לא, אני לא מתכוונת לתכנון בסגנון משרד התעשייה והמסחר, דצמבר 1981. תכנון שבו קבענו כי בשנת 1990 יעבדו בדימונה 10 אנשים בענף הנייר, ו-15 בענף הדפוס. אני מתכוונת לתכנון בסגנון אחר, אם כי היום אני כבר לא בזה לתכנון ההוא. אני מבינה שאולי לתושבי דימונה היה חשוב לדעת כי מישהו בממשלה חושב על איפה הם יעבדו. זה אומר כי למישהו בממשלה היה אכפת.

וזה יתרונו הראשון של תכנון כלכלי. הוא אומר שמישהו חושב על הטיפול הרפואי בקריית שמונה. הגעתי למשרד התעשייה והמסחר בשנת 1977. באתי מתואר שני בכלכלה באוניברסיטה העברית. שם חונכנו לחשוב שכלכלה זה מדע. שם חונכנו בעד שוק חופשי. השוק החופשי, אמרו לנו, פותר את הכל. מה, באמת? היום אני יודעת היטב שזה ממש לא ככה. היום אני גם לגמרי מבינה שכלכלה היא לא מדע.

אז תכנון כלכלי עוזר לעשות מעט סדר. הוא מתחיל בקביעת יעדים. מדויק יותר, בהצהרה על יעדים. ראיתם משהו כזה בממשלה בשנים האחרונות? אולי כי הם נזהרים מלחייב את עצמם. ראיתם מישהו שבודק כמה הייטק יש כאן? איזה הייטק יש כאן? האם ההייטק הזה הוא באמת טוב? האם הוא מספק תעסוקה משמעותית לדימונה? אולי היה טוב שם קצת הלבשה. כן, הלבשה כמקום עבודה קבוע. משכורת לא גבוהה אבל בטוחה. זה בוודאי עדיף על קריירת שמירה בכניסה לקניון. כי זה מה שנשאר עכשיו לאנשים לא משכילים.

אני חושבת על סמוטריץ'. איש לא משכיל ולא חכם במיוחד. הוא החליט עכשיו לחסל את ענף החלב בישראל. האם הוא באמת מבין מה שהוא עושה? אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם סמנכ"ל בתע"ש. זה היה מתישהו בשנות השמונים. הוא דיבר על הכוונה לסגור את תעשיית התחמושת שם. היו לו דמעות בעיניים. הוא דיבר על פועלים זקנים שיודעים מה שהם עושים. הוא דיבר על הביטחון שבייצור תחמושת כאן. הוא כמובן צדק, אנחנו מבינים 40 שנה אחרי.

אז בתכנון הכלכלי של פעם לקחנו בחשבון את כל השיקולים האלה. התעכבנו על כל פרט. אני נזכרת באהבה רבה בספיר. לא עבדתי אתו, אבל שמעתי וקראתי הרבה על מה שהוא עשה. לא הייתה לו השכלה אקדמית כנהוג בתקופה האחרונה. אולי זה טוב, הוא לא היה מתוכנת. הוא היה איש חכם והגון. מפעם לפעם אני חוזרת לתוכנית פיתוח התעשייה הראשונה, התוכנית מ-1965 ל-1970.

ספיר לגמרי הבין את מגבלות התכנון שלו. אבל הוא האמין ביתרונותיו. וכך הוא כתב בפתח דבר לתוכנית ההיא. "הנני משוכנע כיום כי למרות הקשיים העומדים לפנינו, ועל אף גודל המשימות לעתיד – נצליח לפתח את התעשייה, בהיקף ובעומק, בהתאם לתצפית…כל אלה יסייעו להשגת המטרה הנכספת, שכולנו רוצים בהגשמתה ואליה אנו חותרים – עצמאות כלכלית של מדינת ישראל". אני מתגעגעת לאמונה התמימה ההיא. אני בטוחה היום שתמימות היא לא טיפשות. תמימות היא חוכמה והוגנות.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

אני קובעת. איך אני יודעת? משום שבסוף 2023 היו בישראל 1.252 מיליון בני 65 פלוס. מתוכם, 551 אלף איש בגיל 75 ומעלה. אלה האנשים שלא תמיד מסתדרים עם תרגילי הטלפון והאינטרנט המתוחכמים. איך אני יודעת? כי אני נמצאת שם.

