בין הישגיו של בנימין נתניהו, הנמנים לעתים תכופות, מוזכרת "הפריחה הכלכלית" בתקופתו. לא רק חסידיו המושבעים מייחסים לו שגשוג, אלא גם עורך הארץ, אלוף בן. במאמר שפירסם לאחרונה, בן מדבר על "הפריחה הכלכלית, המתבטאת בזינוק הצריכה הפרטית ובתחושת יציבות".
ממשלה – הרוח שלה
פקחים עלינו, מה המדינה הזו רוצה
פרט קטן קפץ לעיניי בטור השבועי של סימה קדמון בידיעות אחרונות. מספר פקחי ההגירה שיוכשרו לגירוש הפליטים הלא-חוקיים הוא 140, היא כתבה. המילה "פקחים" הקפיצה אצלי את הפיוז המיועד לתחום. מאה וארבעים, חשבתי לעצמי, פי שתיים מכל פקחי הבטיחות בעבודה במדינת ישראל.
העיתון. שיגרה וסיפורי גבורה
כמה שכולנו צמאים לסיפורי גבורה, חשבתי לעצמי לקול מחיאות הכפיים. זה היה בשבת, בסיום הסרט "העיתון" על מאבקם ההירואי של קתרין גראהם, מו"לית וושינגטון פוסט, והצוות שאיתה.
פנס אחד כבוי. אמ-ריקה
יום ד' בין הערביים, נוהגת הבייתה. שתי מכוניות מאחריי. בראשונה, פנס כבוי משמאל, בשנייה – מימין. אין משטרה בשטח, אין מה שיזיז להם. רבע שעה אחרי, יוצאים לצעידה היומית. מספרת לאישי את הסיפור. תסתכלי, עוד מכונית עם פנס כבוי, הוא צועק באמצע.
הכרזה על סוף עידן הבעד-או-נגד
פאנל בחדשות השבוע כאן 11. דיון על מדיניות ישראל בסוגיית הכפר הדרוזי המותקף, חדר. מומחי ביטחון, ביניהם האלף במילואים יום טוב סמיה. סוגייה כבדה, ומה נחרת אצלי בזיכרון? קטיעת דבריו של סמיה שוב ושוב על ידי מנחי הפאנל. קטיעת טיעונו, האומר כי אין לממשלת ישראל אסטרטגיה לטיפול במשבר הגולן הסורי, אין לה אסטרטגיה בכלל.
חמישים שנה. איך לא השתכנעו
זו, על פי התרשמותי, נקודת הפתיחה ליום העיון שהתקיים במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג, בהשתתפות שלושה גופי מחקר מובילים: מרכז אדוה, מרכז מולד ו-SISO. חמישים שנה למלחמת ששת הימים, כמובן.
מי מפחד מעמיר פרץ
לא אנשי המגזר היצרני. התעשיינים, החקלאים והתיירנים יודעים שעם פרץ אפשר לדבר. עדות לכך ניתנה ביום ב' שעבר בפוסט תמיכה בפרץ, שהופיע בפייסבוק של עודד טירה. טירה, נשיא התעשיינים בשנים 1999 עד 2005, ופרץ שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ניצבו משני צידי המתרס. טירה הוא איש ימין מוצהר, איש ערכי, לא מחפש דבר במפלגת העבודה. התגייסותו המפתיעה למען פרץ אומרת משהו.
