטית מובילה – 3.7% בממוצע לשנה בין 1980 ל-2000, לעומת 2.1% לנפש בממוצע לתמ"ג. התאזנות מסויימת נצפית בשנות האלפיים, כשהצריכה הפרטית מקדימה במעט את התוצר (1.7% לעומת 1.4%).
אפשר לסגור כאן סיכום קצר, אך משמעותי, של שבעים שנות מדינה. אתוס ברור של הקמת משק בשני העשורים הראשונים, שנות מפא"י ההיסטורית. בלימת התנופה בעשור הבא, עשור שנות השבעים. האם בלימת התנופה היא שהובילה למהפך הפוליטי של 1977, או שהיא רק בישרה את בואו? אתוס הפוך בבירור נצפה בין 1980 ל-2000 – המוני בית ישראל עושים לביתם. ומ-2000 ואילך שוב היפוך, עדיין הצריכה הפרטית מובילה, אך במעט. מה המסר בהיפוך של שנות האלפיים? האם הוא אומר שחגיגת הצריכה הפרטית, שהובלה על ידי היבוא הזול, מוצתה? האם הוא מבשר את המהפך הפוליטי הבא.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
תמר, לתמצת – הצריכה לנפש בשנות האלפיים נמוכה, אבל גדולה מהגידול בתמ"ג לנפש. שמשמעותה ירידה בחסכון – האם פרושה גם ירידה בהשקעות?
לגבי היחס בין צריכה לחסכון –
"הנגידה: העשירונים התחתונים ממונפים בהלוואות
קרנית פלוג: למרות שבממוצע רמת החוב של משקי הבית סבירה, המינוף של העשירונים התחתונים גבוה. המפקחת על הבנקים: יש כאלו שלוקחים במקביל הלוואה מהבנק, מחברת האשראי ומגוף חוץ בנקאי….
בר ציינה כי מבדיקה שערך בנק ישראל, בעשירונים 6-1 (הנמוכים יותר), על פי הכנסה, נוטלים אשראי בשיעור כפול מבאירופה"
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5158625,00.html
אהבתיאהבתי
ובקשר לכך ממש לא יכולה לוותר על ציטוט מהראיון המופלא עם נתניהו בשנת 2007: "השלב השני, לדברי נתניהו, היה רפורמה בקרנות הפנסיה. לדבריו, קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מיידית, ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. "הסכנה לא היתה קריסה, אבל ההזדמנות היתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים".
https://www.themarker.com/markets/1.456692
האיש לא הקשיב לרוביני, אבל מי כן?
https://www.the7eye.org.il/25077
אהבתיאהבתי
נעמי,
זו ירידה בחיסכון לנפש, ומן הסתם גם בהשקעה לנפש. וכן, יש תופעה של לקיחת אשראי לצורך צריכה שוטפת, והיא בעייתית. ולגבי הרפורמה בקרנות הפנסיה, הרטוריקה של נתניהו בהקשר הזה בהחלט מאלפת.
אהבתיאהבתי
Fake economy
אהבתיאהבתי
יעל,
לא הכל fake, עובדה, אנחנו חיים לא רע. אבל הדיון המתנהל הוא fake, לא טורחים לבדוק נתונים.
אהבתיאהבתי
שיעורי צמיחה, צריכה וחיסכון נובעים מאינספור משתנים, ביניהם הצמיחה הגלובאלית, שינויים טכנולוגיים, גידול האוכלוסייה, מבנה הגילאים ועוד. לצמצם את הכל ל"לפני ביבי ואחרי ביבי" זה פשוט הזוי לגמרי. וזה עוד לפני השאלה האם מדיניות בכלל משפיעה על הדברים האלו בטווח הקצר…
אהבתיאהבתי
כתבתי תגובה יותר בהרחבה כאן:
אהבתיאהבתי
orikatz
מסכימה לגמרי עם טענתך שצמיחה, צריכה וחיסכון משקפים גורמים רבים. עם זאת, יש גם שורה תחתונה, והיא איפיון של תקופה. במכוון, לא דיברתי כאן על טווחי זמן קצרים אל על עשורים ולעיתים רצפים של עשרים שנה. רצפים כאלה בהחלט אומרים משהו. ובהתאמה, ניתוחי לא מתייחס רק לעידן נתניהו, אלא לתהליכים ארוכי טווח מאז קום המדינה. הפתיחה המתייחסת לנתניהו היא בעקבות טריגר הנובע ממאמר מסויים שקראתי.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי , תמר מתייחסת ל"הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות". ואורי כץ : "ראש הממשלה נתניהו, לעומת זאת, לא עשה שום דבר משמעותי מאז 2009". איפה בדיוק הוויכוח, העובדה שהתמקדה בנתון מסוים?
לגבי המצב בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה שמוצג בתגובה, אפשר בצדק לטעון ע"פ העיקרון שמציב שם אורי- התמונה הרבה יתר מורכבת ממה שאתה מתאר וגם מהסכימה – השורה התחתונה שתמר מתארת, בלי להתיימר שזו כל התמונה..
אבל הטענה שלך ושלה לגבי מה שמיוחס לביבי – עולות בקנה אחד. אז מה אתה רוצה?
אהבתיאהבתי
אתם חיים לא רע, אבל הרבה חיים רע מאוד.
אהבתיאהבתי
אם כבר דיברת על פוליטיקה ןמפאי ההסטורית יש להזכיר ביושר שבין שנת 80 לשנת 2000 אלו רובם שנות הליכוד בשלטון עם צריכה לנפש גבוהה 3.7 בממוצע ובתוכם השנים של בלימת האינפלציה ההענקית.,,.מה שחסר לי בניתוח המעניין קצת השוואות בינלאומיות שבלי ספק משפיעות ומשליכות עלינו
אהבתיאהבתי
פנינה,
בכוונה לגמרי לא ניתחתי אלא צילמתי. הצגתי תמונה על פני זמן במטרה לעורר מחשבה. ובהחלט הדגשתי את הגידול הניכר בצריכה לנפש בשנים 1980 עד 2000, שהיו לגמרי שנות שלטון הליכוד וגם זה נאמר. בצדק, את מעירה שלא התייחסתי לתהליכים אחרים על פני הזמן. זאת, משום שרציתי למקד תשומת לב בתוצאה המעניינית כשלעצמה של היחס בין גידול התוצר לנפש לגידול לגידול הצריכה לנפש. אפשר תמיד להמשיך עוד ועוד בניתוחים מסוג זה.
אהבתיאהבתי