קטגוריה: ממשלה – הרוח שלה

ערבי וערבייה, חדשות שישי בערב

ערב שישי, שלושה ימים אחרי הבחירות, חדשות כאן בטלוויזיה. ערבי וערבייה בין הפרשנים המעטים בפתיחה. ריאד עלי הדרוזי הוא הידוע יותר מהשניים, ולצידו אישה, אימן קאסם סלימאן, מהטלוויזיה בערבית. לא ראינו תמונה כזו? לא מעזה לקבוע. אולי הייתה, אך ברור שזו לא תמונה שגרתית. ברור גם שזו תמונה עם אמירה.

אין פלא שהערבים מככבים בחדשות. מנצור עבאס, ראש רשימת רע"מ הוא האיש שיקבע אם תקום קואליציה בראשות נתניהו, או בראשות איש מהשמאל-מרכז. מרב מיכאלי מקדמת את מעמד הנשים, יחד עם מעמד מפלגת העבודה. איך הגענו לזה? נדמה שאנחנו כאן עקב פוליטיקת הזהויות. מה שחשוב הוא מי אתה, מי אתה חושב שאתה. אתה בוחר את מי שיבטא אותך באופן הטוב ביותר.

אין כאן שמאל-ימין במובן המסורתי. אין כאן פוליטיקה מהסוג הישן. זה טוב? זה רע? זה מה שיש, נצטרך לחיות עם מה שזה מביא. מנצור עבאס מבין היטב את המצב, מתכוון להפיק ממנו את המירב לחברה הערבית. עם זאת, נקווה שהוא יפעל בתבונה, ולא ילך שולל אחר הבטחות שווא.

גם אנחנו חייבים לעשות את החשבון. הערבים כיום הם כחמישית מאזרחי מדינת ישראל. ברור לגמרי, שזה לא מתקבל על הדעת להחזיק אותם ללא זכויות. ישראל היום נתפשת כחריגה במערב, ביחסה למיעוטים שלה. זה דוקר בעין של כל מי שנזקק לשירותים רפואיים. שיעור ניכר מהרופאים ומהאחיות בישראל היום הם ערבים. הם אנשי רפואה טובים, לא הגיע הזמן להכיר להם טובה?

אני זוכרת היטב את הכעס על ערבים ואת החשש מפניהם לאחר מלחמת השחרור. באותה תקופה, הייתה לכך הצדקה. אבל חלפו מאז יותר משבעים שנה, הרבה נתונים במשוואה השתנו. גם הערבים ברובם תופשים עכשיו את הדברים אחרת. בלא מעט התבטאויות של אנשים ברחוב, ניתן להבין שהם מעדיפים לחיות כאן, מאשר להיות מועברים לרשות הפלשתינית. האמירה הזאת נשמעת ברור מפי תושבי וואדי ערה, בהתייחסות להצעה ותיקה של אביגדור ליברמן. עם זאת, נדמה שהם מצפים לתפוש מעמד של אזרחי מדינה שווים, הם מצפים להיות חלק מהחברה כאן.

אין ספק, שזו הסוגייה הכבדה ביותר העומדת כיום בפני מדינת ישראל. היא לא קלה, במשך שנים ברחנו ממנה, הדחקנו את קיומה. כיום, כפי שדברים כאלה קורים בדרך כלל, אין לנו ברירה. חייבים לטחון שוב ושוב את השאלה איך אנו מעוניינים לחיות עם הערבים. ריאד עלי חידד את הסוגייה בחדשות אותו ערב. הוא אמר בגלוי: יש המון נשק בחברה הערבית. נשק המשמש לאלימות בתוך הבית. כמה עוד אפשר יהיה לשכוח את הנשק הזה. האם ההתעלמות מקיומו, היא ההחלטה הפוליטית הנבונה ביותר שמדינת ישראל מסוגלת לאמץ עכשיו?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

נחתם הברקזיט. טוב שכריסטמס כבר היה

ביום כריסטמס, בעיצומה של מוטציית קורונה חדשה, נחתם הסכם הברקזיט, לאחר ארבע וחצי שנות משא ומתן. זאת, תוך הבטחה, כי מומחים בכל רחבי אירופה יסרקו בהמשך את 1,246 עמודיו. ההסכם ייכנס לתוקף ב-1 לינואר 2021. פגישת הסיכום האחרונה לוותה בלעיסת שוקולדים, וחבישת מצנפת חג על ידי אחד הנציגים.

