התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.
לא סתם לא כתבתי בכותרת אחרי מה. אחרי הקורונה, אחרי המשבר שבו אנו שרויים עכשיו. כי יום אחרי, היום שבו נבין כי 'זה' נגמר, הוא היום שבו נשאף לבהירות, ונגדיר מחדש את המושגים הכלכליים בתחומים הנראים לנו חשובים.
התחלקות ההכנסות להמשיך לקרוא
מי כותב את השורה התחתונה בכלכלה? לכאורה, אין ספק, כפי שאמר שר האוצר, ישראל כץ, השר הוא הקובע. זאת, משום שהוא נבחר בבחירה דמוקרטית על ידי הציבור, ועל כן הוא המייצג מהימן ביותר של הבוחרים. אבל, רגע, מדוע ממנים בכל משרד אוצר – מנכ"ל, ממונה על התקציבים ובכירים אחרים? אולי משום שזו כבר מוסכמה כי השר לא יודע הכל, לא מכיר את שפת הכלכלה, צריך לתרגם בשבילו את רצונותיו למונחי תקציב, ואת מונחי התקציב לרצונות שלו.
אני רואה את זה כל יום, בסיבוב ההליכה השכונתי שלנו. סיבוב של חצי שעה ברחובות שמסביב לבית. אני רואה את זה כל יום, ומוטרדת כל פעם מחדש. זה לא היה ככה בעבר, זה סיפור של השנה הנוכחית. זה לא היה ככה, תגידו לי מה זה אומר.
תרגיל 'הסברה' אופייני של האוצר הקפיץ אותי ממקומי לפני מספר ימים. הוא הופיע במדורה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר. אין נתוני אבטלה, נאמר שם, איך אתם רוצים שנעשה מדיניות. "המצב פשוט מייאש", אומר פקיד בכיר בשירות הציבורי, קרי, האוצר. "הוצאנו מיליארדי שקלים במהלך השנים על מדיניות תעסוקה, אנחנו מוציאים עכשיו עשרות מיליארדים – ואין לנו מושג על מה".
ולא צריך להיות. את הכמיהה למלך קלטתי בשיחה עם נהג מונית. מי עוד ידבר ככה עם פוטין, הוא אמר. ואני בליבי חשבתי, מי, לעזאזל, צריך לדבר עם פוטין. מה, זה טוב שפוטין מעורב כאן בכל פרט? ברור לגמרי, שבשלטון שאני מייחלת אליו, הדיבור עם פוטין לא יהיה קפריזה של ראש ממשלה, אלא נושא לדיון ממשלתי של חודשים.
אני קוראת את הראיונות הנפוחים מחשיבות עם מומחי הכלכלה בעיתונות. אני בודקת רק דבר אחד: צחקתי/בכיתי/ נותרתי אדישה. כי להודות על האמת, אין לי מרשם מדעי לשליפת המשק מהשפל, יש לי רק תחושת בטן. תחושת הבטן אומרת שקיצוץ רוחבי, כמו זה שהממשלה מתכננת עכשיו, הוא בדיחה. אתם מרחיבים ומרחיבים, אין לכם מושג כמה, אז קיצוץ רוחבי של 0.16% הוא זה שיציל את הכלכלה?
לפעמים, מספיק רק משפט אחד, על מנת להטיס אותך חזרה לפרק משמעותי בחייך. זה מה שקרה לי ביום ד' האחרון, בשמיעת נאומו של נתניהו על העברת כסף לכל אזרח. "אני חסיד הכלכלה החופשית" הוא הכריז, "ואני אומר קנו תוצרת הארץ, השתמשו בכסף הזה על מנת להניע את הכלכלה".
כבר הכותרת רוצה לומר לכם: זו אינה תוכנית, מה שפורסם ביום ה' על ידי הממשלה, זו ערכת סיוע מורחבת בלבד. זו אינה תוכנית, משום שהיא לא אומרת דבר על אופן מימון ההוצאה הנוספת. זו אינה תוכנית, משום שאין בה התייחסות לחילוץ המשק מהשפל, והחזרתו לפעילות רגילה. יש בה בעיקר סיוע מורחב לנפגעי הקורונה: היקף רב יותר של מסתייעים, וזמן סיוע ממושך יותר.
עשרות שנים שאני עוקבת אחר הודעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מעולם לא נתקלתי בהן בפתיחה מעין זו: "נתוני סקר כוח אדם מאפשרים מעקב אחר השפעת נגיף הקורונה על מצב התעסוקה ושוק העבודה בישראל. גם בתקופה זו, אנו מחויבים ופועלים לפי שיטות עבודה בין לאומיות לפרסום האינדיקטורים הקיימים, כמו גם לפיתוח ולדיווח על אינדיקטורים חדשניים וניתוחים המתאימים למצב." לא נתקלתי באמירה דומה בהודעות אחרות של הלמ"ס המתפרסמות עכשיו. אמירה זו שמורה למה שנוגע לכוח אדם ולאבטלה.
