קראו בשמה של הצרה הכלכלית התורנית, ואזמר לכם את מנטרת התיקון שלה. זה לא קשה,זה תמיד אותו דבר: ממשלה-מונופולים-ריכוזיות-שוק-לא-חופשי-וועדים-גדולים. אפשר לשיר גם מהסוף להתחלה.
חזרתי שוב למנטרת הקסמים בשבוע שעבר, במאמר שכתבתי ל"עבודה שחורה" בשם היעלמותו ושיבתו של פיריון העבודה בישראל. פער הפיריון בין ישראל למדינות G7 – שבע המדינות המתועשות הגדולות – הולך ומתרחב מאז אמצע שנות ה-70. האם בגלל יותר-מדי-ממשלה-בישראל, או בגלל פחות-מדי-ממשלה-בישראל. את השקפתי המנומקת תוכלו למצוא במאמר שבקישור. כאן, רק סיפור קטן כרקע לדברים.
באחד מערבי החנוכה נסעתי בקו 480 לתל-אביב. עמדתי כל הדרך, כי האוטובוס הגיע למחלף הראל מלא לגמרי. לאחר 40 דקות של הכרות מקרוב עם הקפיצים, אני מוסמכת להעיד על מצבם: לא משהו. ביצועי המזגן היו ברמה דומה. הוא הופעל רק לפרקי זמן קצרים – הנהג בחר מזגן או מנוע. וכשהצצתי החוצה כדי להעריך מתיי הסיוט הזה ייגמר, נתקלתי בחלונות מעורפלים שהעבירו מבחוץ רק כתמי אור.
זו לא פעם ראשונה שאני פוגשת את האוטובוס הזה או את כפיליו, הנשלפים מהבוידם בשעות עומס. הוספת עוד מפעילים לענף התחבורה מקשה על אגד – החברה הוותיקה ביותר – לתחזק את האוטובוסים שלה. חברות האוטובוסים נאלצות להסתפק ברווחים צנועים. זה אולי אפשרי לחברה חדשה ורזה, אך בלתי נסבל לחברה שסוחבת את כל היסטוריית התחבורה הציבורית בישראל על גבה, כמו אגד. הממשלה, מצדה, מרוצה מהסידור. כך היא מקצצת בתקציב הסובסידיות שלה לתחבורה. היא יכולה להתפאר בשבירת המונופולים, ובטיפוח התחרות.
האם הידרדרות הפיריון בישראל, ודלות האמצעים הנגזרת ממנה, הן שדוחפות את את התחבורה הציבורית במדרון? או שהזנחת התחבורה הציבורית היא שמדרדרת את הפיריון לתחתית? התשובה היא גם וגם – קשה בכלכלה להפריד בין סיבה למסובב. מה שבולט לעין הוא העיתוי הבו-זמני של הזנחת התחבורה הציבורית, ודרדור פיריון העבודה בישראל. בכלכלה כל קשר הוא סימפטום לתהליך. כל תהליך מאופיין בריבוי משתנים, ובקשרי גומלין ביניהם.
מה גורם למה, נשאיר את זה לבחירתו של הקורא. מה שבטוח הוא שתחבורה ציבורית יכולה להיראות טוב יותר. היא נראתה טוב יותר בישראל של שנות ה-80 וה-90. מה שעוד בטוח הוא הקשר בין תחבורה ציבורית מידרדרת, לעצירת הצמיחה הכלכלית. ומה שהכי בטוח: ככה לא נראית מדינה שצופה קדימה לעתיד טוב יותר.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
על סמך מה את רושמת שהתחבצ היתה טובה ביותר בעבר? אז רמת הרכבות היתה נמוכה יותר. ההבדל הוא שאז היו פחות פקקים. רק בשנים האחרונות חזרו להשקיע בתחבצ.
אהבתיאהבתי
ניר,
תיארתי את חוויית הנסיעה שלי באוטובוסים. היה הרבה יותר נעים ונוח באוטובוסים לפני עשר ועשרים שנה.