להמשיך לקרוא

ברקזיט. טוב שיש קורונה, כריסטמס

כבר כמעט שכחתי את הברקזיט המתקרב, עד שראיתי את התמונה ב'גרדיאן' הבריטי. תמונת חתול בכלוב נשיאה, ומתחתיה הכותרת: חיות מחמד יצטרכו ניירת לנסיעה לאיחוד האירופי ולצפון אירלנד. עד כה, הם נדרשו רק לדרכון. עכשיו, 21 יום לפני נסיעה, הם ייאלצו להתחסן בפני כלבת ועוד נגעים. כן, מגבלת המעבר לבריטניה על עובדים זרים, תעלה לבריטים בסוג של סגר על חיות המחמד שלהם.

להמשיך לקרוא

כלכלת הדברים הקטנים – מישהו בודק נתונים?

התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.

להמשיך לקרוא

כלכלה בשנה שאחרי

לא סתם לא כתבתי בכותרת אחרי מה. אחרי הקורונה, אחרי המשבר שבו אנו שרויים עכשיו. כי יום אחרי, היום שבו נבין כי 'זה' נגמר, הוא היום שבו נשאף לבהירות, ונגדיר מחדש את המושגים הכלכליים בתחומים הנראים לנו חשובים.

התחלקות ההכנסות להמשיך לקרוא

השר נגד הפקיד הבכיר: חילוקי דעות בכלכלה

מי כותב את השורה התחתונה בכלכלה? לכאורה, אין ספק, כפי שאמר שר האוצר, ישראל כץ, השר הוא הקובע. זאת, משום שהוא נבחר בבחירה דמוקרטית על ידי הציבור, ועל כן הוא המייצג מהימן ביותר של הבוחרים. אבל, רגע, מדוע ממנים בכל משרד אוצר – מנכ"ל, ממונה על התקציבים ובכירים אחרים? אולי משום שזו כבר מוסכמה כי השר לא יודע הכל, לא מכיר את שפת הכלכלה, צריך לתרגם בשבילו את רצונותיו למונחי תקציב, ואת מונחי התקציב לרצונות שלו.

להמשיך לקרוא

דגלים

אני רואה את זה כל יום, בסיבוב ההליכה השכונתי שלנו. סיבוב של חצי שעה ברחובות שמסביב לבית. אני רואה את זה כל יום, ומוטרדת כל פעם מחדש. זה לא היה ככה בעבר, זה סיפור של השנה הנוכחית. זה לא היה ככה, תגידו לי מה זה אומר.

להמשיך לקרוא

אין נתוני אבטלה – בוקר טוב, משרד אוצר

תרגיל 'הסברה' אופייני של האוצר הקפיץ אותי ממקומי לפני מספר ימים. הוא הופיע במדורה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר. אין נתוני אבטלה, נאמר שם, איך אתם רוצים שנעשה מדיניות. "המצב פשוט מייאש", אומר פקיד בכיר בשירות הציבורי, קרי, האוצר. "הוצאנו מיליארדי שקלים במהלך השנים על מדיניות תעסוקה, אנחנו מוציאים עכשיו עשרות מיליארדים – ואין לנו מושג על מה".

להמשיך לקרוא

לא יהיה עוד מלך כזה

ולא צריך להיות. את הכמיהה למלך קלטתי בשיחה עם נהג מונית. מי עוד ידבר ככה עם פוטין, הוא אמר. ואני בליבי חשבתי, מי, לעזאזל, צריך לדבר עם פוטין. מה, זה טוב שפוטין מעורב כאן בכל פרט? ברור לגמרי, שבשלטון שאני מייחלת אליו, הדיבור עם פוטין לא יהיה קפריזה של ראש ממשלה, אלא נושא לדיון ממשלתי של חודשים.

להמשיך לקרוא

תשאלו את שלומי סלומון מאבן גבירול

אני קוראת את הראיונות הנפוחים מחשיבות עם מומחי הכלכלה בעיתונות. אני בודקת רק דבר אחד: צחקתי/בכיתי/ נותרתי אדישה. כי להודות על האמת, אין לי מרשם מדעי לשליפת המשק מהשפל, יש לי רק תחושת בטן. תחושת הבטן אומרת שקיצוץ רוחבי, כמו זה שהממשלה מתכננת עכשיו, הוא בדיחה. אתם מרחיבים ומרחיבים, אין לכם מושג כמה, אז קיצוץ רוחבי של 0.16% הוא זה שיציל את הכלכלה?

להמשיך לקרוא