להמשיך לקרוא ←

  זה מוזר לסכם ככה נסיעה לארץ זרה. נסיעה מאורגנת להפליא על ידי הגרמנים. אבל, האוכל, אלוהים, האוכל היה נורא. זה היה  אירוח של משרד החוץ הגרמני. אירוח של מספר עיתונאים. הייתי אז בגלובס. ביקשתי ירקות עוד לפני הנסיעה, וחזרתי הבייתה חולה. הירקות היו בערך כרובית וברוקולי. הם טבעו בגבינה צהובה או בשמנת. מה עם חצילים, קישואים, עגבניות וכל השאר? הם לא שמעו עליהם.

להמשיך לקרוא ←

לא ברור מדוע שוב נזכרו באוצר ברפורמה בענף החלב. הם, כנראה, חייבים רפורמה, וזה מה שהם מצאו בגוויליהם העתיקים. תלונתם העיקרית נוגעת למחירי מוצרי החלב. הם מתרגמים אותם לדולרים, ומקבלים כי הם גבוהים בישראל ב-50% מהממוצע ב-OECD. במיוחד כך, מחירי הגבינות הקשות וגבינות הפרימיום.

אני מניחה שאת ההשוואה הם עורכים בשער החליפין הרשמי, שמתקרב היום ל-3 שקלים לדולר (3.26 שקלים לדולר). הם יקבלו תוצאה מאד שונה, אם יערכו את ההשוואה בשער החליפין של יוני 2002 – 4.98 שקלים לדולר. כן, גם זה שער חליפין של שוק חופשי, ושאלה טובה היא מדוע הוא מיוסף כל כך כבר תקופה ארוכה. זו שאלה מהותית לגבי ההשוואות הנערכות, ואיש לא טורח לענות עליה. אז כדאי, בכל זאת, שייזכרו בקיומה באוצר.

טיעון חשוב של האוצר ואוהדיו נוגע לסוגיית הריכוזיות במשק הישראלי. אוי, הריכוזיות. אז בואו נזכיר להם כי ריכוזיות תהיה גם ביבוא. מה לעשות, משק קטן הוא משק ריכוזי בענפים שפועלים בקנה מידה גדול, כמו מזון. אז במקום ריכוזיות בייצור מוצרי החלב או בשיווקם, הם יקבלו ריכוזיות ביבוא. וכיוון שיבוא הוא קדוש, לא אומרים ליבואנים דבר, וכך ביטול המכס על חמאה הוביל ליבוא מוצרים היקרים ב-30% מחמאת תנובה המקומית.

והטעם, איש לא מדבר על הטעם. אני אוהבת חמאת תנובה לא משום שהיא זולה, אלא משום שהיא רזה יותר מהחמאות המיובאות. ישראלים רבים מעדיפים גבינת 'עמק' על פני כל גבינה אחרת. אני קונה גבינת קצ'קבל מיובאת, כי הקצ'קבל המקומי לעולם לא ישווה לה. אני משלמת יותר, אז מה קרה? ואגב, באוצר גם לא מתחייבים לכך שמחירי מוצרי החלב ירדו. הם יחסלו את הרפתות הקטנות 'הלא יעילות', ואז הם יראו מה קורה.

בכלל, ההיטפלות הזו דווקא ליצרני החלב לא מובנת. מחיר הגבינות לא נקבע על ידם. הוא נקבע על ידי יצרני הגבינות, שהם כמובן גדולים וריכוזיים, ועל ידי רשתות השיווק, שכידוע אינן חנויות מכולת קטנות. מה הם יעשו עם גבינות איטלקיות או צרפתיות מיובאות? לי התשובה ברורה, רק באוצר 'מניחים' שהם יוזילו מחירים.

וחוץ מזה, הרכב התעסוקה. כבר כיום כ-10% ויותר מהעובדים בישראל הם עובדי היי-טק. שיעור העובדים בתעשייה מסך העובדים הולך ופוחת, ומגיע היום (כולל היי-טק) לכ-15%. אני זוכרת תקופה ארוכה, שבה שיעור עובדי התעשייה תפש כרבע מסך העובדים. שיעור העובדים בחקלאות מסך העובדים מגיע לאחוז אחד. האם האוצר חושב על הדברים האלה? נדמה לי, שלתפישתם, הדברים האלה לא חשובים. האמנם?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

 זה כאילו  לא אקטואלי. 34 שנים אחרי תחילת החשיפה ליבוא, 24 שנים אחרי סיומה. אבל אני באה ממשרד התעשייה והמסחר, שהיה מאד נגד. הוא לא היה נגד פתיחה ליבוא. אבל הוא חלם על פתיחה אחרת. הוא הזהיר בפני התוצאות. אפשר עכשיו לראות כמה צדקנו.