אהבתיאהבתי
הו, הטרגדיה של השטחים המשותפים – על גלגלים ועם חלונות שאפשר לנקות וקפיצים שאפשר לתחזק…
דיווח מארה"ב: אוטובוסים (ובמיוחד בינעירוניים) נחשבים כאן לנחלה של האנשים שאיש אינו חפץ ביקרם. בחברות הפרטיות נהגים מועבדים במשרות מטורפות (לאחרונה סגרו הרשויות הפדרליות חברות שהקפידו להימנע ממתן שעות מנוחה לנהגים במסלולים ארוכים). על החברות הציבוריות יש לחצים חזקים לפעול בלי סיבסוד ולחיות מדרישת הלקוחות.
אצלנו בעיירה הפסיקו להסיע אוטובוסים בימי ראשון. למה? אין דרישה מספקת. אבל הוסיפו מצלמות באוטובוסים, "לצורכי בטיחות הנהג". איזו בטיחות? "זה יקל על תפיסת התוקפים – אם יותקפו אי-פעם נהגים."
אני יכולה להבין את קו החשיבה הזה אם ישנן התקפות תדירות — אך אין. למעשה, מדובר בשפיכת כסף ללא היגיון על מראית-עין של בטיחות, תוך העברת משאבים מהתפקיד המיועד של האוטובוסים (הסעות).
ברור לי שיש מי שמרוויח ממראית-עין זו.
מסובך לחיות בקצה-העולם-שמאלה. שמעתי שבערים הגדולות התחבורה הציבורית טובה בהרבה, אבל גם שם היא קולטת את מי ומה שנפלטים אל המרחב הציבורי הגווע (לא הקניונים, הרחובות.)
כמו-כן: התחבורה הציבורית הגיעה לסוג של שיא בשנות השמונים: היה להם כסף לחידושים ושיפורים והם עדיין לא נזקקו לשלם הרבה מאוד כסף על טיפוח ותחזוקה. הייתכן שלא הכינו תקציבים ומשאבים לזה?
אהבתיאהבתי
שונרא,
האוטובוסים בארה"ב הם אכן טרגדיה. חייתי שם וביליתי בהצגה הזאת בהתחלה. מהר מאד הבנתי את הפרינציפ. ואני עוד חייתי במקום מרכזי: פרבר של בוסטון בשם ברוקליין. היה מפחיד להגיע
בשעות הערב מדאון-טאון בוסטון לקצה ברוקליין, איפה שגרתי: רכבת קלה והמשך באוטובוס. היה קשה להחליט מה יותר גרוע – ללכת בערב ממרכז ברוקליין הבייתה או לקחת את האוטובוס הזה.
אפשר להפליג כאן בסיפורים אבל הפרינציפ ברור. מה שאני לא מצליחה להבין הוא מדוע היה כל כך חשוב לייבא לכאן את מודל התחבורה הציבורית האמריקאי הנפלא.
אהבתיאהבתי
נו באמת תמר, בארצנו את עוד שואלת "למה אמריקה?". אנחנו כמעט היחידים שעוד חיים את החלום האמריקאי… שחקי שחקי… זו אני החולם…
זה שהחלום לא מתאים למציאות לא מעניין חברה שרואה באמריקה את כל הטוב.
בעוונותי אני משתמש לעתים בתחבורה הציבורית בהולנד.
לאחרונה הופיעה שם חברה חדשה EBS שאינה אלא: Egged Bus Systems, נקרא מוכר? לא במקרה.
האוטובוסים מצוינים, הנסיעה נעימה הדיוק הולנדי.
ההבדל הוא ששם, בהולנד, הממשלה רואה בתחבורה הציבורית יעד עיקרי בתכנית הפיתוח הלאומית. יש שם אצל ה"קומוניסטים" האלה. (כבר שנים רבות שהמפלגה השלטת היא המפלגה הליברלית, ימין).
אלא מה ראשי הממשלות שם אינם מאמינים שוטים בדת השוק-חפשי-ללא-מגבלות-ופיקוח.
אז למה לטוס 11 שעות לאמריקה, אפשר לקצר ל-ארבע וחצי להולנד.
אהבתיאהבתי
לקסי,
מה, תכתוב את זה במפורש, אגד פועלת בהולנד? אני לא מאמינה.
וחוץ מזה, אני בקיץ השתמשתי בתחבורה הציבורית השווייצרית: רכבת, אוטובוס, ספינות על פני האגם. וכנ"ל, גם אצל ה"סוציאליסטים" ההם הכל נוצץ מניקיון, לוח זמנים על הדקה ועוד ועוד.
אהבתיאהבתי