גם זה אחד מהרעיונות הגאוניים. מונופולים, ריכוזיות – אין משהו גדול מזה. הם לעולם לא נגמרים. הם תמיד כאן, מוכנים לקריאה. ברור גם שהם מעוררים רגשות – מונופולים הם דבר נורא. ריכוזיות – אין גרוע מזה. רק שלמרות כל הדיבורים, שום דבר לא קורה עם המונופולים או עם הריכוזיות. הם כאן, נאמנים לתפקיד שהם ממלאים.
האם אשתו של נתניהו דיברה עם אשתו של בר-דוד על השביתה? ואם כן, אז מה? בר-דוד החליט על השביתה משיקוליו. כל השאר הוא פולקלור לא רלוונטי, ובאופן אופייני, הוא תופש כותרות. מה שכן רלוונטי וחשוב, הוא דבר שלא נראה פה קודם לכן: ראשי חמשת הבנקים הגדולים, ועסקים בכירים אחרים, עמדו בבית ההסתדרות, ומחאו כפיים ליו"ר ההסתדרות כשהכריז על שביתה. כן, בבית ההסתדרות. נדמה לי שהם לא נכנסו אליו לפני כן. זוהי הבעת הוקרה ותודה להסתדרות, והכרה פומבית בכוחה.
אני יודעת שלא מקובל להסתכל על זה ככה. אך אם הייתם שואלים אותי מה מאפיין את מדד המחירים לצרכן, הייתי עונה: ההומור שלו. הוא לא מתנהג כצפוי, על כן תמיד חייבים לעקוב אחריו במשך חודשים כדי להכריז על מגמה.
שבוע שני שאני מנג'סת לכם עם פרופ' מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב. האיש היה דיקן הפקולטה למשפטים, משמע, הוא לא לגמרי טמבל. לאחר מאמרו הקצר בשבוע שעבר, הוא מתראיין השבוע אצל אבי גרפינקל במוסף הארץ.
כאשר אני מנסה לסכם לעצמי מה למדתי בכל שנותיי ככלכלנית, אני מגיעה לדברים הקטנים. עבדתי במשרד התעשייה והמסחר, שמעצם הגדרת תפקידו שילב מיקרו ומקרו – דיבור יומיומי עם המפעלים, יחד עם הסקת מסקנות מקרו-כלכליות. ולא תאמינו כמה כוח היה לדיבור הזה, וכמה למדנו מהקשר היומיומי הזה עם השטח.
"שיעור האינפלציה ב-2022 צפוי לעמוד על 1.6%, בדומה לתחזית הקודמת…הריבית המוניטרית צפויה לעמוד על 0.25-0.10 בעוד שנה". כך נכתב בתחזית המקרו-כלכלית של חטיבת המחקר בבנק ישראל ב-3.1.2022. בפועל, שיעור האינפלציה הגיע ל-5.3% בין דצמבר 2021 לדצמבר 2022. הריבית המוניטרית טיפסה ל-3.75% בראשית ינואר 2023, וצפויה לפחות היום לטפס עוד. לא מצאתי דו"ח דומה במשרד האוצר. רק ביולי 2022 פרסמה הכלכלנית הראשית תחזית אינפלציה של 4.2% ל-2022.
"בכל מקרה, מסקנה אחת ברורה: תמיד עדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע". כך מסתיים מאמר של האקונומיסט המצוטט בדה מרקר מה- 12.2 על הריבית הריאלית. מאות מילים, ובסוף, שום דבר. וזה עוד על הכלכלה העולמית, לא על הכלכלה שלנו.
אמש, התברברנו בסמטאות מוזרות, בדרך לקונצרט בתיאטרון ירושלים. רוב הדרכים הרגילות היו סגורות עקב ההפגנה. נהג המונית שלנו צחק, זה מה שהוא חושב על העניינים. אך בסך הכל, 200 אלף איש הפגינו ברחבי הארץ.
מה מצחיק את נתניהו? שאלתי את עצמי, כשראיתי אותו, מחויך כולו, במסיבת העיתונאים עם סמוטריץ'. טוב, כנראה עצם העובדה שסמוטריץ' עמד כ-אילו מרוצה על ידו. אולי גם זה, ששניהם הציגו 'תוכנית' שנותנת לכל משפחה כמה עשרות שקלים לחודש, ולא אמרו דבר על שני צעדים לעידוד משפחות עובדות שיפקעו באמצע פברואר: נקודת זיכוי נוספת לעובדים, והגדלת מענק העבודה לעובדים עניים – שניהם מסתכמים במאות שקלים לחודש למשפחה. אז זה מצחיק, לא? איך שהוא עובד עלינו בעיניים.
יש לי מעט דברים טובים בתחום הכלכלי, לומר על הממשלה שמשלה פה שנה וחצי, ויישמה את תורת נתניהו מילה במילה. כי מה ייזכר מכהונתו של אביגדור ליברמן כשר אוצר? בעיקר ירידת שיעור החוב הציבורי מהתוצר לכ-60% ב-2022, ועודף תקציבי. ביג דיל, זה אומר ריבית נמוכה קצת יותר על אשראי שישראל לוקחת. אך זה אומר גם מערכת בריאות בלי רופאים, מערכת חינוך בלי חינוך, ומערכת תחבורה שלא נוסעת. טוב, נתניהו, מה יש עוד לומר.
עידן השוק החופשי 