פוסט קצר של ד"ר יוסי לוי ב'נסיכת המדעים' מוכתר בכותרת 'סטטיסטיקה זה סקסי'. בפוסט מובאים דבריו של האל וריאן, פרופסור למדעי המידע, עסקים וכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וכלכלנה הראשי של חברת גוגל. אלה  התפרסמו בראיון שנתן וריאן בתחילת השנה לכתב העת של חברת הייעוץ מקינזי.

"אני חוזר ואומר: המשרה הסקסית בעשר השנים הבאות תהיה סטטיסטיקאי". וריאן מפרט בהמשך: "היכולות לקחת נתונים, להבין אותם, לעבד אותם, לתת להם ערך, להציג אותם, לתקשר אותם – יהיו כישורים בעלי חשיבות עצומה בעשורים הקרובים, לא רק ברמה המקצועית, אלא גם ברמה החינוכית מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה. הנתונים זמינים לכולנו באופן חופשי. היתרון נמצא ביכולת להבין את הנתונים ואת ערכם".

לוי מעיד כי דבריו של וריאן אינם מחדשים לו מאומה. בהרצאה שלוי נתן לפני כשנתיים וחצי, ביום העיון של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, שם כמוטו את ניסוחו של סופר המדע הבדיוני ה.ג.וולס: "חשיבה סטטיסטית תהיה בעתיד הכרחית לאזרחות יעילה כמו היכולת לקרוא ולכתוב".

המקצוע היבש הזה, סטטיסטיקה, הופך להיות אקטואלי עכשיו בעקבות התחושה המשותפת לרבים, כי בחזית ניתוח שוק ההון והבורסה בשני העשורים האחרונים עמד כ-אילו מידע ולא מידע. אוסף של מודלים מורכבים, שאיש וגם לא מעצביהם לא ירד לגמרי לסוף דעתם. זאת, במקום לוחות פשוטים של מספרים, שלעתים קרובות הם מאירי עיניים. כאן חייבים לסייג ולומר שלא כל לוח פשוט מאיר עיניים. סקרים פוליטיים מסוימים ממחישים את ההיפך מזה. תנאי הכרחי לקבלת לוח מאיר עיניים הוא מידה מסוימת של תום לב באיסוף הנתונים ובעריכתם.

אבל תום לב כמו גם כבוד לסטטיסטיקה פשוטה ולעובדות אינם עניינים נפוצים בשני העשורים האחרונים. היעדרם מתבטא באופן שבו התקשורת מציגה כל עניין, ובוודאי שהוא קשור לשאיפתם הידועה של תאגידים מסוימים ופוליטיקאים מסוימים לרדד כל דיון בכל דרך אפשרית.

דוגמא יפה היא עניין המע"מ שכיכב בתקשורת לקראת אישור תקציב 2010-2009. דיבורים אינסופיים על מס פרוגרסיבי ומס רגרסיבי, על הצדק ואי-הצדק שבהטלת מע"מ כזה או אחר. אך בשום מקום לא נראתה סקירה פשוטה של שיעורי המע"מ בישראל לאורך השנים. בימים אלה, לצורך מאמר שאני מכינה, נברתי קצת בנתונים וגיליתי את העובדות הבאות: המע"מ בישראל, בשיעור של 8%, הושת לראשונה ביולי 76. בנובמבר 77 הועלה שיעורו ל-12%, וביולי 82 הוא הוקפץ ל-15%. מאז ועד היום הוא נע בין 15% ל-18%. מינואר 1993 ועד ליוני 2002 הוא ישב על 17%. העלאתו ביוני ל-18% נועדה לפתור קשיי תקציב זמניים. ממארס 2004 ועד יולי 2006 הוא הורד במדרגות ל-15.5%. ביולי האחרון, הוא שוב הועלה ל-16.5%.

סדרת הנתונים שלעיל נותנת היבט שונה ומורכב יותר לויכוח על המע"מ. ראשית, המע"מ הכללי, שיעורו גם עכשיו  נמוך מזה שהיה בתקופת 2004-1991 – 17% ו-18%. מכאן שההתעקשות על הטלת מע"מ ירקות ופירות לא שיקפה מלכתחילה אילוץ תקציבי. ניתן היה לסתום את חור התקציב בעזרת העלאה מזערית של המע"מ הכללי. כל אחוז של המע"מ על עוסקים ומוסדות כספיים, ששיעורו בשנת 2007 היה כ-15.5%, הניב באותה שנה כ-3.5 מיליארד שקל. כלומר, את הסכום שרצו להשלים בעזרת הטלת מע"מ הירקות והפירות (2-1.5 מיליארד שקל לכל היותר) ניתן היה להשיג בהעלאת מע"מ כללי של מחצית האחוז.
 
ניסיונו של שר האוצר להטיל מע"מ על ירקות ופירות משקף, כך נראה, בחירה עקרונית שלו ולא היעדר אלטרנטיבה. הבחנה זו אינה עונה על השאלה איזה מע"מ היה צריך להעלות, אם בכלל. אך היא וההיסטוריה של המע"מ מקנים לדיון פרספקטיבה של תקופה ושל נסיבות.