כל האזור שלנו (חוץ מרעננה הבורגנית) היה סוציאליסטי ומפא"יניקי. אצלנו, ברמתיים, לא היה בית ספר תיכון, על כן, מובן מאליו שלמדתי בבית הספר על שם ברל כצנלסון בכפר סבא. הייתי יוצאת השכם בבוקר לעלות לאוטובוס. האוטובוסים המפוצצים תמיד, הגיעו מתל אביב. ירדנו באזור התעשייה של כפר סבא, והלכנו מספר דקות. תחשבו רגע, יום גשם, זה ממש לא היה כיף.
אני בטוחה שאתם קוראים 'הארץ', ומתלבטים כל בוקר בין הפרשנות של עמוס הראל לזו של יוסי ורטר. ככה זה כל בוקר, כל השבוע. והשאלה המכריעה היא, מה אתם עושים בסוף השבוע.
מאמר מעניין שקראתי בדה מרקר החזיר אותי למאבק שניהלתי עם בנק ישראל לפני יותר מ-35 שנה. המאמר, שנכתב על ידי גדעון בן נון, מספר על מלחמתה של סין בדולר האמריקאי. סין מנסה לפגוע בדומיננטיות של הדולר, ולהביא את היואן למעמד של מטבע גלובלי. ב-2022, שימש הדולר מטבע בעסקות המהוות כמחצית מהסחר העולמי. בשוק המט"ח הדולר מכסה כ-90% מהסחר העולמי. אך הדולר, בכל זאת, יורד ביתרות המטבע הרזרביות. באמצע 2022 הוא תפש כ-60% מהרזרבות הרשמיות, בעוד שלפני חמש שנים, הוא תפש כ-65% מהן. היואן, לעמתו, צומח ומשגשג. היום הוא תופש כ-4.5% מהסחר העולמי.
נזכרתי פתאום ביום הולדתו החמישים של אבי, אליעזר שמאלי. אל תשאלו אותי מדוע. זה היה ב-1951, הייתי בת שמונה. בסלון ביתנו ברמתיים, חדר די קטן, התכנסה כל המשפחה שהייתה אז בארץ. אמי אפתה עוגת 'לייקח' בסיר פלא על הפתיליה. היא הייתה תמיד טעימה, עם ארומה קלה של נפט. אמי קלתה גם בוטנים באותו סיר פלא. זה היה הכיבוד, אולי גם יין, ועוד פירות מהגינה.
זה היה תוך כדי שיחת טלפון סתמית. פתאום, שמתי לב שבגב שלי תלויות חמש תמונות בשחור-לבן. שחור-אפור אולי יהיה מדויק יותר, או אפילו שחור-בייז'. הן תלויות שם כבר כמעט עשרים שנה, מאז שעברנו לדירה הזאת. אבל, רק עכשיו, פתאום שאלתי את עצמי למה הן שם, ומה הן אומרות.
אין לי מושג מדוע נזכרתי בזה פתאום עכשיו. אני כמובן יודעת שאבי, אליעזר שמאלי, עלה לארץ ב-1920. אני יודעת גם שאנחנו במשפחה לא טובים בתאריכים. סבתי, גיטל, למשל, הייתה עונה יפה למי ששאל אותה מתיי אבי נולד: "כשהעץ הגדול נפל" היא הייתה אומרת. יתכן שהתאריך נרשם איפשהו, מתישהו. אבל עיירתם רוז'ישץ', בפלך ווהלין שבאוקראינה, נשרפה בפוגרום בראשית המאה העשרים. לא נותר דבר. מעניין, בכל זאת, שבכל מיני מקומות, אני רואה את התאריך 15 לאוגוסט. אבי כנראה, כשנהיה אדם ידוע, הרגיש שבכל זאת צריכים תאריך.
באחת השבתות האחרונות, ביקרנו בחבורה בבית ילין שבמוצא, ממש בשולי כביש מספר אחת. בית האבן בן שלושת החדרים הוא הבית היהודי הראשון של המושבה. הוא הוקם על ידי יהושע ילין על קרקע שרכש יחד עם גיסו מתושבי הכפר הערבי קולוניה, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19. הבית והחצר שופצו לאחרונה על ידי משפחת ילין המורחבת, ונפתחו לביקורי הקהל הרחב.
מיתוס עתיק-יומין בבית הוריי סיפר על שלוש הגננות שחיזרו אחר אבי בימים שהיה מורה שחור-תלתלים בנשר ליד חיפה. שלושתן היו רווקות לא-צעירות, טבעוניות בפרינציפ, והקדישו את חייהן לחינוך הילדים העבריים בארץ ישראל. פגשתי בילדותי רק אחת מהן, את בת-נשר שביקרה אצלנו מפעם לפעם.
עידן השוק החופשי 