רגע לפני כניסתה למונית, עצר הנהג את בתי. בנימוס איטלקי חינני, הוא ביקש ממנה להיפטר מגביע הגלידה שבידה. לא ערימה מטפטפת, חלילה, זנב קונוס קטן. ברומא התנהג כרומאי, חשבתי. ורומא, בניגוד לתדמית איטליה השוקעת, עדיין מעוררת כבוד.
ממשלה – הרוח שלה
מיתוג ירושלמי. משולש כוח
סוף השבוע שעבר, הקצבייה השכונתית. איפה החבילות של אדום-אדום עם המדבקה, אני שואלת את איציק, הבעלים. בויטרינה, כמו תמיד, הוא עונה. אבל זו מדבקה של איציק-מלך-הבשר אני מקשה. מה אני פראייר, למה שאני אפרסם אותם חינם? אני מפרסם את עצמי.
להמשיך לקרוא
כמה מילים על פריחה כלכלית ונתניהו
בין הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות, מוזכרת "הפריחה הכלכלית" בתקופתו. לא רק חסידיו המושבעים מייחסים לו שגשוג, אלא גם עורך הארץ, אלוף בן. במאמר שפירסם לאחרונה, בן מדבר על "הפריחה הכלכלית, המתבטאת בזינוק הצריכה הפרטית ובתחושת יציבות".
פקחים עלינו, מה המדינה הזו רוצה
פרט קטן קפץ לעיניי בטור השבועי של סימה קדמון בידיעות אחרונות. מספר פקחי ההגירה שיוכשרו לגירוש הפליטים הלא-חוקיים הוא 140, היא כתבה. המילה "פקחים" הקפיצה אצלי את הפיוז המיועד לתחום. מאה וארבעים, חשבתי לעצמי, פי שתיים מכל פקחי הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.
העיתון. שיגרה וסיפורי גבורה
כמה שכולנו צמאים לסיפורי גבורה, חשבתי לעצמי לקול מחיאות הכפיים. זה היה בשבת, בסיום הסרט "העיתון" על מאבקם ההירואי של קתרין גראהם, מו"לית וושינגטון פוסט, והצוות שאיתה.
פנס אחד כבוי. אמ-ריקה
יום ד' בין הערביים, נוהגת הבייתה. שתי מכוניות מאחריי. בראשונה, פנס כבוי משמאל, בשנייה – מימין. אין משטרה בשטח, אין מה שיזיז להם. רבע שעה אחרי, יוצאים לצעידה היומית. מספרת לאישי את הסיפור. תסתכלי, עוד מכונית עם פנס כבוי, הוא צועק באמצע.
הכרזה על סוף עידן הבעד-או-נגד
פאנל בחדשות השבוע כאן 11. דיון על מדיניות ישראל בסוגיית הכפר הדרוזי המותקף, חדר. מומחי ביטחון, ביניהם האלף במילואים יום טוב סמיה. סוגייה כבדה, ומה נחרת אצלי בזיכרון? קטיעת דבריו של סמיה שוב ושוב על ידי מנחי הפאנל. קטיעת טיעונו, האומר כי אין לממשלת ישראל אסטרטגיה לטיפול במשבר הגולן הסורי, אין לה אסטרטגיה בכלל.
