ואיך יודעים שהוא לא נחשק? משווים את הדימוי למציאות. ומההשוואה עולה כי האינפלציה החזויה ל-2016 ב-43 מ–44 המדינות המופיעות בדו"ח OECD היא חיובית, חד-ספרתית, ודי נמוכה. חוץ מאשר בשווייץ, הידועה בדייקנותה וקפדנותה. שווייץ מצהירה על ירידת מדד של 0.5% ב-2016. אבל אפילו היא מציגה עלייה קטנה (0.1%) איפה שאפשר, רחוק יותר במדד 2017.
בעצם, רק התחלנו לדבר אודותיה. דיברנו על מראיתה הבין-דורית: במקום שכל דור יעלה את רמת חייו לעומת קודמו, הוא מוריד אותה. דיברנו על מראיתה בדור אחד: דור הגמלאים והפורשים עכשיו הוא דור של עובדים-חוסכים. דור של קביעות בעבודה, פנסיה, ביטוח בריאות. פתאום, בזיקנתו, הכל יוצא לו הפוך, הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
הם מתעוררים אצלי כל פעם שאני רואה עוד נתון על אינפלציה שלילית או רבית שלילית. הפעם, זו הפחתה נוספת של הרבית על הפקדות הבנקים המסחריים בבנק המרכזי האירופי. רבית הפקדונות ירדה לאחרונה למדרגתה הרביעית מתחת לאפס – שיעור רבית של 0.4%-. וזה אומר, שהבנקים המפקידים נקנסים על כל הפקדה במקום לזכות בגמול עליה. וזה אומר, שגם המפקידים הפרטיים אצלם "נענשים", חסכונותיהם מצטמקים במקום שיתפחו.
שוב הגיע אליי הדו"ח החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (או.אי.סי.די). הפעם זה דו"ח נובמבר 2015. שוב אני קוראת את דבר המערכת, שנכתב על ידי קתרין מאן, כלכלניתו הראשית של הארגון. ושוב אני חצי-משועשעת-חצי-המומה: עד מתיי הם ימשיכו לשיר את שירם החלול? הנה שניים מבתי הפזמון החוזר, לא חשוב מה-קורה-שם-בחוץ.
הסירו את ההגנות החדשות בסחר הבינלאומי להמשיך לקרוא
נסו לחפש הגדרה לרבית. אני ניסיתי. הלכתי בכוונה למילונים ולספרי לימוד בכלכלה. מצאתי ניסוחים כגון: "רבית היא החיוב עבור הזכות ללוות כסף" (אתר פיננסי באינטרנט), "רבית – רווחים שהמלווה לוקח מן הלווה כתוספת על סכום ההלוואה שהוא נותן לו" (מילון אבן-שושן).
"מקצוע הכלכלה נותר בשליטתם העיקשת של גברים", כך נכתב בפתח מאמר שפורסם בניו-יורק טיימס ב-8 לינואר השנה. הטענה הלא-מפתיעה נסמכת הפעם על מחקרה לדוקטורט של התר סרסונס מאוניברסיטת הרווארד.
ומתי על האטה כלכלית? כותב רציני, לא אני, היה פוצח במחקר מעמיק לפני שהוא מתחיל. זה היה נמשך שנתיים, ובינתיים האינתיפאדה (והאטת הצמיחה) היו מכלים כל חלקה טובה. אני היקשתי "האינתיפאדה השלישית", ומצאתי שהערך לא מופיע בויקיפדיה. ועכשיו לשלב המחקרי הבא: אם זה לא בויקיפדיה, זה קיים או לא?.
ביום ד' שעבר, ביקרתי את המספרה שלי בירושלים. עברתי במעבר החצייה הלא-מרומזר ברחוב בצלאל פינת בן-יהודה. במעבר הזה, אני תמיד מביטה שמאלה-ימינה, עוד שמאלה-ימינה, ואז רצה בקטעים המשוחררים. הפעם צעדתי כמו גדולה, המרחב מימין לכיוון בן-יהודה פרוש לפניי; המרחב משמאל, 500 מטר עד גן סאקר, ריק ממכוניות.
בראשית השבוע שעבר, נסעתי למחנה יהודה לחדש את מלאי הלחם האהוב עליי. חניתי קרוב לשוק, שילמתי עשרים שקל לשעה-או-כל-חלק-ממנה, צעדתי בעורף של המשביר לצרכן, ואחר כך ברחוב אגריפס.
ארבע אחר הצהריים, תנועת האנשים ברחוב הייתה דלילה. לא תינוקות, לא ילדים, לא קבוצות של מבלים או של טיילים. רק מי שצריך. ומי שצריך נע מנקודה לנקודה, בלי להתעכב על שטויות.
כל הבוקר המו צפירות אמבולנסים באוזניי. אמיתיות או מדומות. נכנסתי לוויי-נט, 7:43, פיגוע בדרך למעלה האדומים. סידרתי, אירגנתי, חייגתי לרשת מלונות. חיכיתי למענה, ברקע התנגן לו פזמון חביב: מלונות …, שלווה ישראלית.
עידן השוק החופשי 