לפני כחצי שנה, ואולי יותר, גילינו פתאום שפקק האמבטיה כבר לא ממלא את תפקידו. לאחר עשר שנות שירות נאמן, הוא נשחק ואינו אוטם את פתח הניקוז. נכנסתי לטמבוריה בקניון וביקשתי פקק אמבטיה רגיל. אין פקק אמבטיה רגיל, אמר לי המוכר. נכון, פעם היו. שם בסל, יש מיליון סוגים של פקקים, תבחרי.

להמשיך לקרוא ←

שקט ברשת. זה לא השקט הרגיל של קניות-סידורים-ראש-השנה. זה שקט של אחרי-הלם. אנשים אומרים לעצמם: הסיבוב הזה עבר בשלום, מה הלאה?

  להמשיך לקרוא ←

חמי יוסף היה צלם-אומן, מייסטר במסורת המרכז-אירופית. את התואר הוא רכש בנעוריו בבולגריה, לאחר מספר שנות חניכות. סיפור אחד שהוא חזר וסיפר מאותה תקופה הוא הסיפור על מבחן הגמר שלו.

להמשיך לקרוא ←

את השפעתה המעצבת של האנייה עליי, תפשתי באופן חד שנים מאוחר יותר. וכרגיל, זה לא קרה ברגע של השתקעות בשרעפים עמוקים, אלא דווקא תוך כדי פעילות יומיומית שגרתית.

להמשיך לקרוא ←

השנה הייתה 1977, הגעתי לראיון עבודה במשרד התעשייה והמסחר. בכניסה לבניין פאלאס ברחוב אגרון, עצרתי נפעמת מול החלל שנפתח לי למלוא גובהו. ארבע קומות של בניה ירושלמית ישנה, מעליהן כיפת זכוכית צבעונית אדירה. אור השמש חדר מלמעלה, מבעד לכיפה, והאיר את מה שנבנה כלובי של מלון פאר בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. גרם מדרגות מלכותי נפרש למולי, ישר אל הקומה השנייה. סביב החלל באמצע, היו תלויות אכסדראות מוקפות במעקות ברזל. כל אכסדרה כזו הובילה לפרוזדור שלאורכו שכנו המשרדים.

להמשיך לקרוא ←

אני זוכרת את עצמי מטפסת במדרגות הבנק. הבנק שבו הוצעה לי משרת הכלכלן הראשי בתחילת שנות ה-90. על הקיר היו תלויים ציורי שמן בתפקיד ציורי שמן. נזכרתי בבדיחה שסיפרו חברים של הוריי: "נובורישית אחת הולכת לצייר, הוא מציע לה ציור שמן. לא, היא אומרת, אני רוצה ציור מרגרינה. מרגרינה יותר נחשב". זה היה בתקופת הצנע של שנות ה-50, כאשר כמה אנשים התעשרו בשוק השחור. זה היה בעידן "כך נבשל", ספר הבישול של ויצ"ו שיצא לאור לראשונה בתש"ח, נדפס במהדורות רבות, והכיל הרבה מרגרינה במרשמיו.

להמשיך לקרוא ←

יום ג' שעבר, 12 בצהריים. עומדים בדלת היציאה, שלום לשרברב. הנזילה באמבטיה תוקנה, אריחי הרצפה חזרו למקומם, הכל פחות או יותר בסדר. יום ד' שעבר, 7 בבוקר. קפה ראשון עם מקדחות ופטישים חדשים. השכנים מעבר לקיר משפצים את חדר האמבטיה. לא שיפוץ חירום כמו אצלנו, סתם שיפוץ בשביל ההתחדשות.

להמשיך לקרוא ←

משהו קורה לזיתים הדפוקים ממושיקו. פתאום, הם לא טעימים לי. אני קונה זיתים-סוריים-דפוקים אצל מושיקו כבר עשר שנים. אני מתה על זיתים-סוריים-דפוקים. בגללם חזרתי מארה"ב לארץ, בלי לשקול אפילו את ההישארות שם. בגללם, ובגלל הקפה התורכי.

להמשיך לקרוא ←

עוד אדם בוער. עיתוני סוף השבוע מלאו בסיפורים על אנשים מיואשים. חוב קטן שלא שולם בזמן, פיגור בהחזר משכנתא, וכבר משפחה שלמה עולה על דרך שאין ממנה מוצא.

עיתוני סוף השבוע מלאו גם בסיפורי ייאוש מסוג אחר – ייאוש שפחות מדבר אל הציבור הרחב – אימת יום הדין של הדולר. שער הדולר חצה ביום ד' שעבר את קו ה-4 שקלים. לכאורה, מה קרה? הדולר זז ב-4.5% מלפני חודש – לא מעט, לא נורא. אבל שער עגול, כמו יום הולדת עגול, הוא מועד של חשבון נפש. הוא מושך תשומת לב, ומהמרי המטבע הם חובבי צומי.

להמשיך לקרוא ←