ביום חמישי שעבר, הלכתי לקניוננו לקנות שתי ציפות לשמיכות. שתי ציפות, זה מה שהייתי צריכה. הלכתי לחנות גולף אנד קו, ביקשתי שתי ציפות. המוכרת הסבירה לי שאי אפשר. אני חייבת לקנות סט: גם סדין כפול וגם ציפיות לכריות. תגידו לי, זה חוקי? אני ממש לא בטוחה. אני גם לא צריכה עוד סדין ועוד ציפיות, אבל סתמתי וקניתי.

המבחר היה לא רע, הרבה ציפות פרחוניות. לא ממש אהבתי, אבל זה מה שיש. נזכרתי במוצרי כיתן היפהפיים, בטעם ישראלי, מפעם. הגעתי הבייתה, ולמחרת פתחתי את החבילה. התברר שקיבלתי ציפה כפולה ולא שתי ציפות כפי שביקשתי. כעסתי נורא, וכשגמרתי לבשל, יום ששי, רצתי מיד לחנות להחליף. להפתעתי, מנהלת החנות קיבלה את טענתי מיד. היא יודעת שהמוכרות שלה הן ערביות, אז או שהמוכרת לא הבינה, או שהיא מיהרה למכור.  

הטקסטיל, אגב, נחשף רק בשנת 2000. אבל היום ניתן לראות כי ענף הטקסטיל בישראל חוסל. נתחיל, בקצרה, בתולדות כיתן שהוקמה ב-1945 על ידי אדם פרטי. בראשית שנות ה-70, החברה עברה לידי קונצרן כלל. בשיאה, כיתן העסיקה כמה אלפי עובדים. ב-2012, רכש האוליגרך לאונרד בלווטניק את כלל תעשיות. טוב, אוליגרך, ברור שהוא סגר את המפעל מהר מאד, ומכר את האדמות לעשירים אחרים.

לא אלאה אתכם בכל סיפורי ההתארגנות המסחרית של כיתן. היום מוצריה נמכרים ברשת גולף אנד קו. ברור ששם הרשת הוא לא ישראלי. ניסיתי לבדוק מהיכן הסט שקיבלתי. כמובן, לא ענו לי. בקצרה, הרסו את ענף הטקסטיל בישראל בחוסר מוחלט של רגישות. היו בו מפעלי מפוארים כגון גוטקס לבגדי ים, אלד ודורינא לסריגים ובגד עור. הם כולם היו מפעלי ייצוא.

ובניגוד מוחלט לסיפור הזה, בשבוע שעבר קיבלתי סוודר של יוניקלו במתנה מנכדתי. זה סוודר אופנתי ויפהפה. נראה צמר, אך כמובן שלא צמר, אלא סינטתי. קראתי קצת על יוניקלו מתוך סקרנות. זו חברה יפנית, שהוקמה ב-1949. יפן, מעצמה טכנולוגית, אתם זוכרים. היא הפכה לחברה רב-לאומית, המייצרת היכן שהכי זול. היא מייצרת בגדים אופנתיים ויפים, מודגש על בגדיה שהטכנולוגיה יפנית. אך היא מתייחסת רע מאד לעובדיה.

הם, כולם, מדרום-מזרח אסיה. הסוודר שלי יוצר בבנגלה-דש. היא גם לא מקפידה על חוקי איכות הסביבה. בקצרה, יוניקלו היא לא חברה נחמדה בכלל. היא אמנם חברת ענק בינלאומית, היקף פדיונה מגיע לעשרות ביליוני דולר. 55% מפדיונה בא ב-2023 ממקורות שאינם יפניים. אבל היא לא דואגת לרווחת העולם. היא דואגת לעצמה. וזו אולי השורה התחתונה של אופנת פתיחת היבוא המוקצנת והגלובליזציה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

ערב אחד, בילדותי, ישבנו בבית ברמתיים. לפתע, שמענו צעקות איומות מאחד הבתים. זה לא היה מאד קרוב, והוריי החליטו לא להתערב. למחרת בבוקר, שמענו כי שכננו, שרוליק, דפק פטיש בראש של הדייר שלו. הדייר, ניצול שואה, התבקש לפנות עם אשתו את החדר השכור שבו הם גרו. שרוליק רצה חדר נפרד לבנו. הדייר לא הגיב מספיק מהר. מן הסתם, היה קשה למצוא חדר דומה. על כן שרוליק דפק לו את הפטיש. למרבה המזל, הוא לא נפגע קשה.

להמשיך לקרוא ←