לא היו ימים יפים מאלה לחובבי פיצוח נתונים סטטיסטיים-כלכליים. לא היו ימים מתעתעים מאלה לחובבי פיצוח נתונים כאלה.

בצד הטוב, ניצבת חבילת הנתונים העשירה ביותר שעמדה לרשות נברן כלכלי אי-פעם. פרי של התקדמות המחשוב והגברת שיתוף הפעולה הסטטיסטי הבינלאומי. דוגמה יפה לכוחו של שילוב זה מתקבלת מהדו"ח החצי-שנתי האחרון של האו.אי.סי.די. הדו"ח מיוני 2016 מכיל ששים ושלושה לוחות, עם יותר משלושים מדינות בכל אחד מהם. כל לוח מציג את התפתחותם הרב-שנתית של משתני הכלכלה העיקריים: תמ"ג, תעסוקה, אינפלציה, תקציב, ואחרים. והכי חשוב, כל המשתנים בכל המדינות נמדדים על פי הגדרות אחידות, המאפשרות השוואה מיידית ביניהם.

בצד המתעתע ניצבת האי-בהירות הנגרמת על ידי הגלובליזציה. דוגמה אחת לאי-בהירות זו תיארתי כאן בראשית אוגוסט השנה בפוסט צמיחה, מה? בדיחת גלובליזציה. הפוסט נכתב בעקבות פרסום אמדן גידול התמ"ג ב-2015, על ידי משרד הסטטיסטיקה המרכזי של אירלנד. שיעור צמיחה של 26% לשנה למשק מערבי מפותח הוא נתון מרים גבה.

נזכרתי בסיפור האירי בקריאת רצף ההודעות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל על גידול התוצר במחצית הראשונה של 2015. חייבים להדגיש מראש כי אצלנו זו לא  הדרמה האירית. אצלנו זה סיפור קטן, ובכל זאת סיפור חשוב. סיפור הנוגע לעניין מרכזי אחד: הסתירה העקרונית בין הסרת הגבולות הלאומיים בגלובליזציה לבין ניהול סטטיסטיקה לאומית.

המחשה לסתירה זו מתקבלת מניתוח אומדני התמ"ג בישראל למחצית הראשונה של 2016. האומדן הראשון, שפורסם ב-16 לאוגוסט השנה, מציג שיעור גידול תמ"ג שנתי (מנוכה עונתיות) של 2.9% במחצית הראשונה של 2016 לעומת קודמתה. האומדן השלישי, שפורסם ב-13 לאוקטובר, מציג שיעור גידול תמ"ג של 3.2% לאותה תקופה. לכאורה, לא נורא, אבל בדיקה פרטנית יותר של הנתונים מעלה נקודה מסקרנת. רוב רכיבי התוצר משתנים רק במעט מאומדן לאומדן. השינוי המהותי חל בייצוא הסחורות והשירותים מ-4.9% בגרסה הראשונה ל-7.7%  בגרסה השניה.

בדיקה נוספת ממחישה שוב את מה שהבחנתי בו מספר פעמים בעבר: התיקון בייצוא הסחורות אינו חריג: מ-2.2% באומדן הראשון ל-2.9% באומדן השני. הדרמה מתרכזת בייצוא השירותים: מ-10.3% באומדן הראשון ל-16.1% באומדן השני.

הדרמה הזו היא כל הסיפור. היא השתקפות השוני בין שני גיבוריו  הראשיים. ייצוא הסחורות הוא ייצוא של פריטים מוחשיים: ארגזי פלפלים מסוג מוגדר, רכיבים אלקטרוניים מזוהים. ניתן לבדוק את היקפו בנמל, ובדיקה כזו נערכת מפעם לפעם. ייצוא השירותים, לעומתו, הוא ייצוא של פריטים לא-מוחשיים: שירותי מחשוב, שירותי מחקר ופיתוח, שירותים פיננסיים ועוד שמות מרשימים דומים. קשה לזהות מה באמת מועבר שם מיד ליד בעסקה, קשה להעריך את שווי העסקה.

עוד עובדה אחת תעזור להבין את המורכבות. כל מכירה או קנייה של מוצר או שירות כרוכה בהעברת תשלום לישראל, דהינו תנועת כספים או תנועת הון לתוך המדינה והחוצה ממנה. בין סוף שנות השמונים לסוף שנות התשעים, הוסרו מרבית ההגבלות והבקרות על תנועות הכספים האלה. ישראל הפכה להיות אחד ממרכזי ההון העולמי האפור. מעבירי הון אפור לא תמיד מעוניינים בהפניית תשומת לב לפעילותם. ומה יותר פשוט מאשר להסוות תנועת הון כזו בעזרת עסקת קנייה או מכירה של שירותים.

על כן ייצוא השירותים נתון הרבה יותר לתנודות ולתיקונים מאשר ייצוא הסחורות. בהיותו יותר משליש מסך ייצוא הסחורות והשירותים היום, תנודותיו מנדנדות גם את סך הייצוא. חשוב על כן להביא לתשומת לבם של העוקבים אחר הנתונים, כי שינויי הייצוא המתפרסמים בהודעת החשבונות הלאומיים הם שינויים מצרפיים של יצוא סחורות פלוס ייצוא שירותים. ייצוא הסחורות, שהוא משתנה המדיניות היותר בהיר והיותר נתון למדיניות ממשלתית, ממשיך לדשדש כבר תקופה ארוכה.

תנודות ייצוא השירותים, המתגלמות בייצוא הכולל ובתמ"ג הן עוד עדות לאיבוד השליטה המובנה בגלובליזציה. חופש תנועות ההון וחופש הסחר מקשים על המעקב אחר משתני הכלכלה העיקריים ועל אומדנם. כך יוצא, שהמדיניות הכלכלית מסתמכת על עדות מהשטח שהולכת ומאבדת את מהימנותה במשך השנים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה ישירה, רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***