הגינה שלנו ברמתיים הייתה ידועה ביופיה. וכשאני מנסה להגדיר מה היה יפה בה, אני חושבת שזה האיזון בין סדר לאי-סדר. איך שנכנסת לחצר, קלטת את הסדר: הלכת בשביל ישר מהשער לכניסה לבית. משני צדדיו הייתה גינה, בצד ימין גינת פרחים, בצד שמאל גינת עצים, שיחים ופרחים. מול הכניסה לבית בצד ימין פרחה כל סוף קיץ קבוצת חבצלות החוף. בצד שמאל, צצה כל סוף קיץ – קבוצת חצבים.
הוריי נתקלו בנאציזם בשלב מוקדם יחסית. הם אמנם לא נולדו בגרמניה, אבל שהו שם בין 1934 ל-1936. שהו ודי מיהרו לחזור לארץ, כי מיום ליום זה הפך לבלתי נסבל. ואז, בשלב כלשהו, הם הבינו שיש שואה. הבינו, וכל אחד מהם הגיב בדרך משלו.
אתם רוצים חיים מעניינים? בקשו מחמי, יוסף, שישאיל לכם קצת מקורות חייו. בשבוע שעבר, סיפרתי על קבלת תואר המייסטר שלו. קצת אחרי, הוא נשא לאישה את חמותי, ציפורה. אישי, ניסים, נולד ב-1939. אז, כידוע, פרצה מלחמת העולם השנייה. בולגריה, מראשיתה, הייתה ביחסי דיבור עם גרמניה הנאצית. בשלב כלשהו, גורשו היהודים מסופיה לערי השדה. חמי וחמותי עברו לרוסה, על שפת הדנובה, חמי גויס לעבודות שירות בצבא.
זה לא רק שהם כבר נפטרו. זה בעיקר שהמהות שלהם נמחקה. הערכים המוצקים שעליהם הם נשענו. הערכים המוצקים שעליהם החברה נשענה.
בילדות שלי לא היו מחשבים, לא היו טלפונים סלולריים. על כן לא שיחקנו בכל המשחקים שמשחקים בהם עכשיו. היו לנו שני משחקים שאני זוכרת: בנדורות ופורפרות. בנדורה בערבית, הלא היא עגבנייה. כך קראו לגולות זכוכית קטנות וצבעוניות, שאותן הרצנו על הקרקע, ובמצבים שונים (מי זוכר מה הם היו) זכינו או הפסדנו. הבנדורות הכי שוות היו ה'פרפריות', בנדורות שקופות עם פס זכוכית צבעוני בפנים.
כשהגענו לארץ, גרנו שנה ועוד קצת בסן מרטין. בסוף שנתנו הראשונה שם, בתנו דפנה הגיעה לגיל 3, גיל של גן לכל דיעה. רשמנו אותה למעון לא רחוק מהבית. הכל התרחש תקופה קצרה לאחר מלחמת ששת הימים, תקופה שבה ההתערבבות עם השטחים הביאה לכאן מגיפות אקזוטיות שלא היכרנו קודם. אני בעיקר זוכרת מגיפה חולירע שהשתוללה. ובשכונת העוני שלנו, היא כמובן כיכבה. חוץ ממנה, אני לא זוכרת דבר מהגן ההוא. ברחנו משם מהר, וכנראה מחקתי.
הדירה הראשונה שלנו בירושלים הייתה בשכונת סן מרטין. שכונה מאוחרת של הקטמונים, אחת משמונה תת-שכונות שהחלו להיבנות ב-1952, על מנת לקלוט עולים. היא גם נראתה בהתאם, דירה קטנה באיכות בנייה גרועה, דירת עוני. סן מרטין שוכנת במערב הקטמונים, מול פארק הצבאים.
מעל לכל תגובה שאני מקבלת עכשיו בפייסבוק, מופיעה הכותרת 'undefined', שזה בתרגום לעברית 'לא מוגדר'. מה זה אומר? מדוע זה הופיע פתאום, איש עד עכשיו לא הצליח להסביר לי. מה שבטוח, זה לא לטובתי, גם מספר הכניסות לפייסבוק שלי נפל בחדות. אם מישהו נתקל בזה, ויודע מה זה, הוא מזמן לכתוב לי כאן או בהודעה.
אני קוראת על הדיונים המתקיימים עכשיו. אני פוגשת שוב ושוב מילה עתיקה שנעלמה – אסטרטגיה. "אין אסטרטגיה", אומרים בעיתונים. אסטרטגיה היא תוכנית פעולה כוללת. המונח נגזר מהמילה היוונית סטרטגוס, שמשמעותה גנרל או מצביא. אז גנרל או מצביא דורש תוכנית כוללת. זה לא מה שאנחנו רואים בממשלתנו בימים אלה.
טבריה היא עיר די גדולה, 52 אלף איש. לא גדולה כמו רעננה, או כפר סבא, ואפילו לא כמו הוד השרון שבה גדלתי, אבל בכל זאת גדולה למדיי. את זה רואים רק כשיוצאים ממנה, ועוברים מסלול מייגע במעלה ההר. למטה, בתחתית, היכן שהכינרת נמצאת, וכל המלונות היותר יוקרתיים, מרגישים כמו בעיירה נידחת. זאת, אם מעזים ויוצאים מהמלון לשאוף אוויר, ולטייל לאורך הכינרת.
עידן השוק החופשי 